אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל בִּיעוּר חָמֵץ 

רבי האדמו"ר דוד רוזנבוים חסידות ביטשקוב
עלה בי רעיון על ברכת האילנות. אותם האילנות האלה שאנו רואים אותם עכשיו שהם מלבלבים, רובם הגדול לפני חודש חודשיים אפילו עלים לא היה להם. מי שהוא לא אגרונום אולי היה מספיד אותם. יבשים לגמרי אין להם שום דבר. אחרי השלכת. פתאום הכל פורח. הגיע ימי ניסן, "ויצא פרח ויצא ציץ ויגמול שקדים", פתאום הכל פורח. "כי האדם עץ השדה", בן אדם הוא גם אותו הדבר. יש לפעמים בן אדם שאתה רואה אותו ואתה מספיד אותו. אפרפר למעשה. אין מה לעשות איתו. ובסוף, פתאום הוא פורח. אי אפשר להבין בכלל מאיפה הגיע הפריחה הזאת. אתה רואה את העץ הזה, הנה, הוא יבש לגמרי, אין בו שום דבר. פארשלופן. יש אנשים שמספידים אותו. אבל אנחנו יודעים את האמת. קצת סבלנות, אתה תראה איך שהוא פורח. בחודש ניסן אומרים ברכה מיוחדת שאין דבר בעולם שהקדוש ברוך הוא ברא אותו סתם. הכל זה ליהנות בהם בני אדם. גם בן אדם שאתה רואה שמה אפשר ליהנות ממנו, אין דבר כזה. בריות טובות, אילנות טובות, הכל זה טוב. לפעמים בחוץ אתה לא רואה, אבל תדע לך שבפנים, השרף שבפנים, עדיין מבעבע. אין יהודי יבש. לכל אחד יש סיכוי. לראות אלוקות בכל דבר. לדעת שאפילו העלה הקטן באילן הזה יש לו תפקיד. במחשבה הקדומה מששת ימי בראשית.
תשע"ו