כי בוודאי עיקר הגאולה תבוא רק על ידי תשובה ומעשים טובים כמו שכתוב "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב". אך אף על פי כן יהיה הכל רק בחסד ובצדקה, כי התשובה של שבי פשע לא יהיה בה כוח להביא הגאולה רק השם יתברך בחסדו וצדקתו יקרב הגאולה למענו. אך מחמת שאי אפשר להמשיך הצדקה וחסד כי אם על ידי בחינת משפט, על כן ההכרח להמתין עד שיעשו קצת תשובה, שעל ידי זה יוכל בנפלאותיו להלביש הצדקה במשפט. וגם מעט התשובה הכל ממנו על ידי בחינת תורת ה' ותפילת ה' שעל ידי זה יכניס בלבם לצעוק ולהתפלל תמיד להשם יתברך עד שיכמרו רחמיו "כי יראה כי אזלת יד" ויקבל מעט דמעט תשובתינו ותפילתנו ברצון, באופן שילביש בנפלאות נפלאותיו הצדקה במשפט ועל ידי זה תבוא הגאולה. ויקוים "ציון במשפט תפדה" על ידי "ושביה בצדקה", כי שביה לא יהיה כדאים בתשובתם להביא הגאולה, אך על ידי תשובתם המועטה יעוררו צדקתו יתברך שילבישה במשפט עד שיקויים "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" במהרה בימינו אמן (ליקוטי הלכות מתנת שכיב מרע א' סעיף ל"ג)
על הפיוט פיוט העקידה 'עת שערי רצון' הוא הפיוט המרכזי של תפילות ראש השנה במנהגים הספרדיים, והוא מושר לפני תקיעות השופר שבין שחרית למוסף. בשנים האחרונות נוהגים במניינים מתחדשים וביישובים דתיים לשלב את הפיוט גם בתפילות נוסח אשכנז. מחבר הפיוט, ר' יהודה בן שמואל עבאס, מספר בפיוט את סיפור העקידה בהרחבה רבה, תוך כדי שהוא אורג במלאכת מחשבת את שלל המדרשים שנכתבו סביב סיפור העקידה, מדרשים שבאו למלא את השתיקה והצמצום של סיפור מעשה העקידה בתורה (ראו את מאמרה של שולמית אליצור כאן באתר). מעשה העקידה תופש מקום מרכזי בתפילות ראש השנה, כמעשה שזכותו עומדת לעם ישראל בכל הדורות לעורר רחמי שמיים. גם השופר, העשוי קרן איל, רומז לאיל שנעקד תמורת יצחק. בקריאת התורה של ראש השנה קוראים את סיפור לידת יצחק (ביום הראשון) ואת סיפור העקידה (ביום השני). לאחר קריאת התורה שרים את הפיוט, והוא מהווה הכנה לתקיעות השופר הבאות מיד לאחריו. בד"כ מושר הפיוט בשילוב של שירת ציבור ושל שירת מענה בין החזן והמתפללים. הבית 'שיחו לאמי כי ששונה פנה' נחשב לרגע השיא של הפיוט ושל החזן, שמביא אז לידי ביטוי את מלוא יכולותיו. שירת הפיוט, על החזרתיות שבה (בית אחר בית באותו לחן) מתחזקת מבית לבית וסוחפת אתה את המתפללים כשותפים בדרמה המתחוללת לנגד עיניהם - כאבו של האב העוקד, צערה של האם, יצחק החס על אמו, המלאכים הבוכים ומבקשים רחמים, אפילו המזבח עצמו, גיבור נוסף במערכה. מימד נוסף של כאב ורגש משוקע בפיוט הזה, המרגש כשלעצמו - כאבו של מחבר הפיוט, ר' יהודה עבאס, שאיבד את בנו לאחר שהלה המיר את דתו לאיסלאם. בשלב מסוים יצא האב למסע אל בבל, שם התגורר בנו, אבל נפטר בדרך (ראו כאן באתר את רשימתו האישית של אהוד בנאי על הפיוט). ר' יהודה עבאס הותיר אחריו כעשרים פיוטים, בהם 'עת שערי רצון' שזכה לתפוצה עצומה ונחשב לאחד מהפיוטים היפים ביותר ביצירה הפיוטית של כל הדורות.
מרגש כל הזמן מרגש, אבא יקר תעזור לי לראות שיש בי את האומץ לשנות ולעשות, לקחת אחריות אני אותה, כדי לעבור את הגבול הדמיני שהמצאתי, אני חיב חייב להיות אמ יתי
