*לא בגלל שאנחנו חייבים, אלא כי אנחנו רוצים* מאז האסון בשבעה באוקטובר רובנו מאוחדים, אבל לא מספיק כדי לצאת מנצחים בלתי מעורערים מהמלחמה ולא ליפול שוב במנהרות שלה. מאוחדים, אבל בחיבור שנכפה עלינו כמו על עדר שמתאספים סביבו טורפים: מחבלים, אנטישמים וסתם להקות שמריחות רווחים. אם היינו מבינים עד כמה הסכנה גדולה וקרובה, היינו מצופפים שורות הרבה יותר, נדחקים אחד לשני באופן הדוק בלי להשאיר מרווחים, אבל זאת לא שיטה. התאגדות מתוך פחד או חוסר ברירה, לעולם מכתיבה לנו את התנאים ולא מסוגלת להפוך אותנו לשולטים במצב. אנחנו חייבים להתנער, להתעודד ולהבין שיש לנו יכולת לשלוט במצב בצורה שלמה ומוחלטת, להתרומם מעמדה של התגוננות אל החלטה עצמאית, מבחירה חופשית. אנחנו בעצמנו יוצרים את הסיוטים ומנגד אנחנו יכולים גם להניס ולהבריח אותם. גורלנו נמצא בידינו ונפתר בינינו, רק צריך לדעת איך. קודם כול עלינו לשאת עיניים. כי העיניים שלנו מושפלות, מחפשות פתרון רגעי, פלסטר נקודתי, וזה לא יכול לעבוד. כמו תמיד נחבוש פצע אחד ונתחיל לדמם במקום אחר. לכן יש להרים את הראש ולראות את התמונה השלמה של השדה הרחב שבו אנחנו נמצאים. כבר אלפי שנים שאנחנו מתחברים כמו עכשיו, באותה צורה נלוזה, עקומה, סוטה מדרך הישר, בבריחה, בהתגוננות מוכה ונרדפת. מתחברים מאין ברירה, ניצלים לרגע בזכות האחדות ושוב מתפזרים וחוזרים להתקפל תחת התנפלות שמחייבת אותנו להתאגד, וכך שוב ושוב. כבר אלפי שנים, בתוך שטח ישראל ומחוצה לה בגלויות, אנחנו מתרשלים בחיבור רוחני הנובע משורש העם וייעודו, גוזרים על עצמנו להיות חבורה עראית פגועה של מוכי גורל. ההתרשלות בחיבור הקשור בטבורו למדבר, לבית אברהם, למעמד הר סיני שבו הפכנו לעם, מביאה עלינו חבטות וחיי צער. אנחנו משתמטים מלהישיר מבט בתפקיד שהתחייבנו לו, מתחמקים מלהסתכל אחד לשני בעיניים ולהגיד "איתכם אני רוצה לעשות שלום, אתם העם שלי, הבטחנו להתאחד כאיש אחד באהבה מוחלטת, ואני רוצה בזה יותר מכל דבר אחר". הגורל שלנו תלוי ביושר להודות שיש לנו תפקיד כלפי העולם, להתאחד ולהיות השראה לכולם, להפסיק לברוח מעצמנו בתוך המנוסה המבולבלת מאויבנו. עלינו לעמוד נטועים בקרקע הזאת של אדמת ישראל ולהעיר בינינו את האהבה עד שתזרח. לא חלילה בגלל שאין לנו ברירה, אלא מתוך בחירה, כי ככה אנחנו רוצים. זאת תהיה עמדת הניצחון הנצחי שלנו.
אנחנו אלופי העולם בהדחקה, אלופי העולם בהתנערות מאחריות, אלופי העולם ב"יהיה בסדר אחרי החגים", אלופי העולם ב"לנו זה לא יקרה", ואפילו אם אנחנו חילוניים בתוך תוכנו, אנחנו קצת מאמינים שאלוהים בשמיים אוהב יותר את היהודים. אבל בשורה התחתונה חברות וחברים: אנחנו אלופי העולם בהידבקויות. אז בעיצומו של סגר שני, האם אנחנו שואלים את עצמנו איפה טעינו? או שאנחנו מספרים לעצמנו שזה לא אנחנו אשמים. הממשלה אשמה, השרים, הפרויקטורים, משרד הבריאות, הרופאים, השוטרים. כולם אשמים. רק לא אנחנו. קצת כמו ילדים שמתעקשים לנפנף בדגל ללא זהות, כאילו המדינה היא מקבץ של אנשים חסרי כל אחריות על מה שהם עושים. אבל יודעים מה הבעיה, לבית המשפט של הטבע, כל התירוצים לא משנים: כולנו נכנסים שוב לכלא לשבועיים. אז אולי לפחות הפעם נצא משם אחרים? המגפה הזו באה מסיבה אחת ברורה: לשנות בינינו את היחסים. היא אומרת לנו מפורשות: במצבכם האגואיסטי הנוכחי אתם מסוכנים זה לזה! הדבר היחיד שיעזור לכם הוא להתחיל להשתנות מבפנים. להוריד את רמת ההתנגדות הפנימית שלכם לכל מי שאינו כמוכם, להשתוקק להבנה ולא להתנצחות, להביע בניגוד לרצונכם התחשבות. בקיצור, להתחיל להעיר את האיבר הרדום הזה שנקרא הלב שלכם. סגרתי לכם את הפה, אזקתי לכם את הידיים, הדרתי לכם את הרגליים למרחק מוגבל. עכשיו חפשו דרכים איך למרות המרחק תוכלו להתקרב. והחדשות הטובות הן, שיש מצב יותר מסביר שתגלו שאתם מסוגלים להיות אלופי העולם בחיבור. רוצים לדעת עוד על העולם החדש? ru-vid.com/video/%D0%B2%D0%B8%D0%B4%D0%B5%D0%BE-cfQmuWdHlO4.html
