הסרטן והמחשבות שלנו חוקרות ישראליות גילו שסרטן העור הקטלני, מלנומה, מתפשט בגוף ויוצר גרורות על ידי מנגנון מתוחכם שמאפשר לתאים הסרטניים לפתח סביבה ידידותית באמצעות יצירת כלי לימפה חדשים. איך יתכן שאחרי יותר מחמישים שנות מחקר אנחנו עדיין יודעים כה מעט על הסרטן? אנחנו עוד נגלה שמחלת הסרטן זו תוצאה מתפקוד לא נכון בין התאים שמנהלים את הגוף שלנו גם בצורה רוחנית. תאי סרטן נפעלים על ידי המחשבות והנטיות של בני האדם. אנחנו עדיין לא יודעים אילו תנאים צריכים להתקיים בגוף האדם, במערכת העצבים, ביחסים בין בני האדם או אולי בנשמה שלנו, שמאפשרים לתאי הסרטן לתת פקודה לפעול ולהתרבות, לנהל ביניהם יחסים שליליים עד כדי כך שהם אוכלים זה את זה ואוכלים את הגוף שבו הם חיים, ובסופו של דבר ממיתים אותו. מה דוחף את התאים הסרטניים להרוס את הגוף? הגוף עצמו מתנהג לא נכון, לא טוב, לא יפה, באכזריות רבה כלפי עצמו, כלפי גופים אחרים וכלפי הטבע. אנחנו רוצים להרוס הכול, כי "יצר לב האדם רע מנעוריו", ואת התוצאה אנחנו מרגישים גם בגופנו. מהי התרופה למחלת הסרטן? יחסים טובים בין בני האדם. בואו נעשה מחקר, ניתן יחס טוב זה לזה ונראה עד כמה היחסים הטובים בינינו הם התרופה למחלה. מה יש לנו להפסיד?
חקי חיון למרות שהקטע אינו ממש מצחיק הינו קטע חמוד. דבר חכם יעשו בניות אדם קטנים כגדולים בכך שיכוונו שהמערכון.ההצגה.המופע יהיו נחמדים ולא יתעקשו שהם יהיו מצחיקים בשל שלהצחיק זהו דבר קשה ולא פשוט , במידה ואתםן מכוונים שהקטע.ההופעה שלכם תהיה נחמדה ולא בהכרח מצחיקה אזי אתםן משחררים עצמכם מן הסטרס של 'מה יקרה אם הקהל לא יצחק'? ואתם גם יכולים מראש לפרסם כי מדובר בהצגה.מופע קליל ומחוייך ולא להתחייב מראש כי הוא יהיה מצחיק , אם במהלך הדרך אתםן מגלים כי בכל פעם הקהלים שלכם צוחקים אז אתם יכולים לפרסם כי ההצגה מצחיקה (ולא רק קלילה ומחוייכת) אגב , כאשר הייתי כותב מערכונים על מנת לעלותם בפני בניות משפחה וחברים אזי לא שמתי דגש על כך שהם יהיו מצחיקים אלא שמתי דגש כי כל פיסקה שאני אומר לא תהיה ארוכה מידי על מנת שבאם זה לא יערב לאזני הקהל אז כבר תכף אני מתגלגל אל עבר הפיסקה הבאה במערכון שאולי אליה הקהל יותר יתחבר , וגם הייתי נוקט בדבר נוסף : לפסקאות מסוימות במערכון הייתי מכין לעצמי המשך ואם הייתי מבחין כי הקהל מתחבר לפיסקה אז הייתי זורם וגם מציג את ההמשך של הפיסקה אבל אם הקהל לא היה מתחבר אזי הייתי עובר לפיסקה אחרת (הקהל לא היה מודע לעניין זה ומבחינתו מה שהוצג בפניו זוהי ההצגה שתוכננה על ידי מראש למרות כאמור שלא היא......) , לדוגמה , מערכון לפורים אשר עוסק בדמויותיהם של המן האגגי הרשע.מלך אחשוורוש.מרדכי הבנימיני היהודי.אסתר המלכה אזי אני מתחיל להציג את המערכון ומדבר על מלך אחשוורוש אך הקהל אינו מגלה עניין מיוחד ואז אנוכי עובר במערכון לדבר על המן הרשע והקהל כן מגלה עניין ולכן אני מנצל את המומנטום וממשיך לדבר על המן הרשע (באמצעות פיסקה שכאמור הכנתי מראש כפיסקת סטנד ביי) וכך הלאה...... ובגין פיסקאות המערכון שהיו בסטנד ביי הייתי מודיע לקהל (בניות משפחתי וחבריי) כי המערכון יארך בין חמש לעשר דקות כי אורך המערכון היה תלוי בכמה פיסקאות סטנד ביי אנוכי אשתמש
