I like it too. I had a question : do you play before you write the partition or other way round ? It seems impossible to write. While I know some do. Impressive is how you go from one part to the other, keeping some unity of sound, yet changing the mood totally.
יש לי קושי גובר והולך להאזין ליצירות לא טונאליות ארוכות, כנראה בגלל הזיכרון שהולך ונחלש (תמיד היה חלש). למרות זאת אני יכול לומר שהיצירה מעניינת, כי גם ללא זיכרון, נוצר רושם כללי, מעיין סביבתי, בעיקרו אקוסטי. בהאזנה מאד מתוחה, יכולתי לזהות אפילו "חיקויים" של ציפורים (אקוסטיקה ומקצב מסויימים) שבין הציפורים. השונות, כאשר מקצב מסויים נוצר באקוסטיקה שונה. אבל קשה לי לומר שהחוויה הנוצרת רגשית .ונדרשת האזנה מאד חדה ומתמשכת מכפי שאוכל לה בגילי המתקדם. במוסיקה טונאלית, או נאו-טונאלית אני יכול להאחז בהרמוניה כדי לחוות את מלוא האסתטיקה, וגם זה כבר קשה לי (לכן אני כותב שירים שנמצאים בטווח הזיכרון שלי). ובכל זאת כדאי אולי לומר, שהיחס ל"קטלוג הציפורים" של מסייאן הוא כמו היחס בין הציפור הבודדת, לבין סביבת -ציפורים. ספק אם מסייאן יכול היה לכתוב את הסביבה, שכן, הוא מעולם לא ויתר על הטונאליות, ומייצג לטעמי בדיוק את המקום שהייתי רוצה להיות בו כאשר הייתי צעיר.
