"הם בנו את בית הספר כמו שציווה השטן. הילד אוהב את הטבע, בגלל זה סגרו אותו בין ארבעה קירות. הוא לא יכול לשבת בשקט, אז אילצו אותו להיות חסר תנועה. הוא אוהב לעבוד עם הידיים, ולימדו אותו תיאוריות ורעיונות. הוא אוהב לדבר, ציוו עליו לשתוק. הוא רוצה להבין, אמרו לו ללמוד בעל פה. הוא היה רוצה לחקור את הידע בעצמו, אבל קיבל ידע מוכן מראש. אז הילדים למדו מה שהם לעולם לא היו לומדים בתנאים אחרים, הם למדו לשקר ולהעמיד פנים". כך התבטא המורה והפובליציסט השוויצרי פבייאר. אומנם זה היה בתחילת המאה, אבל הדברים אקטואליים היום ממש באותה מידה. למה לקחו את ציפורי הדרור, הילדים, והכניסו אותם לכלובים? כי כך קל יותר וברור עבורנו המבוגרים: ללחוץ בכוח, לאלץ אותם להיות בין ארבעת הקירות שלנו. והילדים, הם משלמים מחיר כבד עבור הנוחיות שלנו. אנחנו לוקחים מהם את התפתחותם החופשית, גם של הנשמה וגם של הלב, ומגבילים את התפתחותם השכלית ואפילו הגופנית. ילד צריך לגדול בצורה חופשית. הוא צריך לשמוע בקול המבוגרים, אבל זה חייב להיות מעניין עבורו. הוא צריך לבלות יותר זמן עם החברים, לפעמים לבדם, לפעמים לצאת לשדה עם המורה, להתעסק ולבחון מכונות למיניהן, הכול לפי דרכם, כמו שכתוב "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כב, ו). להושיב אותם ללמוד פיזיקה? לא נותן כלום. אלגברה? רק בודדים מצליחים להבין בזה משהו ולקלוט, וגם זה בעיקר בגלל שהם שואפים להתעלות על האחרים. הידע הוא הדבר שהכי פחות צריך להטריד אותנו. אנחנו כמעט לא צריכים אותו. ילדים צריכים להתפתח בזרימה אחת עם הדברים שהם עוסקים בהם בצורה טבעית, ואז נראה איך הם הולכים וממציאים דברים לגמרי אחרים. במקום מטוסים, הם יהגו חלליות שבנויות על עקרונות מופלאים, כאילו קפצו לבקר מכוכב אחר. אנחנו מדברים בהתפעלות על קדמה, כשלמעשה היא הייתה יכולה להיות לגמרי מטורפת, מעבר לכל דמיון. אם ניתן להם חירות, היא תשחרר את הרעיונות לחופשי, תפיק מהם כושר המצאה ועומק מחשבה שלא שיערנו שטמונים בהם; עולמות שלמים שלא ידועים לנו. עקרונות החופש הם פשוטים: מגע חופשי עם הטבע, מחקר, הוצאת מסקנות, ויכוחים ודיונים - עם המבוגרים ועם בני גילם. כל אלו חשובים מאוד עבור ההתפתחות הנכונה של הילדים. אחרת אנחנו מכניסים אותם לקובייה שממנה הם לא יכולים לצאת כל החיים, אנחנו הופכים את המחשבה שלהם יבשה ופורמלית, חסרת עושר פנימי, ועוצרים בהם כל התפתחות. עקרונות החופש לא דומים בכלום לעקרונות מערכת החינוך שיש לנו היום, כדי ליישם אותם נדרשת מהפכה גדולה, אבל אני לא חושב שיש בנו מספיק רצון כדי לעשות אותה, וגם לא מזמין אף אחד לעלות על בריקדות ולצאת למלחמה. אני רק אומר מה נכון. כאשר נתייאש מהחינוך שאנחנו נותנים לילדים, נבין כמה הוא רע לגידול בני אדם, אז ייווצר בנו רצון שלם להשתנות, והטבע עצמו יהיה לנו לעזר. אז נפסיק לבנות את בית הספר "כמו שציווה השטן", ונבנה אותו כמו שציווה הטבע, הלוא הוא אלהים (86 בגימטרייה)
כולנו רוצים להצליח, להגיע להישגים. יש שמצליחים יותר, ויש המדשדשים. ובתוך כל הריצות, מעטים עוצרים לחשוב: מה באמת ייחשב להצלחה בחיים? עם מה כדאי להגיע לקו הסיום, כדי שנוכל ברגעים האחרונים לסכם לעצמנו: 'וואלה, הצלחתי בחיים'? המנוע הפנימי שלנו הוא רצון לקבל הנאה ותענוג, רצון ליהנות. לכן אנחנו רוצים להשיג כל מיני דברים, וכשמצליחים להשיג אותם אנחנו נהנים. יש לנו רצונות קיומיים כמו הרצון לאוכל, למין, למשפחה, רצונות אנושיים כמו הרצון לכסף, לכבוד, לשליטה וגם רצון לידע ולהשכלה. תמהיל הרצונות שיש באדם ברגע נתון מושפע מהנטיות האישיות שלו ומההשפעות הסביבתיות שהוא סופג. כתוצאה מכל אלה האדם מגדיר לעצמו מטרות. בדרך לכיבושן נתקלים על פי רוב במתחרים, ומשתדלים לנצח. את ההישגים וההצלחות מודדים ביחס אליהם, כמובן. מרגרט תאצ'ר הייתה בתו של בעל חנות מכולת קטנה. בגיל 24 התמודדה על מקום בפרלמנט, והפסידה. בזכות דבקותה במטרה, הצליחה לבסוף להגיע לעמדה של ראש ממשלת בריטניה, ונודעה בכינוי "אשת הברזל". עבור רבים, היא סמל לאדם שבנה את הצלחתו מאפס. מי שנולד עם כפית זהב בפה ונכנס לעמדות בכירות שסידרו לו הוריו, אליו פחות מתייחסים כאדם שהצליח בחיים. כלומר, הצלחה נמדדת לפי מידת ההשקעה, המאמץ, היגיעה. בהתאם לזה הרצון להצליח מתברר, מתחדד, מתמקד. ההתגברות על המכשולים בדרך אל המטרה דורשת שנעבור שינויים פנימיים, בונה אותנו עצמנו. לאורך ההיסטוריה היו אנשים שהתעורר בהם רצון להצליח מיוחד במינו. רצון לממש את החיים בהכי גדול. הם שמו לעצמם מטרה לחקור את סוד החיים, את סוד ההצלחה, ממבט-על. אותם יחידים שאלו את עצמם: האם אנחנו נולדים, חיים ומתים, כמו כל היצורים בעולם החי, או שיש משהו גבוה יותר שביכולתנו להשיג במהלך קיומנו עלי אדמות? איזושהי מטרה נצחית, שתישאר בידינו גם אחרי מות הגוף? הרי משפחה, עושר, כבוד, מעמד, מומחיות, השכלה - את כל אלה לא נוכל לקחת איתנו מפה. בדרך כלל, בני אדם לא חושבים על הצלחה ברמה כזו, מהסיבה הפשוטה שאין בנמצא תשובות לכאלה שאלות גדולות. ואם זהו המצב, אז בשביל מה להתחפר. עדיף לזרום עם מה שיש, פחות לנבור. להגדיר לעצמנו מטרות, להשקיע כוחות, להגיע להישגים, להצליח בחיים. כמו כולם. אכול ושתה כי מחר נמות, יאללה בלאגן. כך חיינו דור אחר דור, אבל היום מתחילים כבר לראות שינוי. עוד ועוד אנשים מאבדים את החשק להשקיע במטרות המוכרות. מה הטעם בהצלחה שמראש ברור שיש לה פג תוקף, הם אומרים לעצמם, בשביל מה אנחנו חיים, בכלל? גילויי המדע המתקדמים ביותר, גם הם מחזקים את התחושה שיש משהו מעבר למה שאנחנו מסוגלים עתה לקלוט בחושינו, מעבר למה שאנחנו מתארים עכשיו כמציאות מוצקה. הם מסבירים שהתמונה שאנחנו קולטים היא סובייקטיבית לחלוטין, ואם היינו שונים, כנראה שהיינו קולטים תמונת מציאות אחרת. יש עוד הרבה מה לדבר בנידון, ובינתיים רק נאמר שמרחב ההצלחה האמיתית נפתח בפני מי שלא מסכים להמשיך לחיות באפור.
עדי התוכן מדהים והכי נכון בעולם. הכסף צריך להיות תוצאה של התעסקות במה שאתה אוהב ומה שאתה טוב. אך בסופו של דבר לא אמרת איך מגיעים לזה.. לנסות את כל הדברים בעולם לא ניראה לי יגרום לי להגיע לתחום הזה כי יש אינספור תחומים וגם אם תנסה קשה לדעת על הפעם הראשונה אם הגעת לתשובה שלך ככה שצריך לכאורה "שיטה" יותר ממוקדת
היי, אני מחפשת 10 חבר'ה איכותיים יצירתיים למיזם חדש! הכנסה נוספת דרך הפייסבוק, אינסטגרם ועוד לגילאי 20+ מתאים לסטודנטים/ אמהות/ חיילים משוחררים/פנסיונרים ועוד. ניתן לעבוד מהבית בזמן הפנוי forms.gle/eVJeFefQ11BGs44W9
הכנסה נוספת דרך פייסבוק, אינסטגרם, וגוגל, כל מה שצריך זה 2-3 שעות פנויות ביום, מתאים לבני 20+ עם ראש פתוח ונכונות לעבוד דרך רשתות חברתיות. לפרטים נוספים forms.gle/eVJeFefQ11BGs44W9 🔥
איזה סרטון מעצים עדי, עשית לי את היום בסרטון שלך!!! ובאופן אישי גרמת לעוד אנרגיות וסבלנות בתוכי להיווצר ולהתפוצץ, וואו. כל הכבוד, ובאופן אישי הייתי שמחה לאמץ הרגל של להקצות שעה ללמידה והעצמה אישית כל יום בשעה קבועה מסוימת :)
