מתי לשלוף את החרב? משל יפני מספר על סמוראי שבא לחכם ושאל אותו, "האם יש גן עדן וגיהינום?". "מי אתה?", שאל החכם. "סמוראי", השיב הלוחם. "אתה משקר", אמר החכם, "פניך הם פני קבצן". הסמוראי שלף את חרבו והחכם אמר "כך נפתחות הדלתות לגיהינום". הסמוראי הבין, הרכין את ראשו והחזיר את החרב למקומה. "וכך נפתחות הדלתות לגן העדן", אמר החכם. האם אדם יכול להימנע משליפת חרב על כל עלבון כדי לא לעבור דרך הגיהינום בדרכו לגן עדן? קשה מאוד. אני חושב שתכל'ס זה בלתי אפשרי. דרכנו לגן עדן עוברת דרך הגיהינום, מפני שכאלו אנחנו, כזה הוא האגו שלנו - לא סולחים, חייבים להגיב מיד על כל פגיעה בכבודנו. המחשבה הראשונה שעוברת בראשנו היא "שלוף את החרב!". אדם לא יכול לברוח מטבעו, לא יכול בשום דרך להפוך את עורו ולהנהיג הכול בטוב, כי כפי שכתוב שאמר הבורא: "בראתי יצר הרע". אומנם אחר כך מוסיף הבורא, "ובראתי לו תורה תבלין" לתיקונו. אבל תחילה, ישנו הרע. והרע נוצר מלכתחילה כדי שאדם יוכל להכיר את טבעו מקצה אל קצה, מהרע אל הטוב. שידע אותו בשלמות, עם שתי התופעות שלו, שתי ההתוויות שבו, ואז ייטה אל הטוב. כך תהיה לאדם הנהגה אמיתית של הטוב על פני הרע. אדם חכם רואה את הנולד, יכול מראש לזהות את הגיהינום על כל צעד ושעל, ומסוגל מראש לנהוג אחרת. אבל זה מגיע על ידי התנסויות גדולות מאוד. כלומר הניסיון בנפילות לגיהינום הוא שמַחְכים את האדם, כמו אותו חכם יפני, שחכמתו היא פרי ניסיון עצמי. גן העדן מושג בעיקרון על ידי הכנעת האגו, הרכנת הראש בפני החכמה העליונה שיש ביחס הטוב לזולת. כלומר צריך להרגיש את האגו בכל ההתהוויות האפשריות שלו, וכנגדן להתאמן בהנהגה עצמית אחרת. אבל אני חושב שהתרגול הזה נשאר בגדר פילוסופיה סתמית אם הוא לא נעשה בחברה מתאימה. חברה מתאימה היא כזו שכולם רוצים לקיים בה את אותו מהפך בהנהגה מרע לטוב, מְתַרגלים אותו זה בפני זה, רואים ביחד שהם לא מסוגלים - מה שנקרא בחכמת הקבלה "הכרת הרע" - ואז רק בעזרה הדדית זה לזה, הם יוצאים יחד מבור הגיהינום. יחד הם נותנים דוגמה זה לזה להחלטתם הנחושה לצאת מהאגו, יחד הם מבקשים, מתחננים לכוח העליון שיוציא אותם מעצמם כי רק הוא שתכונתו הופכית יכול. הבקשה המשותפת נענית, והם יוצאים. אנשים כאלו שהתרוממו מעצמם, מעלים איתם יחד את כל העולם.
לא הבנתי מה המפגר הזה בא להגיד הוא בעד או נגד מה הוא רוצה האדיוט הוא נישמע פילוסוף לא מדען שיחפש מי יזיין אין קשר בן הקופים העולם זה אנציקלופדיה הסיכוי שיבצרו חיים במיליוני כוכבים זה הסיכוי שיצא חמש אחרי שזרקת מיליארד פעמים קוביה ברור שיצא חמש
הוא אומר שהמפץ הגדול הוא תהליך שעדיין מתרחש עכשיו ולא רק משהו שקרה בעבר. ושאנחנו חלק מהתהליך ולא רק תוצר שלנו. אתה יכול לראות עוד סרטונים על מנת להבין יותר מה הוא אומר. זה לדוגמא קטע על האבולוציה ru-vid.com/video/%D0%B2%D0%B8%D0%B4%D0%B5%D0%BE-qk7ha1BKOfc.html
האם גם חכמת הקבלה היא מדע? בלי התפתחות המדע כנראה שלאנושות לא היה מה לאכול ולשתות, אפשרות לחמם או לקרר את הבית, לבנות בניינים, לרפא חולים, אפילו לטפל בילדים. כמעט את כל מה שיש לנו אנו חייבים למדע, ואין שום ספק שהוא פתח לנו אופקים חדשים. האם גם חכמת הקבלה היא מדע? התשובה היא כן. מדע אוניברסלי, שכולל את כל מדעי העולם הזה כחלק קטן בתוכו. מהו תחום המחקר של הקבלה? חקר המציאות בלי תלות בחוקר, בצופה. העניין מתחיל משאלה גדולה לגבי הגבולות שבהם אנחנו חוקרים את המציאות. אם אומרים שהמציאות קיימת כמו שאנחנו מרגישים אותה, אז צריך להגדיר מיהו המרגיש. הרי זבובים, פילים, דגים, בני אדם, כל אחד תופס את העולם אחרת. בנוסף, אם לא היינו בנויים מחמשת החושים שיש לנו, או שהיינו תופסים אחרת את הזמן ואת המרחב, הרי שגם תמונת העולם שלנו הייתה שונה. יוצא שלא נכון לדבר על מציאות שקיימת בפני עצמה, וגם אי-אפשר לומר שהמדע חוקר מציאות אובייקטיבית, אלא את מה שתופס האדם בלבד. ומי יודע עד כמה הדבר מוגבל, ועד כמה אני כצופה, אולי טועה במחקר? חכמת הקבלה, לעומת זאת, מספקת לאדם יכולת לחקור את העולם, באופן בלתי תלוי בתכונותיו. איך זה קורה? אני לומד להרדים את הנקודה הראשונית שממנה אני חוקר את העולם עכשיו, ולבנות נקודת תצפית חדשה. הנקודה הראשונית היא הטבע שעימו נוצרתי, לפי חכמת הקבלה הוא מוגדר כרצון לקבל הנאה ותענוג, או תכונת הקבלה. הנקודה החדשה היא רצון להשפיע כל טוב ממני החוצה, או תכונת ההשפעה. ככל שאני מפתח תכונת השפעה, נבנה בי חוש של השפעה, ובו אני מתחיל לתפוס משהו שקיים מחוץ לי. כוח של השפעה, שממלא את כל הבריאה. הוא נקרא גם "הטבע", או "כוח הטבע" או "כוח עליון". במדעי הטבע חוקרים את כוח ההשפעה הזה, אבל מתוך תכונת הקבלה, ולכן תופסים ממנו רק חלק קטן ומוגבל. כך מצטיירת בנו תמונת העולם הזה. בחכמת הקבלה המחקר מתבצע מתוך תכונת ההשפעה, ולכן קולטים את כוח הטבע כפי שהוא, בלי שתכונת הקבלה שלנו תהיה מעורבת בקליטה. ככל שאנחנו מפתחים תכונה של השפעה, אנחנו נעשים דומים לכוח ההשפעה, וכתוצאה מכך מסוגלים יותר ויותר לקלוט ולחקור אותו. כך מתהווה ומצטברת חכמת הקבלה. ברמה המעשית, כוח השפעה פירושו כוח שנמצא מעל האגו של האדם. ואם כוח האגו מתבטא ברצון לעשות מה שטוב לי, אז כוח ההשפעה מתבטא ברצון לעשות מה שטוב לזולת. התפתחות איכותית כזו פותחת בפני החוקר את המציאות כולה, לא רק את כדור הארץ או היקום כולו, אלא את כלל הטבע, כלל הבריאה, את מה שנמצא מעל ומעבר לכל מה שרק אפשר לתאר עתה. עולמות עליונים, כך הם נקראים בחכמת הקבלה.
גם אם זה לא נראה כך, שנת הקורונה שחלפה על בשרנו היא רק אות לכך שהעולם נכנס לקצב התפתחות מסחרר. אלא שבניגוד לפעמים קודמות בהן העולם חווה מכות ובעיות, ואף קשות מאלה, הפעם לצד המכות מתרחשת גם התפתחות פנימית מואצת באדם. הרגשת היעדר מהות החיים - מתחדדת בנו. רצונות מורכבים יותר ויותר מתגלים, ובתוכם מצטיירות תשוקות לצורות קשר מגוונות בינינו. אם בעבר אדם הסתפק בפיסת לחם לשולחנו, קורת גג לראשו, חלקת אדמה קטנה ומשפחה, בזמננו הרצון לקבל גדל למימדים מפלצתיים. כל אחד רוצה עוד ועוד מכל הבא ליד, ושואף להיות יותר ויותר מכולם. אבל כעת הגענו ל"פיק" ההתפתחות האגואיסטית, ואז החלה הירידה במדרון החומר. האנושות מתחילה להפנים שאין באמת מילוי שישביע את רצונותיה, ולכן גם אופי הרצון עצמו משתנה בנו. משהו בתוכנו מתחיל לזהות שבאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, אין מילוי מספק. אז לאיזו תכלית בכלל נועדו החיים? בעבור מה שווה לי לכלות את ימי על פני האדמה? אפילו אם אהנה ממשהו, הידיעה שזו לא באמת התכלית של חיי, תפיג את הטעם ותוביל לתסכול ולחוסר אונים. למעשה האנושות היא כמו ילד שגדל, ועיקר השינוי מתבטא לא רק ברמה הפיזית, אלא בתשוקות, ברצונות המשתנים תדיר בתוכו. מרצונות מוגבלים של תינוק קטן, לרצונות אינסופיים של אדם בוגר, עד שמגיע לרצון העליון, "רצונו לראות את מלכנו". זאת אומרת באדם צומחת שאיפה רוחנית למימוש מהות החיים, גילוי הכוח העליון שמנהל אותנו, ידיעה במה יוכל להשפיע על גורלנו. האנושות היום ניצבת לפני שוקת שבורה. תהום שחורה של אכזבה נפערה בפנינו. זהו מצב שעלול לגרור אותנו להשמדה המונית, או מהקצה השני, להוביל אותנו לאפטיה, "מה שיקרה - יקרה". על פי סקרים שפורסמו לאחרונה, צעירים רבים שוקלים ברצינות את האפשרות להתאבד, העניין בחתונה דועך וגם נפגע הביטחון להביא ילדים לעולם מעורער שכזה. הדור הצעיר לא ממהר לקפוץ לקלחת החיים המודרניים שהכנו לו. הוא מביט לעתיד בפיקחות רבה יותר, ולטווח רחוק יותר מהדור הקודם, ולא מוצא את האור בקצה הלימודים האקדמיים או העבודה מסביב לשעון. למעשה הדור הזה מוכן הרבה יותר לקליטת שיטת הקבלה, שכל ייעודה להורות לנו איך ניתן לעלות לחיים נצחיים ושלמים, מאלה הנמוכים והעכורים ברמת העולם הזה. זה הדור שנקרא בכתבי הקבלה "הדור האחרון". כבר לפני אלפי שנות התפתחות חכמת הקבלה צפו המקובלים שיגיע דור כזה, שמפנימיותו ידרוש את מהות החיים. זה מה שקורה בדורנו. לכן זו שמחה וזכות גדולה להיוולד ולחיות בדור הזה, שבו תתגלה שיטת התיקון, שיטת גילוי הטבע, שתמשוך אליה את האנושות כולה. השאלה על מהות החיים תתעורר בהדרגה מאנשים מפותחים יותר למפותחים פחות, ובאופן טבעי הם יפנו למצוא לה תשובה, וליישם אותה על עצמם. עלינו להכין להם את השטח, ולבנות להם מערכת שתנגיש את האפשרות ללמוד, להבין, להרגיש, להתכלל בחברות קטנות או גדולות, שדרכן יקבלו את החיבור, ההזנה, ההסבר המתאים לסגנון החיים שלהם.
Im sorry, but you probably never stdudid the jewish KABALA. please do. you will learn more about the " Facts" about what the jewish bible describe as 2 souls and the creation. with a respect. Odeya.
