🩵🙂 בבקשה, אני מעריך את הפידבק. זה מאוד תומך בהמשך העשייה 🙏🏼 מוזמנת לבוא ללמוד בשיעור פרונטלי, אני מלמד בפרדס חנה בימי ראשון בערב מדיטציה והעמקה, העלתי את הפרסום כפוסט בערוץ.
☺️ אני כן מסתובב קצת ומעביר סדנאות גם מחוץ לפרדס חנה, אז כדי שתוכלו לדעת לאן אני מגיע, מצורף לינק לקבוצת וואטסאפ חדשה לענייני עדכונים והודעות על סדנאות, שיעורים, דברים חדשים ביוטיוב, מדיטציות פתוחות בזום/ביטויוב (live) . אמור להיות שקט ומועיל 🩵 chat.whatsapp.com/LFunyij71ac5LgCcj6ToT8
הי, כשאנחנו משחררים/מוותרים על אובייקט שההכרה נתפסה עליו הוא חוזר להיות חלק מהכל. אם אנחנו יכולים לראות אותו ״ברקע״ אז זה אומר שההכרה לא שיחררה אותו באופן מלא ועדיין אחוז מסוים ממנה מחזיק באובייקט . הדרך לדעת שתשומת הלב רחבה ומבחינה בהכל אך לא תופסת כלום זה כשאובייקטים מתחלפים מבלי שזה משנה לי מה האובייקט שהיה ומה האובייקט החדש. תודה שבחרת לשאול 🙏🏼
הכל בהתאם לצורך. זה כמו לעבוד בחדר כושר רק על ההליכון. אפשר ללכת, אפשר לרוץ אפשר לעשות אינטרוולים. זה יאפשר לי ללכת או לרוץ למרחק וישמור אותי בסך הכל בסדר גמור. אבל זה לא יאפשר לי להרים משקלים כבדים או לבצע עליות מתח או תרגול סדרה ראשונה באשטנגה. ולרובנו היכולת ללכת ביום יום 10 ק"מ זה די והותר, מעט מאוד אנשים צריכים לרוץ 10 קמ ביום או חצי מרתון או יותר. הכל בהתאם לצורך, אם אני בתקופת לימודים אני יודע שאני צריך לשמור על היכולת שלי להתרכז, לכן מיקוד באובייקט אחד זה הכלי לשימור הכי יעיל של יכולת המיקוד. בין אם זה 5 דקות ביום או 30 דקות, זה יקבע לפי הצורך והיכולת שלי. אם אני רוצה לפתח את היכולות שלי, להמשיך לאתגר את עצמי, אני אתחיל לחקור עוד אפשרויות עבודה עם ההכרה דרך חקירה וארכוש מיומנויות נוספות בעבודה עם ההכרה. כאן בערוץ יש מנעד רחב של אפשרויות עבודה עם ההכרה, וזה מחולק לפלייליסטים. הליבה של הכל זה מיקוד באובייקט אחד. ממש כמו עם ההליכון בחדר הכושר, אפשר ללכת 3 ק"מ ב 4 קמ"ש או לרוץ 8 ק"מ ב 12 קמ"ש ועם כושר לב ריאה טוב, קל לי יותר לעבור לעבוד על עוד שרירים בגוף עם מכשירים שונים (או עם משקל גוף). עם הכלי האחד הזה אפשר להגדיל את היכולות ואז לעבור לעבוד עם עוד כלים או לשמר יכולת מסויימת (3 ק"מ ריצה) ולעבוד במקביל עם עוד כלים (להרים משקלים). אז לסיכום- אין שום בעיה להישאר עם מיקוד באובייקט אחד לנצח אם אין לך צורך במשהו נוסף. ממש כשם שיש מעל 100 מדיטציות בערוץ אבל אם אחת מושלמת עבורך אין צורך להמשיך לאחרות. אפשר ואני ממליץ לשנות מדי פעם כדי לשבור את השגרה ואת הדפוסים הקבועים שנוצרו זה תמיד מאתגר ודורש מעט יותר מאמץ. אם רוצים לעשות תהליך התפתחות וחקירה של העבודה עם ההכרה, אני מציע להקדיש פרקי זמן ללמידה וחקירה. אחר כך צריך לשמר את היכולות, אם לא משתמשים או משמרים הן לאט לאט דועכות. אני משתדל לחקור את כל מנעד האפשרויות של עבודה עם ההכרה וכך משפר את ההיכרות שלי והמיומנות בוויסות ההכרה. אני עושה את זה גם כדי שאוכל לבצע את כל מה שאני רוצה להגשים וגם כדי שאוכל ללוות אנשים בדרך בצורה יציבה יותר. אם ניקח את זה להשוואה של הריצה, אני רץ באופן רגיל אולטרה מרתון כדי שאוכל ללוות תלמידים בכל המנעד של התהליך, החל מהליכה של 3 ק"מ וכלה בריצת אולטרה מרתון. יש צורך שלי כמורה להיות מסוגל ללוות תלמידים בדרך, לא מתוך ידע תיאורטי אלא מתוך ניסיון, וידע מהתנסות מעשית. אם מעניין אותך לעשות תהליך דרך המדיטציות בערוץ אני בימים אלו עובד על ליצור מפת דרכים מתוך 100 המדיטציות הראשונות שבערוץ. תשובה ארוכה לשאלה קצרה, אבל אני מקווה שזה מבהיר את הנושא, התרגול בא בהתאם לצורך. תודה על השאלה, שאול
תודה על ההנחיה ...הקשבתי פעמיים ויותר...עוד לא מתיישב,לי בראש איך ביומיום מתבוננת ? על כל פעולה .? האם היא משרתת את מטרתי? כי לפעמים הולכת לים ולפעמים בוחרת לנוח אחרי יום עבודה במקום לכתוב,פוסט
תודה על השאלה, פעולה שמשרתת את המטרה אינה בהכרח לעשות משהו לא נעים ומשימתי. אם הליכה לים היום, מאפשרת לך למלא מצברים כדי לחזור ולטפל במשימות שלך, אז זו הפעולה המועילה. ממש כמו שאם לטלפון הנייד שלך יש 5% סוללה את יודעת שאי אפשר עכשיו לעשות איתו שיחות וידאו ארוכות וצריך להטעין אותו כדי שתוכלי להשתמש בו. כשאנחנו במודעות על הליכה בדרך אל המטרה גם אם אני בוחר ללכת לים אני יודע שזה מאפשר לי לנשום עמוק ויותר מאוחר לגשת ממקום יותר יציב אל המשימות שלי. אני רואה את התכלית בפעולה שאני מבצע. ואיך היא מועילה או מקדמת אותי. אם אני כל הזמן בים, אז אני רואה שהפעולה שאני מבצע לא משרתת את המטרות שלי ולא מקדמת אותי אל עבר המטרה. שם אני רוצה לווסת את ההכרה ולבחור לעזוב את הנעים לטובת פעולה מודעת שתקדם אותי אל עבר המטרה (כל פעולה, גם הקטנה ביותר... העיקר שהיא תקדם אותי. ליצור תנועה בכיוון שאני בוחר). המטרה בתרגול הזה היא לקחת יומיים שלושה ממוקדים ובהם לראות כמה שיותר את הפעולות שלנו ולווסת אותן. לאחר מכן אנחנו משחררים את התרגול ובאופן טבעי המודעות ממשיכה לראות את הפעולות של ההכרה ונוכל לבחור לווסת אותן. מרגע שאנחנו מזהים תבניות אנחנו כבר לא יכולים לא לראות אותן. אם בכל יום נשנה קצת את דפוסי הפעולה שלנו לטווח הארוך אנחנו מייצרים שינוי מצטבר גדול מבלי ליצור שינוי מידי וקיצוני שקשה להתמיד בו. המטרה היא להבחין, מרגע שאנחנו מזהים אנחנו יכולים לשנות באופן מודע. מקווה שזה עונה על השאלה, אם לא, את מוזמנת לנסח מחדש ואני אנסה לדייק את עצמי. תודה 🙏🏼
תודה רבה קודם כל על תשובה מעמיקה .... פשוט בימי חופש,שלי שזה 2-3 בשבוע מעדיפה לנוח בטח בשבת...ופעולות של לכתוב,פוסטים או לקדם את הקליניקה בבית מוצאת שההכרה מבקשת לנוח. כאילו אין אנרגיה יום חופש אז,תהני ...חברה ים לנוח ואין פוסטים
חשוב לומר שיש מקום גם לזמנים של "אין לי כוח לכלום" ורק בא לי לנוח. אתן דוגמה- אתמול נדרשתי ל 3 שעות של ריכוז גבוה תחת עומס כדי להשלים תהליך הסמכה בקורס מקצועי, זה היה המבחן האחרון בשרשרת מבחנים. בסיומו כל מה שרציתי היה לא לעשות כלום, הייתי אמור להיות שמח וקליל כי עברתי את המבחן וסיימתי עם ההסמכה. אבל פשוט הייתי מותש. רציתי למצוא פינה חמימה בשמש ולנוח. כך גם עשיתי, הבנתי שיש "מחיר" למאמץ , גם לפני המבחן, עשרות שעות של מעבר על חומר וגם במבחן עצמו שדורש השקעה גבוהה של אנרגיות. נתתי לעצמי את הזמן, קצת להיות בירידת מתח ובשקט. ואז מגיע השלב שצריך להיות במודעות אליו אחרת אנחנו נתקעים באי עשייה. השלב שבו נחנו מספיק כדי לחזור לפעילות, אבל נעים לנו מדי ובא לנו (להכרה שלנו) פשוט להמשיך לא לעשות כלום לשמר את הנעים. כאן אנחנו נמצאים בפיצול דרכים, או שההכרה מושכת אותנו לא לעשות כלום שזו ההשפעה של הגונה תאמס, ששואפת לשמר את הקיים. או שאנחנו בוחרים לבצע פעולות וללכת לכיוון ההשפעה של הגונה ראג'אס ששואפת ליצור תנועה ושינוי. לשמר את הקיים יותר קל, ברוב המקרים, מליצור תנועה שדורש אנרגייה. כשאנחנו רואים ששימור הנעים כבר לא משרת את התכלית של מנוחה אלא הופך להיות מריחת זמן ובזבוז זמן שאף פעם לא יחזור... אז אני המודע צריך לקחת פיקוד ולהודיע להכרה שהמשך אי העשייה כבר לא משרת את המטרה שלו. עכשיו לקום ולהתחיל לפעול. זה נשמע קצת קשוח ולפעמים לא נגיש, אבל אם לעזוב את הים ולשבת לכתוב פוסט זה לא נגיש נפנה לפעולה אחרת "קלה יותר" שמשרתת את המטרה שלנו. לשטוף כלים, לקפל כביסה, או כל מטלה אחרת פשוטה לעשייה שאני אצטרך לבצע אותה בהמשך. אם כרגע פעולה שדורשת מורכבות אינה נגישה (לכתוב פוסט), נפנה לעצמנו זמן יותר מאוחר על ידי טיפול בפעולות פשוטות עכשיו. עצם זה שאנחנו בוחרים בפעולה מודעת שמקדמת אותנו אנחנו משנים את דפוס הפעולה של ההכרה. ושינוי זה מה שאנחנו מחפשים, אנחנו מעצבים את דפוסי הפעולה של ההכרה כך שישרתו אותנו יותר טוב. ואיפה שהם לא משרתים אותנו אנחנו מניחים עוד קצת מאמץ ובוחרים בפעולה מודעת, כדי שהפעולה שתצא לעולם תקדם אותנו אל עבר המטרות שלנו. קטנות או גדולות, כל התקדמות היא התקדמות.
וואוו תודה עלייך !!! אני אעתיק את התשובה למחברת ואשתדל ממש ....אני מאד פעילה בניקוי וסידור הבית מבריק וסטווי לגמרי פשוט רוצה להשקיע בחשיפה ברשתות כדי לפתח את הקליניקה הביתית ועיפה לזה
