כל הכבוד להם, השנה יש לנו סיכוי ל4 קבוצות ביורופקאפ שזה הישג אדיר לליגה הישראלית במפעל האירופי הצנוע הזה, זה מאוד חשוב שכולן יעפילו כי זה יביא לנו נקודות דירוג חשובות לליגה הישראלית ואז אם נעלה בדירוג יכולים להביא לנו כרטיס אוטומטי למפעלים גדולים יותר כמו ליורוקאפ או ליגת האלופות של פיבא.
גורל אחד שם אותנו כאן בארץ הזאת בסבב האחרון של הסכסוך היהודי-ערבי פנו היסטוריונים וחוקרים יהודים אל היגיון הקהל בהסבר הקדום על שורשי העם היהודי ומקורות העם הפלסטיני. לטענתם אין שום הצדקה לטעון שהארץ שייכת לפלסטינים, שכן מבחינה היסטורית מעולם לא היה עם כזה "פלסטינים", והכינוי ניתן להם מפי הרומאים כדי להשכיח את העצמאות היהודית ששלטה עד מרד בר כוכבא. למרות ההסבר המשכיל הזה, ניכר שרוב העולם מזדהה דווקא עם הגרסה הפלסטינית, לפיה הם תושביה הבלעדיים של ארץ ישראל. אפשר לנער את הראש ולתהות לאן ברח ההיגיון האנושי? ובמחשבה שנייה לשאול מאין בא ההיגיון של אותם אינטלקטואלים? הרי הם חזרו אלפיים שנה אחורה בזמן, לזמנים שזרקו והגלו אותנו מכאן, ואילו ההיגיון של הפלסטינים מתבסס על עשרות השנים האחרונות. כלומר ההיגיון הערבי פשוט יותר: לפני שהעפלתם ארצה בגלים, היו כאן ערבים או לא? היו. באו יהודים? כן. זהו. נכון, הם באו אחרי השואה והיו צריכים מפלט, אבל מבחינתם היהודים היו יכולים גם ללכת לכל מקום אחר פנוי. כלומר, הערבים משתמשים בהיגיון קצר, ישיר, והם לא צריכים אינטליגנציה גבוהה שתבוא ותסביר להם את ההיסטוריה במהלכים מפותלים. ובעצם איפה ראינו דוגמה בעולם שאחרי אלפיים שנה מישהו בא ואומר, "כאן היה הבית של סבתא שלי, אז אני רוצה לבנות פה מחדש גם את הבית שלי"? תארו לעצמכם שיקומו עמים ברחבי העולם ויתחילו לעשות "משפטי צדק" זה עם זה, ידרשו בעלות על אדמת אבות אבותיהם, מה יהיה? נפתח את כל ההיסטוריה ונראה מה קרה בעולם, את כל התנועה והנדידה האנושית ממקום למקום, ומה נעשה עם התוצאות? מלחמת עולם? אז האם הארץ שייכת לערבים או ליהודים? על פי חכמת הקבלה, הארץ לא שייכת לבני אדם, היא שייכת לטבע, לכוח העליון שברא ויצר אותה. הוא בעל הבית הבלעדי. כמו שאמר רש"י: "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". ובאמת גם זה לא נכון, אלא אם כן מתייחסים לכתובים כהווייתם. הלוא הכוונה היא לא לחבל ארץ גשמי. לא רש"י ולא אחר מחכמי האומה לא דיברו על קרקע חומרית. הם כתבו על יהדות כמהות, על ישראל כשם בעל משמעות. "עברי" עבורם אינה מילה סתמית שקבע מישהו שהצליל שלה מצא חן בעיניו. "עברי" בא מהמילה עבר: שעבר מעולם הפירוד לעולם הייחוד של הטבע. במקורות "יהודי" נובע מהמילה "ייחודי": מי שמייחד עצמו לכוח העליון שבטבע ומקדיש עצמו לחוקיו. "ישראל" מלשון "ישר-אל": מי שמכוון ישר אל האל - שואף להידמות לתכונת הכוח העליון דרך הכוונת של אהבת הזולת. מובן שאין בסיס לוויכוחים על צדק וזכות על הארץ. אומה שרוצה לשבת כאן צריכה להוכיח שהיא מתאימה לארץ מבחינה רוחנית. בזמננו העיקר הוא כבר לא האדמה. בזמננו העיקר היא הרוח. אנחנו צריכים להיות מאוחדים ברוח, בוויתור הדדי, כדי להראות דוגמה לכל העולם איזו חברה חדשה צריכה לקום על פני כדור הארץ - במקום כל מה שקורה כרגע בחברה האנושית. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, ולא לעסוק בחשבונות מי יחיה כאן ושם, וכמה קילומטרים אחורה או קדימה. אנחנו צריכים להתפלפל פחות ולפתוח את הלב יותר. לשבת בריכוז וללמוד לבנות מעצמנו חברה. גם המילה "חברה" באה מהשורש חבר, בינתיים אנחנו לא קיימים כחברה, לא מקיימים את החוק "כל ישראל חברים". להיפך, אנחנו מורכבים בצורה מקרית ורופפת, מבליל של עשרות נטיות, תנועות ומפלגות. חיים בסכסוך, בחילוק ופירוד. אנחנו צריכים לבחור בייעוד שלנו, לבנות מעצמנו עם אחד, להיות כאיש אחד בלב אחד, וכך לחנך את עצמנו ואת הצאצאים שלנו. אז אף אחד לא יוכל לפתוח את הפה נגדנו, נתקבל בברכה בכל מקום אליו נגיע. כי מלכתחילה הסכסוך הוא לא טריטוריאלי, אלא רוחני בלבד. זה קשה לשמוע כי בזה אנחנו חותכים את השורשים הגשמיים שלנו, אבל אנחנו חייבים להפעיל שורשים רוחניים במקומם, להיות עם חופשי בארצנו, חופשיים מהרצון הגשמי המפריד בינינו, למעלה ממנו. בזמן שעלינו כבר להיות דבוקים לרוח, אנחנו עוד נדבקים לאבנים. בואו נתחיל לתת לעצמנו דין וחשבון למה אנחנו קיימים ולשם מה. להבין שהתשובה היא לא כדי שיהיה לכל אחד כמה שיותר נוח בפינה שלו בלי קשר והתחשבות בשאר החברה, אלא אנחנו צריכים לדאוג להתחבר בינינו, ולעבור עם כל העולם ישר אל הדרגה הרוחנית שלו המייחדת לה כוח עליון אחד - הטבע, האלוהים
אגדת חורבן: לא רק סרט היסטורי, אלא מציאות מדממת השבוע צפיתי בסרט "אגדת חורבן" - דרמה היסטורית על פי סיפורי אגדות החורבן התלמודיות. מראש ידעתי שמסופר על המרד הגדול שהוביל לנפילת בית המקדש השני, ובסיכומה של עלילה בת תשעים דקות המורכבת מקרעי עובדות היסטוריות חוויתי את האִמרה המוכרת: בשל שנאת חינם חרב בית המקדש. גם מהרושם השטחי שנותר אין להתעלם. אסור לתת לאור השמש ביציאה מאולם הקולנוע לסנוור אותנו לחשוב שמדובר בסיפור היסטורי מעשיר, ולהותיר אותנו ברושם עז של איורים מרהיבים עתירי פרטים, אלא צריך שהוא ימקד לנו את המבט ויאיר על ישראל של כאן ועכשיו. העולם כולו חרב, ובניין החברה הישראלית מתפורר בשל אותה שנאת חינם - בעוצמה מוגברת יותר. אנחנו נמצאים היום בפילוג גדול וחריף משהיה. אם לפני כאלפיים שנה התפצלו היהודים לשלוש כתות, אז היום אנחנו מחולקים לעשרים-שלושים מחנות, לעשרות מפלגות וסיעות, מגזרים וקהילות. אם בזמנו טבחו היהודים במיליון איש בתוך ארבעה חודשים, נשטפו בנהרות של דם אחיהם, אז היום השנאה מתנהלת בצורה מתוחכמת ונסתרת יותר: במקום לשחוט בכידונים וסכינים, הלשון החלקלקה הפכה חרב חדה. לא ניתן להשוות ולמדוד את פשעי השנאה בין אז להיום ולהסיק מסקנות. השנאה בימינו מתגלה בצורה האיומה של אדישות לזולת. לאף אחד לא אכפת מה קורה לשכנים שלו, מה עובר על תושבי עירו, ובכלל על כלל אזרחי המדינה. שיא האכפתיות מתגלה רק בזמני מלחמה, אז כולנו מתחברים כאחים לעת צרה, פותחים את הלב רק כדי לזכות בהרגשת ביטחון. תחלואי האדישות האלו התקבעו בנו כנורמה. אנחנו מסכימים למצב, רואים בו מציאות מקובלת. לכן טוב יהיה לחשוף בעזרת עוד סרטים ויצירות את כל הזוועות והדברים הקשים שעשו היהודים זה לזה במשך ההיסטוריה. לשלוף מהארכיון כל תיעוד שילמד אותנו על הטבע האגואיסטי ההרסני שלנו שמניע אותנו להיאטם לזולת ולא להתחשב בקיומו. אם לא נטייח את האמת ולא נקבור את העובדות מתוך מניעים כאלה ואחרים, נוכל להבין בחרדה מי אנחנו מאז ועד היום. נקלוט שלא מדובר באנשים שחיו אי-פעם והתעללו זה בזה, אלא שאלה אנחנו שסוחבים איתנו את השנאה מדור לדור. חבית נפץ שרק מחכה לגפרור. המקובל בעל הסולם כתב כי "אין כאן בעולמנו שום נשמות חדשות על דרך התחדשות הגופית, אלא רק סכום מסוים של נפשות, באות מתגלגלות, על גלגל שינוי הצורה, מפאת ההתלבשות בכל פעם בגוף חדש ובדור חדש" ("השלום בעולם"). לכן החשוב ביותר להפנים שהסכנה שכאן עלולה להכות בנו כהרף עין, ועלינו לצלול אל תוך אירועי ההיסטוריה רק כדי לדלות את האמצעים שיש בידינו כדי להינצל. הפתרון אותו פתרון, הנוסחה אותה נוסחה, כלל אחד לא השתנה לאורך הדורות, והוא הכלל הגדול בתורה, כלומר הכלל הכולל את השיטה כולה: "ואהבת לרעך כמוך". אנחנו מחויבים לחיות בינינו באהבת אחים - זה החוק שהכוח העליון שם מעלינו ומחייב אותנו להתקיים לפיו. לגלות בינינו רעוּת וידידות, דאגה והתחשבות בהתאם ליסודות שמרכיבים אותו. אהבה היא ערך בל יתואר. היא כוללת מסירות לזולת, קבלת חיי האחר כחיינו שלנו, העדפת טובת הזולת על פני האגו שמושך לטובת עצמו. ואיפה אנחנו ביחס לחוק האהבה? איפה אנחנו ביחס לערך הערבות ההדדית? כבר כתבו חכמים: "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו" (ירושלמי, יומא א). אם אנחנו לא בונים בימינו קשר אמיץ, יציב, המושתת על חוקי הטבע שפועלים במיזוג ובהרמוניה נפלאה, אז לא רק שהמעט עוד יחרב, אלא גם נזמין על עצמנו שנאה מכל העולם. לעם היהודי יש תפקיד רוחני נעלה: להיות כאיש אחד בלב אחד, להתלכד ולעורר מכוח החיבור כוח עליון יותר. הוא המגן והמציל, הוא שמרומם מעל כל החיכוכים האגואיסטים, מכסה הכול באהבה ומאיר לגויים ולעמים. אם נגביר בינינו את האהבה, נזנק לרמות קשר שלא חלמנו, להשגות קסומות. אבל אם רגע אחד נזניח את החיבור בינינו, אז יעלו אותנו ואת הנותר בלהבות.
