אתה מתעורר הכרית לידך עדיין חמה כולנו יודעים שזה שקר היא הלכה לפני שנים אבל כמו כאב רפאים הכרית לפעמים עוד חמה אתה מתרגל ישיבה במטבח ודברים אחרים שעושים אנשים בגילך אין לזה סיבה זה מעביר את הזמן ועובדה שעברו כבר שנים אל תהפוך לאיש העצוב מהשיר תן לי סיבה להאמין שהעצב יש לו סוף אתה מצלצל אליה כל יום באותה השעה זה כמו להאכיל דגים באקווריום אין לזה תמורה מה גם שהיא מזמן לא גרה כאן אז אני עונה בכל יום באותה השעה לא הייתי רוצה לקלקל את השגרה שלך נכון, זה משונה אבל קרו כבר דברים משונים מאלה ויש בזה נחמה אתה ואני כמו שתי צלחות לווין בחלל הבודד מחכות שיגיע סימן אל תהפוך לאיש העצוב מהשיר תן לי סיבה להאמין שהעצב יש לו סוף אתה גוזר ושומר ידיעות מצחיקות בעיתון דברים שאפשר בלעדיהם אבל נעים יותר איתם הם ממלאים את הבית בשולי ובתפל אתה מתבונן בכתם קפה על שולחן במטבח פתאום הוא גדל וממלא את החדר זוחל על הקירות שולח זרועות ארוכות וחונק אותך לאט אז אתה מצלצל באיחור לא אופייני אנחנו שותקים ואז אתה מצטט לי שיר של אבידן אם כך ואם כך הכתם נשאר על הקיר אתה ואני כמו...
קראנו לו "הבית של הסבתא", אבל זאת הייתה דירה שאבי ודודיי קנו לא הרחק מבוגרסוב כדי שנבלה שם את הקיץ. היינו מגיעים מפריז כל אוגוסט מתחילת שנות ה-70. דיזנגוף סנטר עדיין לא היה קיים והורי לקחו אותנו לחוף הים או לבית הקפה פילץ, בלי לדעת שגן מאיר לא רחוק משם. כשעליתי לארץ, באופן טבעי מצאתי את עצמי בדירה הזו. שם התחתנתי, שם גידלתי את בני הבכור בשנים הראשונות, לשם גם עברה בתי כשרצתה להיות עצמאית. היו חנויות מכולת ותיקות שאפשר למצוא בהן מוצרים אשכנזים, וכמה חנויות לריהוט גן. אני חושבת שחנות הספרים טננבאום עדיין קיימת.
