יורם היה חרמן מאותגר והתכונה הזו לא נפרדה מחלק גדול מיצירותיו כמו גם השיר הזה שלא מובן כיצד הפך להימנון תרבות. אחת הפורנוגרפיות הכתובות הבולטות שהועלו אי פעם. וירדנה היפה לא הבינה על מה היא שרה? 😂
JE PENSE TOUJOURS A VOUS !!❤❤❤❤🔯🔯🔯🔯🔯✡✡🕎🔯 j'adorerais me méler à votre chorale pour L'AMOUR D'ISRAEL et aussi parce que comme vous J'AIME CHANTER !🎹🎼🎵🎶🎶💎
I had the pleasure of seeing Chava in concert in Manchester, UK a few years ago. Her varied choice of songs,natural charisma, wry sense of humour and, of course, her fabulous singing voice, backed by some excellent musicians, kept the packed audience thoroughly entertained. I hope she is able to tour the UK again some time.
טעות בהקדמה המכתב המדובר נשלח ע"י 18 משפחות מגרוזיה (גאורגיה בשפת ימינו) he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%9B%D7%AA%D7%91_%D7%97%22%D7%99_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%95%D7%AA
זה נראה כמו מופע לילדים חשבתי ואז התבוננתי שוב בקהל ונזכרתי שחיילים הם ילדים זו התרבות שלנו תרבות מפגרת לוקחת את הילדים שולחת אותם לשדה הקרב בשם סיסמאות ושקרים הבעיה היא עם התרבות לא עם הילדים תפילה לשלום
אבא ארז מזוודה ותרמיל אבא לקח שני ספרים ומעיל אבא אמר לי:אשוב לראותך אמר לי שלום וכמכט שבכה. אמא אמרה: זה הכל יסתדר אבא יבוא בכל יום לבקר אבא נשק לי, ליאף את ראשי
ציפורים נודדות מילים: יורם טהרלב לחן: אפי נצר עם הסתיו חזרו הציפורים מעבר למדבר, מעבר להרים. והוא ראה אותה על הענף והיא כחולת נוצה, והיא דקת כנף. זה היה עם בוא הסתיו, הוא אותה כל כך אהב, היתה יפה כמו בשירים, כמו בסתיו הציפורים. הוא בנה לה קן מעשבים, והיא ליקטה זרעים מתוך הרגבים. והוא שרק לה שיר של אהבה והיא נתנה לו שי, נוצה מתוך זנבה. זה היה עם בוא הסתיו... ובחורף, בין שקיעות וקור, נשקו הם זה לזו, מקור אלי מקור. ועת חמה זרחה מתוך ענן הם עפו שיכורים אל חורש ואל גן. זה היה עם בוא הסתיו... עת חזר אביב אל הכפרים, הוא שב אל המדבר והיא אל ההרים. ורוח שעבר בגן מצא בצל עצי החורש פרח ונוצה. זה היה עם בוא הסתיו...
לא עזבתי הבית מילים: יורם טהרלב לחן: מנוס חאג'ידאקיס לא עזבתי את הבית, את הצריף, את הגינה ממטרה זורקת מים ופרחים בכל פינה לא עזבתי את הבית, את ארצי, את אדמתי וכל יום אני חוזרת ויודעת - זה ביתי והילדים של השכונה הם חברי היחידים איתם הדלקתי נדודיי ואיתם נסעתי עם לפידי אם בעיני בוערת אש זה הניצוץ, הוא שלהם אם בליבי עוד זמר יש זה מה ששרתי מהר לא עזבתי את הבית, את השביל, את החצר ואני עליו שומרת כמו שהוא עלי שומר לא עזבתי את הבית, את אבי ואת אימי הם תמיד בתוך העצב שאני נושאת עימי השמש בערה בעוז ולא חיפשנו את הצל אבטיחים וענבים וטעם ארץ ישראל ואם אראה את חבריי אביט לרגע בשתיקה אמשיך ביחד את הצחוק שהפסקנו לדקה לא עזבתי את הבית, את הצריף, את הגינה ממטרה זורקת מים ופרחים בכל פינה לא עזבתי את הבית, כן, אני עודני שם חברי שם מחכים לי ואני תמיד איתם
