ולפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון. התוצאה מכל מחשבה דיבור ומעשה חיובי! ובפרט הימנעות מפעולות שליליות במחשבה דיבור ומעשה! העבר הוא ההווה--ההווה הוא העתיד--והעתיד הוא ההווה אם אתה מבין-טוב.ואם לא-תשבור את הראש,תבין. הזמן הוא מצרך יקר.חולף יותר מהר-ממה שאתה מדמיין. איכות הזמן בידך-או להפוך אותו לנצחי-או לבזבוז ואבדון. כל פעולה טובה וכל הימנעות מפעולה שלילית, יש לה משמעות-וההשפעה-עמוקה ורחבה-ללא מעצורים.מעל ומעבר יכולת הדמיון שלנו. ועל זה אומר הזוהר הקדוש; "כד אתכפיא סטרא אחרא לתתא אסתלק יקרא דקב"ה לעילא על כולא יתיר משבח' אחרא" "סטרא אחרא לתתא" הכוונה לצד האחר למטה הפוך מצד הקדושה-הצד שאין לו עתיד נצחי. "כד אתכפיא" כל הימנעות מפעולה שלילית בהווה, על אף הקושי שבדבר, ויתור על הנאה זמנית או עתיד מזהיר זמני. אתה מתעלה מעל המגבלות של הזמן. הן באיכות והן בכמות.כי קישרת את ההווה ואת עצמך עם הבורא הנצחי. ואז ההווה הופך לעתיד נצחי.כלומר; קיים - הווה תמידי. וזה מה שאומר הזוהר הקדוש בהמשך; "אסתלק יקרא דקב"ה לעילא על כולא יתיר משבח' אחרא" שהאור אלוקי שמתגלה בכל העולמות הוא מעל ומעבר כל מוגבלויות. הזמן מורכב מאין ספור תנועות אם אין תנועה אין זמן - אין קדימה או אחורה.לא משנה מה הן איכויות התנועות אם זה תנועה של נמלה או תנועה של השמש. תנועה זו תנועה,.אם אין תנועות אין זמן. הבורא לא מוגבל לא בכמויות התנועות שהוא מייצר ולא באיכויות התנועות. הוא מייצר תנועות איכותיות אינספור שאין להם כלל השוואה לתנועות האיכותיות של העולם שלנו הקטן. האיכות של העתיד הנצחי תלויה בבחירתו של כל אחד ואחד בהתנהגותו במחשבה דיבור ומעשה בחיים הקצרים של בני תמותה עלי אדמות. המרחק בין איכות חיי נמלה לאיכות החיים של שלמה המלך, לא יכול לשמש דוגמא; ל המרחק בין איכות חיי נשמה, לאיכות חיי גוף בעולם הזה. כי בין רמות איכויות החיים השונים בעולם הזה, יש איזה שהוא יחס. אם כי המרחק יכול להיות אסטרונומי. בכל זאת הם כולם במסגרת חיי גוף. חיי נשמה, שביכולתה להחיות גוף, הוא מסוג שונה לגמרי, בלתי ניתן לדמיין או להשוותו לחיי גוף, לאיזה רמה שלא תהיה. הבורא לא מוגבל בכמויות ואיכויות וסוגי חיים שונים שהוא יכול לייצר ומייצר. הוא מייצר סוגי חיים שונים באינספור רמות שונים. שאין להם כלל השוואה לאינספור סוגי החיים ברמות שונות של העולם שלנו הקטן. התורה וחוקי המצוות מותאמים לא רק לחיי הנשמה כשהיא עדיין קשורה עם הגוף. אלא בעיקר לחיי הנשמה כאשר היא מתעלה בעילוי אחרי עילוי ברמות ובאיכויות אינסופיות לאור באור החיים את ה'. חיי תענוגי הגוף הזמניים, החולפים ונעלמים ו כלא היו, אינם יכולים לשמש כתחליף לחיי נשמה נצחיים. ועל זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה; "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא". "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה". התורה והמצוות מקיפות את חיי אדם מיום גיחו מבטן אמו עד עת פקודתו. ומעמידות אותו בקרן אורה בשכל בריא, וקנין מידות נעלות והנהגות ישרות לא רק בן אדם למקום אלא גם בן אדם לחברו. כי המתנהג על פי התורה והוראות חכמינו זכרונם לברכה הוא חי חיים מאושרים בגשם וברוח. העיקר להרבות בתנועות איכותיות בריבוי לימוד התורה וקיום המצוות. ואז הזמן הופך נצחי העתיד הופך להווה תמידי. כל פעולה חיובית וכל הימנעות מפעולה שלילית, מצטרפת לחשבון גדול.
שאלהים יציל את עמו מבן אנוש כמוך, שהרי אנוש הוא ראש עבודה זרה. עופות וכפרות זה ממש העוף החי תחת השמש ? האם למדתה את תורת משה רבינו או תורת רבך ? אתה מבקש כסף על שמות הצדיקים וילדים והאל של שמים ? היום הקדוש ביותר זה כיפורים ? אנחנו לומדים בתורת אלהים ומשה שזה שבת תזהרו מסמ״אל הוא בימים אלו עובד אם כול מלאכי החבלה בשיא פועלו.
בעניין מנהג הכפרות כתב מרן ר' יוסף קארו: "יש למנוע המנהג" (שו"ע או"ח ס' תר"ה). בהדפסה הראשונה של שולחן ערוך או"ח, הייתה הכותרת של סימן תר"ה: "מנהג כפרות בערב יום כפור מנהג של שטות הוא". בהדפסות מאוחרות הסירו את המלים "מנהג של שטות הוא". אף הרשב"א התנגד למנהג זה "אף על פי ששמעתי מפי אנשים הגונים מאד מאשכנז היושבים עמנו בבית המדרש שכל רבני ארצם עושין כן ערבי יום הכפורים ושוחטין לכפרה אווזין ותרנגולין [...] ועם כל זה מנעתי המנהג הזה מעירנו" (שו"ת הרשב"א חלק א סימן שצה). והרמב"ן (כמובא בבית יוסף אורח חיים סימן תר"ה) והרמב"ם כלל לא מזכירו ועל כן גם לא היה נהוג בתימן. הרב חיים דוד הלוי, מחבר קיצור שולחן ערוך מקור חיים: "ולמה צריכים אנו דוקא בערב היום הקדוש, להתאכזר על בעלי חיים, ללא כל צורך ולטבוח בהם ללא רחמים, בשעה שאנו עומדים לבקש חיים על עצמנו מאת אלוקים חיים" (שו"ת עשה לך רב, חלק ג, כ). הרשב"ם ידוע כפרשן פשוטו של מקרא, גם במקומות שדרשו את הפסוקים אחרת להלכה. הוא דן במעמד של שעיר לעזאזל וכך הוא מפרש "לשלח אותו לעזאזל המדברה - לפי פשוטו לשלח אותו חי אל העזים אשר במדבר, כמו שמצינו בציפורי מצורע 'ושלח את הצפור החיה על פני השדה' (ויקרא יד, ז) לטהרו מטומאתו. אף כאן לטהר את ישראל מעונתם משלחו אל המדבר והוא מקום מרעה הבהמות" (רשב"ם ויקרא טז, י). כלומר הכפרה היא דווקא לשחרר את השעיר חי אל שאר העזים, ולא להרוג אותו על הצוק. "בשחיטה יש להסביר עוד טעמא להמונים דכל שחיטה אית ביה צעב"ח והתורה התירתו וזבחת ואכלת זולת זה אית ביה אכזריות לשחוט בע"ח, וביומא דדינא שכולנו מבקשים רחמים כל היום ורחמיו על כל מעשיו כתיב ראוי גם לנו שלא לעשות שום אכזריות בפועל לשחוט בעלי חיים" (שו"ת יהודה יעלה למהר"י אסאד ח"א, או"ח, סי' קסד. שו"ת הרב"ז ח"א, או"ח יו"ד סי' קטו)
סדר פדיון הכפרות: א. מסובבים התרומה מעל הראש ואומרים: "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי, זה הכסף יכנס לצדקה ואני אכנס לחיים טובים וארוכים ולשלום" ב. כך עושים שלוש פעמים. ג. לאחר מכן שולחים את הכסף לישיבה. [ניתן לשלם את הכסף בהעברה בנקאית / כרטיס אשראי (=לכוון מראש בעת עשיית הכפרות, על הכסף שעתיד לעבור בעברה בנקאית / כרטיס אשראי), בקישור שמצורף במייל הזה] את התרומה (לאחר אמירת סדר הפדיון הנ"ל) ניתן להעביר לחשבון הבנק: "ישיבת אור החיים": בנק הדואר מס' חשבון: 3 - 428534 או באמצעות בנק מסד מס' חשבון: 408581 - 166 או לתרום באמצעות כרטיס אשראי, בקישור הבא: secure.cardcom.co.il/e/x0B/
בעניין מנהג הכפרות כתב מרן ר' יוסף קארו: "יש למנוע המנהג" (שו"ע או"ח ס' תר"ה). בהדפסה הראשונה של שולחן ערוך או"ח, הייתה הכותרת של סימן תר"ה: "מנהג כפרות בערב יום כפור מנהג של שטות הוא". בהדפסות מאוחרות הסירו את המלים "מנהג של שטות הוא". אף הרשב"א התנגד למנהג זה "אף על פי ששמעתי מפי אנשים הגונים מאד מאשכנז היושבים עמנו בבית המדרש שכל רבני ארצם עושין כן ערבי יום הכפורים ושוחטין לכפרה אווזין ותרנגולין [...] ועם כל זה מנעתי המנהג הזה מעירנו" (שו"ת הרשב"א חלק א סימן שצה). והרמב"ן (כמובא בבית יוסף אורח חיים סימן תר"ה) והרמב"ם כלל לא מזכירו ועל כן גם לא היה נהוג בתימן. הרב חיים דוד הלוי, מחבר קיצור שולחן ערוך מקור חיים: "ולמה צריכים אנו דוקא בערב היום הקדוש, להתאכזר על בעלי חיים, ללא כל צורך ולטבוח בהם ללא רחמים, בשעה שאנו עומדים לבקש חיים על עצמנו מאת אלוקים חיים" (שו"ת עשה לך רב, חלק ג, כ). הרשב"ם ידוע כפרשן פשוטו של מקרא, גם במקומות שדרשו את הפסוקים אחרת להלכה. הוא דן במעמד של שעיר לעזאזל וכך הוא מפרש "לשלח אותו לעזאזל המדברה - לפי פשוטו לשלח אותו חי אל העזים אשר במדבר, כמו שמצינו בציפורי מצורע 'ושלח את הצפור החיה על פני השדה' (ויקרא יד, ז) לטהרו מטומאתו. אף כאן לטהר את ישראל מעונתם משלחו אל המדבר והוא מקום מרעה הבהמות" (רשב"ם ויקרא טז, י). כלומר הכפרה היא דווקא לשחרר את השעיר חי אל שאר העזים, ולא להרוג אותו על הצוק. "בשחיטה יש להסביר עוד טעמא להמונים דכל שחיטה אית ביה צעב"ח והתורה התירתו וזבחת ואכלת זולת זה אית ביה אכזריות לשחוט בע"ח, וביומא דדינא שכולנו מבקשים רחמים כל היום ורחמיו על כל מעשיו כתיב ראוי גם לנו שלא לעשות שום אכזריות בפועל לשחוט בעלי חיים" (שו"ת יהודה יעלה למהר"י אסאד ח"א, או"ח, סי' קסד. שו"ת הרב"ז ח"א, או"ח יו"ד סי' קטו)
עילי מקייס תקשיב צדיק. יהודי אמיתי אין לו שום חלק עם הציונים. אני מעדיף דרכון פלסטיני ולא ישראלי. אתם הציונים שלא סיימתם את העבודה בגרמניה כבשתם את ארץ ישראל מהיהודים ואז השתמשתם בשם שלהם ״מדינה יהודית״ וכך השנאתם את כל העולם והאומות נגד היהודים במעלליכם. לך תלמד היסטוריה לפני שאתה נותן לי מוסר (תתחיל ברצח הרב ישראל דה האון)
בסד הגאולה השלמה הקדוש ברוך הוא גואל אותנו מעבדות החומר קושי השיעיבוד מקצר זמניים הגאולה ממש ממש אחשב משייח צידקינו ואליה הנביא מיתגליים ממש אחשב האמת מיתגלה כול רגע ורגע אותיות אמת אדוני מלך תמיד ומהסוף תורת משה אמת ירושלים השלמה בקרוב מאוד מאוד תעשו תשובת אמת אלוהים כועס מאוד מאוד על כול האנושות השמש יוצאת מינרתיקה הי תפורר בנינים לאפקה ברזל ופלדה לנוזל הגעלה על כול הבריות הגעלה וטיהור מושלם כד באילול התשפ ברוך דיין האמת אמן ואמן ברוך יהוה אדוני המחדש בטובוא כול יום תמיד מעשה בראשית אמן ואמן
