אהה רגע זו לא האסירה מכלא תרצה ? על מה ישבה ? סמים ? מיסים ? שניהם ? מה יש לה חברה מהכלא על פגע וברח ?! אהה כולו עבירת תעבורה.. דמיינו פרסומת לכלא תרצה -- זה כלא תרצה הנה התא , פה יש ג'קוזי , פה מועדון , הבריכה מסביב ושם יש את השף אהה שכחתי בר משקאות. חחחחח. ru-vid.com5oWNC_gTVBE?feature=shared
את מי צריך להטיס מכאן לחלל? "אפקט המבט הכולל" הוא שם של תופעה שמתארת שינוי קוגניטיבי שמתרחש בזמן צפייה בכדור הארץ מהחלל החיצון. הצפייה על הבית שלנו מבחוץ לרוב יוצרת אצל הצופה הרגשה של תדהמה ויראה אל מול השבריריות, היופי ואחדות החיים שעל הכדור. האסטרונאוט אדגר מיטשל שהיה על סיפון אפולו 14 (1971) סיפר: "אתה מיד מפתח תודעה גלובלית, אוריינטציה אנושית, אתה חש אי-שביעות רצון עזה ממצב העולם ודחף בלתי ניתן לשליטה לעשות משהו בקשר לזה. מהירח, הפוליטיקה הבינלאומית נראית כל כך קטנונית. אתה רוצה לתפוס פוליטיקאי בצווארו ולגרור אותו רבע מיליון מיילים החוצה ולומר, 'תראה את זה, ממזר שכמוך'". גם מייקל קולינס, איש צוות בחללית אפולו 11 (1969), אמר כי "הדבר שבאמת הפתיע אותי הוא שכדור הארץ הקרין אווירה של שבריריות. הייתה לי הרגשה שהוא זעיר, הוא מבריק, הוא יפה, הוא הבית, והוא שברירי". אני יכול להבין מדוע טיול לחלל החיצון ומבט על העולם משם יגרום לאדם להיות מודע לשבריריות של כדור הארץ שלנו, ואיך כולנו תלויים זה בזה. קל לראות משם שכולנו נושמים את אותו האוויר, ניזונים מאותה אדמה ושותים את אותם המים. ובכל זאת, אני לא מאמין שמסע לחלל החיצון ישנה הרבה את התייחסותנו לכוכב הלכת שלנו, כי לאנשים בהנהגה, אלו שמנהלים את העניינים, לא באמת אכפת. אנטוניו גוטרס, מזכ"ל האו"ם, אמר באפריל האחרון את דעתו במונחים הכי לא דיפלומטיים: "כמה ממשלות ומנהיגים עסקיים אומרים דבר אחד אבל עושים דבר אחר. במילים פשוטות, הם משקרים". כשאתה קורא את זה, מתחשק לך לקחת פוליטיקאים למסע לחלל, לגרום להם להביט מלמעלה על כדור הארץ, כפי שהציע האסטרונאוט אדגר מיטשל ולהשאיר אותם לרחף שם עד שהם ישתנו. אבל ברצינות, אני לא חושב שהם ישתנו, או שהם יכולים להשתנות. לפוליטיקאים אכפת רק מדבר אחד: שליטה ושררה. הם לא יכולים לראות או להרגיש שום דבר אחר. כל עוד הם בחיים, הם רוצים להיות בפסגה, וזה הכוח היחידי המניע אותם. צריך להתחיל במסע אחר, מסע לחינוך האדם ולהעלאת המודעות ליחסים בינינו כאן על פני כדור הארץ. אם מספיק אנשים ישנו את תפיסת החיים שלהם ויבינו שערבות ודאגה הדדית חשובים יותר מגאווה ועוצמה, אולי גם הפוליטיקאים ישנו את דעותיהם בהתאם. אני לא חושב שהם באמת ישתנו מבפנים, אבל הם עשויים להבין שכדי להישאר בהנהגה, הם חייבים לתמוך בערכים כמו דאגה וחמלה לזולת במקום יהירות ואנוכיות. לסיכום אומר: אנו זקוקים לתהליך חינוכי יסודי ומעמיק כדי שנהיה יצורים אנושיים ולא רק בני אדם.
מחטיא הרבים. צחפש. על חשבון החיילים לעלות עוד. פוסט. נו באמת קחו גוגמא מרבנים שמחלקים ציציות ואוכל ולא מאחד כזה בעה שכל חיילנו יחזרו. ההיתה בשלום ומשףחות החטופים יתחזקו בצניעות אמונה. בשם יתברך ובזכות זה השם יחזירם בשלום
לב כלפיד שמאיר את הדרך חיים בינינו אנשים שנמצאים עכשיו במצבים קשים מאוד, מייסרים, וחלקם מאבדים תקווה. בקלות אפשר להבין אותם, וצריך לרומם, להתרומם, לא לתת לייאוש להכריע. הכול מגיע מלמעלה, מטבע עליון, מהבורא - זה הדבר הראשון שצריך לאחוז בו ולא לתת לחמוק מהראש והלב, גם ברגעים הגרועים ביותר. כתוב: "אין עוד מלבדו" (דברים ד, לה), כלומר אין מקרה ויש רק מקור אחד שממנו באים כל המצבים. הדבר השני שעלינו לאחוז בו הוא להיות בטוחים שכל מה שמגיע ממנו בא לטובה. הדברים נראים מורכבים בימים קשים אלו, אבל בסופו של דבר נגלה את כל התהליך שעבר על כל אחד ועל כולנו ביחד, נבין את הכול ונודה על הכול. הכול כולל הכול. צריך לבטוח בזה. כל אדם צריך להחדיר לעצמו את שתי הידיעות האלו בכל תנאי. לכוון את עצמו לדעת שמכוח יחיד מגיע הכול, ושטבע הטוב להיטיב - כך פועלת תוכנת הבורא. אז יחלחלו לליבו אט אט הרחמים וירוו אותו. מלכתחילה כל מצב שעובר על כל אדם ועל כל העם, בא כדי שנחפש ונמצא בתוכו את היחס הטוב של הבורא כלפינו, וכך נתקשר ונידבק בו. מובן שהדברים האלו לא מתקבלים על כל דעת, אבל זו המציאות. במהלך החיים דיברתי לא פעם עם אנשים מיוחדים שעברו אסונות נוראיים, חוו ייסורים גדולים בלי אף אדם לידם, וכולם אמרו דבר אחד: צריך להסכים לכופף את הראש וללכת קדימה, לקיים את מה שמורה הלב. לא הלב החי שלנו, אלא לב שהוא כלפיד שמאיר לך את הדרך. קשה לבטא את הדברים, אבל זאת הדרך, ללכת בעקבות הידיעה שהכול בא מלמעלה ולסמוך על הבורא. לא לברוח מהמחשבה הזאת. להחזיק בה בשקט. גם אדם שמרגיש שהוא חלש מול החיים יכול למצוא בתוכו כוחות פנימיים וביטחון שלא ידע שיש בו, וככל שלאדם יש סביבה רחבה יותר שנמצאת בגישה הזאת, הוא מסוגל יותר לאחוז בביטחון בכוח עליון. הלוואי נהיה חברה כזאת זה לזה.
