כשמתבוננים סביב יש תחושה שהעולם עומד להשתגע. מדינות מפולגות ומשותקות, הזירה הבינלאומית מתוחה, המשבר האקולוגי מבשר רעות. גם בחיי הפרט הבלאגן חוגג, התא המשפחתי מתפרק, אנשים לא מסתדרים בזוגיות, בעבודה, בכבישים. באף מקום. כאילו מסתיים כל מה שידענו עד כה, ואיש לא יודע מה הולך להיות. מאיפה זה בא כך פתאום? מה כדאי לעשות כדי להבטיח שלא נקרוס, ממש כבר מהיום? החומר היסודי שממנו אנחנו עשויים הוא רצון להתקיים בטוב, רצון ליהנות, אפשר לקרוא לו גם אגו. מה שמבדיל בין יצורים שונים במערכת הטבע הוא גודל הרצון שמניע אותם, הסוג והאיכות שלו. בהתאם לרצון הייחודי, מתהווה הצורה המסוימת של כל פרט בטבע. כך קורה בדומם, בצומח, בחי ובחברה האנושית. לאורך ההיסטוריה עברנו התפתחות מדורגת. אפשר להגדירה כשלבים של דומם, צומח וחי בהתפתחות האדם. כיום אנחנו מגיעים להתפתחות האדם שבאדם, וזהו השורש לקשיים שבהם אנחנו נתקלים. שכן, אין לנו ידיעה ברורה מה צריכה להיות צורתו הבאה של האדם, מה יאפיין את החיים החדשים. כשמרחיבים את נקודת המבט רואים, שהעולם נמשך לאיזושהי צורה עגולה. בכל רחבי הגלובוס אותה תרבות, פחות או יותר, אותה מוזיקה, אותן סדרות, אותם כוכבי ספורט וסלבריטאים. אותו חינוך, אותו אוכל, אותם טלפונים חכמים. מהפכת האינטרנט והרשתות החברתיות הפכה את הדימוי של כפר גלובלי למציאות שכבר מילדות חשים. הכול מתקרב, מתאחד, חוץ מהיחסים בין אנשים. אבל יוקר המחיה והאיומים הכלכליים מתחילים לקרב אותנו האחד לשני. אם בדור הקודם צעירים הזדרזו לצאת מבית ההורים, היום הם חוזרים לגור איתם, בצוק העיתים. ואם קשה להחזיק רכב אז נוסעים יחד עם אחרים, או לחילופין ברכבות ואוטובוסים. גם ברמת הפרט וגם ברמת הכלל, רואים יותר ויותר מיזמים של שיתוף משאבים. בין אנשים, בין ארגונים, בין מדינות ועמים שונים. וכך, מבלי לשאול את פינו, החיים כמו מכריחים אותנו לקבל צורה עגולה יותר, מקושרת, הדדית. הבעיה היא שזה מנוגד לרצון הפנימי שלנו, האגואיסטי, הטבעי. הרצון הזה גדל מבפנים, כל הזמן, ומגביר את הפער בין צורת העולם שנעשה מקושר יותר ויותר, לצורתו הפנימית של האדם שמרגיש נבדל מכולם. לא שייך לאף אחד. הפער הזה מאמלל אותנו, והעתיד שלנו תלוי בכך שנלמד להתעלות מעליו. להתקשר נכון זה לזה, בצורה שלא תדכא אף אחד, אלא רק תיצור גשר בין אדם לאדם. חיבורים טובים, מתחשבים, משלימים. כמו שכל הטבע מאוחד. כשהיינו ילדים, חינכו אותנו ההורים והמורים. אבל עכשיו, בהיותנו אנשים מבוגרים, איך נוכל לסגל לעצמנו ערכים והרגלים חדשים? ככל שנקדים להפנים שהעולם של מחר יכול להיות רק מחובר, כך יהיה לנו קל להתיישב יחד ולהגדיר לעצמנו מטרת-על, יעדים, תוכניות פעולה ותרגילים מעשיים. דרך כלי התקשורת, הרשתות החברתיות, מוסדות התרבות והחינוך, מקומות העבודה ועוד, נצטרך לחולל מהפכה תפיסתית. להעביר את עצמנו מעידן האגו המפריד לעידן החיבור המשלים. השיטה האינטגרלית תסייע לנו לעשות זאת. בגדול, השיטה מבוססת על ההבנה שהכוחות האבולוציוניים דוחפים את המין האנושי לקבל צורה אינטגרלית, כמו שזו שמתקיימת מאליה בין חלקי הטבע השונים. ניגודים משלימים, זהו הקוד בהתפתחות החיים. והיום, כשכולנו מוצאים את עצמנו באותה סירה, עם תלות הדדית שהולכת וגדלה, אנחנו פשוט מוכרחים לפתח גישה חדשה. כל סגנון החיים האגוצנטרי, עם התחרות הדורסנית, עם הניצול של הזולת והסביבה, עם כל משחקי האגו ומאבקי השליטה - הוא מתכון בטוח לטביעה. אחד הכלים המרכזיים לפיתוח התפיסה האינטגרלית ובניית קשר עמוק עם הזולת, הוא סדנת חיבור. בסדנה יש מנחה ומספר משתתפים, רצוי לא יותר מעשרה. המנחה מעלה שאלה כלשהי לדיון, וכל אחד עונה בתורו בסבב. אפשר לדבר על המאפיינים של טבע האדם, על העוצמה שבה מושפע האדם מסביבתו, על הדרך שבה נוכל להשתמש בכוחה האדיר של החברה כדי לשפר את מצב כולנו, ועוד. לכל משתתף בסדנה יהיה זמן קצוב לומר את דבריו, נאמר כשתי דקות. אבל, וזו הנקודה החשובה, בסדנת חיבור יש כללי שיח והקשבה מיוחדים, להלן דוגמה של אחד מהם. כאשר מישהו בסדנה מדבר, האחרים משתדלים קודם כל להתחבר למחשבה שלו, ללב שלו, לזרום איתו כאילו דבריו נכונים. לצורך המחשה, אני שם בצד את הביקורת שלי ורוצה להסכים עם האדם, אפילו אם בעיניי הוא אומר דברי שטות. אני משתדל להזדהות עימו, כאילו אין לי דעה הפוכה או שונה משלו. התרגיל הזה אינו קל, כי ודאי יש לכל אחד עמדה משלו. אני חייב לכבד את האחר, ולהסתכל על כל דובר ודובר כעל אדם מיוחד. אין איש בעולם שדומה לו, לכן עליי באמת ובתמים להתייחס אליו כך. הרעיונות והרגשות שהוא מבטא עכשיו - שום אדם אחר לא היה יכול לומר אותם באותה דרך. רק הוא. תרגילים כאלה נחוצים מאוד לפיתוח הקשר בין בני אדם. בעזרתם נתחיל להבין שאפשר לחוש את פנימיותם של אנשים - להביט בהם, להרגיש אותם, "לצלול" לתוכם. הם יאפשרו לנו להתחיל לעבוד על הגמישות האישית שלנו, ולפתח יכולת להבין את הזולת ובאמת להתחבר אליו. אדם מחובר יקרין סביבו אווירה טובה, ולכן בכל מקום יתקבל בברכה. אין מפתח חשוב יותר להצלחה. בשורה התחתונה, החיבור הוא העתיד, החיבור הוא התרופה, החיבור הוא התקווה היחידה.
המון בריאות ומצב רוח לכולם! מאיפה מגיעה תחושת הכאב? מה תפקידה? מה ההבדל בין הכאבים של היום לכאבים שהורגשו בעבר? אפשר לעשות משהו כדי להבטיח שיהיו פחות כאבים מחר? הסתכלות רחבה, מנקודת המבט של הגישה האינטגרלית. החומר היסודי שממנו בנוי כל אובייקט בטבע הוא רצון לקבל הנאה ותענוג, רצון ליהנות, רצון להתקיים בטוב. הרצון הזה גורם להתרחק מסבל, ולהתקרב למה שנראה מועיל. ככל שהרצון ליהנות שביצור מסוים מפותח, כך הוא בונה מערכות מתקדמות יותר שידאגו לשלומו ולמצבו. מערכת העצבים, היא במיוחד כזו. מדובר במערכת רב-גוונית ורב-שכבתית, שקשורה למערכות אחרות. כך לדוגמה, אם מצב רוחו של אדם משתנה, הוא יכול לא להרגיש כאב. בנוסף, לפעמים אפשר כמו לתכנת את מערכת העצבים כך שמשהו מסוים לא יעורר תחושת כאב, ואפילו יורגש כמהנה. באופן כללי, הכאב שומר עלינו. אם לא היה כאב, לא היינו מרגישים מה קורה בגופנו. כך למשל, היינו יכולים להכניס את היד לאש, לא להרגיש כאב מכך שהיא נשרפת, ולהינזק. כמו כן, הייתה יכולה להתפתח בתוך גופנו מחלה, וללא תחושת כאב לא היינו מודעים לקיומה וניגשים לטפל בה. כשמשהו כואב, הטבע מאותת לנו על תקלה. הכאב מתפרס לכל מיני רמות, ולפעמים קשה להבדיל ביניהן. כאב פיזי, גופני, נפשי ורוחני, כאב מהעבר ומהעתיד, כאב אצלנו או אצל מישהו שאנחנו אוהבים או שונאים. כך הכאב חורג מגבולות הגוף שלנו עצמנו, ומגיע ממערכות חיצוניות שאליהן אנחנו קשורים. טיב הקשר שלנו איתן קובע מה נרגיש בכל פעם, מכאב ועד שמחה. כך למשל אימא מרגישה כאב, כשמשהו כואב לילדיה. מבחינת הרצון לקבל שהזכרנו קודם, הרצון ליהנות, אצלו הכול מסתכם לחשבון פשוט: כשהוא מלא טוב לו, וכשהוא ריק מורגש כאב. ויש בזה כמובן דרגות. עוד נקודה חשובה להבנה היא שהכאב מתחיל במצבים שאנחנו מרגישים את עצמנו. לצורך המחשה, נניח שאנחנו עכשיו יושבים על איזה כיסא. מתי נוחה לנו הישיבה? כששום דבר לא לוחץ מדי. אנחנו מרגישים את הגוף שלנו מוגבל על ידי הכיסא, וזה נותן לנו הגדרת מציאות ברורה. אבל, אם מידת הלחץ של הכסא תעבור את הגבול הדק הזה, אז תתחיל תחושה לא נעימה. כך ממש, לכל חוש וחוש יש הרגשת טווח מסוים שבו טוב לאדם. מתחת לגבולות הטווח הזה, הדבר לא מורגש כלל כקיים, ומעל לו הוא מורגש כקיים יותר מדי. וכשמורגש כאב, זה מצביע על כך שחרגנו מגבולות אותו הטווח. אגב, אפשר לראות משהו דומה גם במערכות יחסים: בני זוג לא יכולים לחיות בלי לריב ולכאוב מדי פעם, הם צריכים להרגיש את הגבולות, לראות איפה הם נכנסים זה בתוך זה, ואיפה עוד דרושים תיקונים. בכל התרבות האנושית, בסיפורים, במחזות, בסרטים, רובן המוחלט של היצירות עוסק בכאבים, בתחושות לא נעימות. דרך הכאב אנחנו מרגישים את העולם, כי כל יסוד הבריאה הוא בחוסר, בכאב, ברצון להתמלאות. וכמו שכבר ציינו לגבי הרצון ליהנות שטבוע בנו, העיקר בשבילו זה לא להיות ריק, לא להרגיש כאב, לא לסבול. הכאב במצב מסוים מכוון אותו להתפתח, להשתנות, להתקדם למצב יותר טוב. במבט כולל, היום אנחנו חיים בתקופה מיוחדת, שבה אופי הכאב משתנה. אפשר לומר שעד המאה העשרים התפתחנו בצורה אישית, אינדיבידואליסטית, וכל אחד הרגיש את כאביו. מאמצע המאה העשרים התחלנו לגלות שכולנו קשורים במערכת אחת. לא רק בגלל המסחר, הכלכלה, התרבות והתעשייה שהפכו את העולם לכפר גלובלי, ולא רק בגלל האינטרנט והמדיה שהעצימו את המגמה. מבפנים, התחיל להתגלות משהו שקשר את כל בני האדם יחד. במקביל, החלו לצוץ יותר ויותר כאבים, חששות, פחדים, דיכאונות, ייאושים. ואם במאות קודמות זו הייתה נחלת האליטות, היום זה רגיל, כולם חיים על כדורים. והכאבים עוברים בין כולם, משוטטים, מדבקים. העולם מקרין עלינו סרטים רעים, זורק אותנו בין כל מיני מצבים. ואי אפשר לחתוך את הקשר, אי אפשר לסגור את התריסים. זה חודר אלינו בעל כורחנו, רוצים או לא רוצים. מה עושים? כאן באה הגישה האינטגרלית ומסבירה את הדברים. הכאבים של היום אלה בעצם צירים. עולם חדש עומד להיוולד, ואנחנו בתוכו, חדשים. וכל הסבל שבינתיים מורגש, הוא מפני שכל אחד לא רוצה להיות מחובר לאחרים. בהשלמה, בהדדיות, ביחסים חמים ואוהבים. והניגוד בין מגמת ההתפתחות האינטגרלית, לבין הנטייה האגואיסטית שגם היא מתעצמת פלאים, הוא הוא השורש לכל המשברים. בסופו של דבר, הטבע יכריח את המין האנושי לתפקד כמו איברים בגוף אחד, שזה את זה משלימים. ככל שנקדים לתפוס את הדברים, ונבנה בעצמנו קשר אינטגרלי, חיבורים נכונים, כך נסיר את הגבולות הלוחצים. אז, ורק אז ייעלמו מן השורש הכאבים, ובמקומם יבואו מילויים חדשים. בריאות, שמחה, משמעות. הנאה ותענוג עליונים.
המון בריאות לכולנו! מהו השורש למחלת הסרטן? איך משפיעים עליה היחסים בין אדם לאדם? האם פעם נוכל להעביר אותה מהעולם? הסתכלות מנקודת המבט של הגישה האינטגרלית, שרואה את האדם, החברה והטבע כמכלול אחד. הסרטן מתפתח במקביל להתפתחות האנושית. מהמאה ה-16 לערך החלה האנושות להרגיש קשורה במערכת אחת. התעורר דחף לגלות יבשות, לפתח טכנולוגיה, מדע ותרבות, כל מה ששייך לחיים המודרניים. במקביל, גם מחלת הסרטן התפשטה. ככל שחלפו הדורות תוחלת החיים עלתה, וזה נתן לסרטן זמן נוסף להתפתח בגוף האדם. גם תנאי החיים, החיצוניים והפנימיים, נעשו כאלה שמעודדים סרטן. כתוצאה מכך כמות החולים בימינו היא עצומה. "המחלה הקשה", קוראים לה, נמענים מלהזכיר את שמה. בגדול, יסודה של מחלת הסרטן הוא בתאים שמשנים את תפקודם הרגיל, ובמקום לפעול בהרמוניה ובהדדיות עם תאים אחרים בגוף, הם הופכים להיות עוינים כלפיהם. תא סרטני מתחיל בתהליך של חלוקה עצמית בלתי מבוקרת, ומאבד את צורתו ותפקידו המקורי כחלק מרקמה. כך נוצרת קבוצה של תאים הנקראת גידול סרטני. תאים אלה מנצלים את הסביבה לטובתם, בתהליך שמביא להרס הרקמה שבה נמצא הגידול, ובהמשך, גם להרס כל יתר הרקמות ומערכות הגוף. מאיפה זה בא? מהו השורש העמוק ביותר להתהוות התופעה? אם נלך ישר לשורה התחתונה, הסרטן מגיע מהתקשרות לא נכונה בין בני האדם. הוא העתקה של היחסים הלא מאוזנים בחברה. ועכשיו להתחלה. מצד אחד, החיים סוגרים אותנו יותר ויותר במערכת אינטגרלית אחת, מצד שני האגו של כל אחד גדל וגדל, לא מאפשר להתחשב בשום דבר ובאף אחד. ומפני שכל הטבע הוא מנגנון סגור שכל חלקיו מקושרים, הצומח, החי והאדם, אז הקשר הלא נכון בין אנשים, בין מגזרים, בין עמים, מקרין עיוותים לרמות נמוכות יותר בטבע, ובכלל זה לאותם תאים. זה מתחיל מחוסר קשר נכון, כאמור, עובר לשנאה, לרצון לשלוט, לשבור, להרוס, למחוק. עד שלא ניגש לטיפול במקור הבעיה, ביחסים שבין בני האדם, מחלת הסרטן תתפתח ותהיה יותר חריפה. כל המאמצים שנשקיע בריפוי שלה, לא יביאו הצלחה גדולה. וגם אם ייראה שבמשהו אנחנו כן מצליחים, יבואו במקום זאת ייסורים ומכאובים אחרים. וזה לא עניין אישי שאפשר לפתור באופן נקודתי, אלא עניין גלובלי. מצד הטבע כולנו מחוברים ברשת אחת, וכאשר היא מתמלאת ביחסים רעים, אז בכל מיני חלקים בה צצות מחלות. למה על מישהו נופל הסרטן, ועל אחר לא? איננו רואים לעומק את רשת הקשר הכללית, ולכן איננו יודעים זאת. כך או אחרת, ההבראה צריכה להיות כוללת. וכשנחליט יחד על יציאה למהפכה תפיסתית, תרבותית, חינוכית, במטרה לבנות התחשבות, חיבור והשלמה הדדית, רק אז תוכל החברה להבריא את עצמה ואת הפרטים שבה מכל מחלה. חשוב לדעת שריפוי אמיתי הוא רק מהשורש, כל דבר אחר הוא לא יותר מהקלה. אז איפה מתחילים? בדיאגנוזה, בהבנת הסיבה. האגו האנושי מנוגד לכל הטבע, שמתפקד כמערכת אינטגרלית שיש בה איזון והשלמה. אין בטבע שום יצור שרוצה להזיק, לגרום רע, ששואב מזה הנאה. וכשיהיה ברור שדרושה לנו תרופה לאגואיזם הצר שבטבע האדם, או אז נמצא שיש לזה שיטה מסודרת ובדוקה. היא נלמדת מחכמת הקבלה, ולשם כך היום היא מתגלה. במקורות מוסבר שבמצבנו המתוקן אנחנו אמורים לתפקד כמו גוף בריא, כאיש אחד בלב אחד, כאגודה אחת. ההתקשרות אינטגרלית כזו בינינו, תעלה אותנו לדרגת קיום חדשה. אנחנו נתחיל להרגיש מערכות שנסתרות בטבע, מערכות שמנהלות את החיים שלנו, את כל מה שרואים בעולמנו, וזה יעזור לנו להשתלב בהרמוניה שבכל הבריאה. יחד נעלה לממד גבוה יותר של קיום, מעל מגבלות הזמן, המקום והתנועה. תכל'ס, כל המחלות והבעיות שאנחנו חווים עתה, באו לדחוף להכרת הרע שבמצב הנוכחי, וליציאה אל עולם חדש, שלם ונצחי. עולם של אהבה.
אמהות יקרות כאן הילדים בני הנוער והסטודנטים בכל העולם...... זהו אנחנו כאן כדי לומר לכם המלחמה נגמרה. אמא שלי יקרה את גונבת ממני לא רק את המשאבים את גונבת ממני את החיים אין לנו סיכוי להצליח בעולם שלך.... ייצור נשק ,פלסטיק, וכימיקלים נחשב לפשע כנגד האנושות. ברגע שאנו מפסיקים לייצר נשק מיליארדים חוזרים אלינו אף אחד לא באמת צריך לעבוד הכל מוגש לציבור כולל דיור רפואה לימודים אנו הופכים לקהילה שרק לומדת וחוגגת כל היום...... אתן משחיתות את הלבבות שלנו כשאתן מאפשרות לרעל לחדור אלינו מהמדיה החופשית.... מייצרות רדבול מאכילות אותנו ברעל..... עכשיו אנחנו כבר יודעים ,אהבה לא מתקיימת עם תנאים ,שלום לא מתקיים עם תנאים, אהבה ללא תנאים שלום הוא ללא תנאים..... שבועת דם זה דבר עתיק ,לחתוך תינוק בן 8 ימים נחשב כפשע נגד האנושות לא שאלתם אותי וחתכתם אותי ועוד רקדתם מסביבי .אנחנו לא חיות אנחנו לא ברברים. אמא את לא אשמה שיקרו לנו דורות על גבי דורות את לא יודעת את האמת.... האמת היחידה שלנו היא, אהבה .אין לנו זהות אחרת ,אין מפלגות אין קונפליקטים יש רק אהבה.... אמא את משקרת לי עכשיו במצח נחושה את גונבת ממני את החיים..... שלח את עמי..... עכשיו ברגע זה..... אין לך זכות להשחית את חיי...... כתבנו למענכם ולמעננו את המדריך היחיד לחיים על כדור הארץ.... אין ולא הייתה הירארכיה בעולמו של אלוהים.... אנו שבים בני שווים......
תודה...כ1 שחי בתוך החרדים זה לא נכון..רק אותם אני רואה עושים כושר...ויש להם מודעות לתזונה גבוהה מהחילוניים....מה שבאמת חשוב זה איך האדם מפרש בדידות או חברה...ולא בדידות או חברה
תודה על פרק מעניין.. ראיתי מספר סרטונים של רופאים אמינים שמספרים שלמטפורמין יש כן תופעות לוואי ,והחלופה שלו הטבעית זהו הברברין שכנראה אפשר לרכשו רק בחו"ל... את בעיות השינה של רוב תושבי ישראל והעולם אפשר לשפר באם משרד הבורות יפסיק לכפות עלינו לרכוש את הנורות ה "חסכוניות" שיש בהן כמות גדולה של אור כחול כמו שיש בקרני השמש בבוקר, והמוח מוטעה לחשוב שעכשיו בוקר ולכן לא מזרים את הורמון המלטונין ( הורמון השינה) ובמקומו מזרים את הקורטיזול והאדרנלין הורמוני הערות והלחץ.. הבעייה ששלטי הרחוב,פנסי הרחוב התאורה במסעדות, מוסדות ושאר מקומות שפועלים בערב ושנחשפנו אליהם עד שהגענו בערב הביתה , טמטמה את המוח והשינה מאיתנו והלאה.. לכן לפחות בבתינו ננהג בחוכמה ונחליף עד כמה שאפשר את הנורות בבית לנורות להט ובערב נעמעם לאור חלש יותר ,גם הצבע הכתום של מנורות המלח טוב למטרה זו.. היו לי עוד השגות אבל שכחתי..אני עוד צריכה לעבוד על זה... 😉
נ.ב אם לא הובנתי כהלכה אז הנורות מחוץ לביתנו גם מוארים כמובן בנורות חסכוניות...יש מצב שהרבה מתאונות הדרכים נגרמות בגלל נהגים עייפים ועצבניים...רק אומרת ובזה סותמת.. 🤞
לכל אחד שנולד יש זכות לחיות על כדור הארץ כי הוא בא לכאן מהשם גם אורך חייו נקבע עי השם גם אם מאריכם באמצעי עזר ולא משנה תרומתו לחברה.השקפת האאוגניקה היתה נר לרגלי הנאצים הפשיסטים וכיום לממשיכיהם הקבל=אילומינטים=האליטות וכל עושי דברם
תודה על סרטון מעניין מאד, הבעיה שהפרטנרית שלי פולניה ו סקס זה הדבר האחרון שמעניין אותה, לא ברווקות ולא בנישואין. ואולי יש לה בעיה אחרת שאני לא מודע אליה !?, אבל בגדול הפולניות היא הסטיגמה אמנם ,אבל אמיתית.
