סיפורה של להקת הגבעטרון מתחיל בראשית שנת 1948. חבורת זמר מבני גבע, ליוותה בשירה את חנוכת מגרש הכדורסל בגבע. החבורה כינתה עצמה בשם "גבעטרון" בהשראת להקת ה"צ'יזבטרון", הלהקה הפופולרית מתקופת מלחמת השחרור. בשנת 2007 קיבלה הלהקה את פרס ישראל על מפעל חיים וכך נכתב: "בחמישים וחמש שנותיה הפכה להקת הגבעטרון לסמל מרכזי בדברי ימי התרבות הישראלית - הן ביצירותיה הליריות והמוזיקליות והן בסגנונה המיוחד, ההרמוניה המופלאה שבין זמריה, כולם חברי ההתיישבות שבעמק. בעולם הנשלט על ידי אופנות מתחלפות וקצרות מועד היו הלהקה ורפרטואר השירים שלה זה מכבר לתופעה ייחודית רבת ימים ומשמעותית למאזינה הצעירים כמו גם לדורות הקודמים. למעלה מאלף חבורות ולהקות זמר מתנגנות בעקבותיה ומנחילות לציבור הישראלי על כל גווניו את מורשתה שהיא זה מכבר נכס צאן ברזל של התרבות הישראלית". על כל אלה מצאה ועדת השופטים את להקת הגבעטרון ראויה לפרס ישראל על מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה".
Las cintas amarillas con las que los jóvenes sujetan sus manos representan la espera por el regreso de un ser querido. Las usan mucho en EE.UU. las familias de los soldados que parten a la guerra.
מרגש ממש, ויפה הביצוע והרעיון, כואב לומר יפה כשיודעים את הנסיבות של הדבר הזה אבל הלוואי שזה יחזק את התקוה להשבתם ..ושכבר יחזרו כולם בריאים שלמים, וכל הלוחמים גכ, מחכה שהם יראו את זה כבר וירגישו איך לכולם היה אכפת מהם ככ. אוף, עברנו טראומה כולנו, כל אחד ברמה שלו.. שנצא מזה כולנו טובים יותר, אנשים יותר, מרגישים יותר.
הודות לנכדה , השמאל הצליח להפוך גם את זה לשיר שנאה בדלנות והסתה. כמה עצוב שזה מה שנשאר ממקימי הארץ, אם כי בדעותיהם הפוליטיות הם היו כיום נחשבים ימינה מהליכוד..
