סתם יום של חול מילים: יוסי גמזו לחן: שמעון ישראלי סתם יום של חול עם בוקר כחול, בלי חג ומחול, בלי חצוצרות ותוף. כלום לא קרה, אבל נערה חייכה, בעברה פרח לקטוף שם, על החוף יום רגיל, עם אור וגיל פשוטים כפת של לחם, יום נשוק בסאון השוק וגעש המדרכת, יום גבוה ונישא עד גגות חבלי כביסה ומחספס כאספלט שבכבישים. אך מוזר איך יום כזה מתפעם לו בחזה ומתנוצץ בעיני האנשים. סתם יום של חול עם בוקר כחול, בלי חג ומחול, יום בין ימים שווים. אור לא גבר, אבל בפרבר עבר הדוור עם מכתבים לאוהבים. יום עמל מרציף נמל עד ארובות חרושת, יום בהיר מקצות העיר ועד מכרות נחושת, יום של אושר עד דמעות על לחיי האמהות המפזמות בגנים שירי חיבה. כי עדיין קיימים בעולם הזה ימים שצוחקים בם, פשוט ללא סיבה. סתם יום של חול...
מזכיר לי תובנה שנתקלתי בה פעם, בטור סטירי ב־7ימים (אני חושב, אולי בהארץ) שניתח סוגי בקשת סליחה, בין היתר את ”בקשת הסליחה הפופוליטית” (”אתה תסלח לי מאוד!”) אין לי מושג עד כמה זה באמת שיקף את תרבות השיח דאז, היית ילד ולא ממש היה לי ענין בזה
