כעת, לראשונה, זוכה בית ליסין, לבית משלו, משכן של קבע בפרישמן פינת דיזנגוף. והמיקום, לא יכול היה לבטא טוב יותר את מרכזיותו של התיאטרון בהוויה הישראלית. פרישמן פינת דיזנגוף, הווה אומר, הלב של דיזנגוף, הווה אומר, הלב של תל לאביב ויש מי שיאמר, לבה של מדינת ישראל. הבניין החדש, מבהיק ביופיו, מקרין עכשוויות סובטילית, ומתמזג להפליא במרקם הרחוב. הקהל, שימלא את כתליו, ייהנה משני אולמות, האחד גדול ומזמין, השני קטן ואינטימי ושניהם מבטיחים חוויית צפייה יוצאת מן הכלל. מערכת סאונד מעולה, מערכות תאורה מהמתקדמות בעולם, ושורות מושבים נוחים ומרווחים, המדורגות כך, שהנראות מכל פינה באולם לא פחות ממושלמת. תיאטרון בית ליסין הוא יותר מסך כל מרכיביו, השחקנים, הבמאים והמחזאים, מעצבי התפאורה, התלבושות, התאורה, פועלי הבמה והעובדים. טוב לדעת שכעת יש כתובת ומשכן אמתי ליצירתם. מוקד לפעילותם. דיזנגוף, הרחוב, שהיה בעבר לב העשייה התרבותית, מקום מושבם של המשוררים והשחקנים, המחזאים והסופרים - מתעורר, כמו הנסיכה הנרדמת, לעידן חדש של תרבות.
בשנים האחרונות רואה שכמעט כל ההצגות העיבריות הם של עדנה מאז"ה שכנראה יש לה קשרים פרוטקציונרים בתיאטרון. לא הולך כי כל ההצגות שלה זה שטיפת מח פמיניסטית. התיאטרון בשרות הפמיניזם. אז יש לי הרגשה שגם בהצגה הזו הגברים אפסים והנשים "חזקות" צודקות לבנות ובתולות..
