עטור מצחך זהב שחור (אינני זוכר אם כתבו כך בשיר' מצחך מתחרז עם עיניים ואור, (אינני זוכר אם חרזו כך בשיר' אך למי שתהיי חייו מלאי שיר. חלוקך הורוד צמרירי ורך. את בו מתעטפת תמיד לעת ליל. לא הייתי רוצה להיות לך אח, לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך ורואה חלומות עגומים של קדושה ולמולו את אישה... את אוהבת להיות עצובה ושותקת להקשיב לסיפור על קרוב על רחוק ואני, שלא פעם אביט בך בשקט אין קול ודברים שוכח הכל על אודות אחרים. שוכנת נפשי בין כתלי ביתך ושבויה בין כתלייך ממני נפרדת עת אני בגופי נפרד ממך. פרוש חלומי כמרבד לרגליך צעדי אהובה על פרחיו פסיעותיך לבשי חלוקך הורוד לעת ליל עוד מעט ואבוא אליך. עטור מצחך זהב שחור יקרב אל שפתי כחרוז אל שיר אז אלחש באזניך עד בוקר עד אור כשיכור... עטור מצחך זהב שחור
'זעזע'! פעם ראשונה שאני שומעת את הדבר הזה וברור שהדבר הזה נקרא "זמר" בגלל קשרים ופרוטקציות, כי מדובר באפס מכל בחינה אפשרית: קול השווה לזה של שכן רנדומאלי באמבטיה, וביצוע המתאים כנראה בדיוק לאישיותו: מפונק, נרקיסיסט, חסר כל מודעות לרמתו הירודה בהרבה מתחת לממוצע וחוסר יכולת להתייחס לתוכן המילים אותן "שר" בגלל שטחיות הנובעת מ"מגיע-לי" צרוף! כדי ללמד עליו זכות צריך לזכור את הרקע הדפ*ק ממנו הגיע: מאנשי"המגיע-לנו-הכל-כי-אנחנו יודעים-להתברג-בין-השווים יותר-להתחנף- וכמובן לגנוב-(מה? לא מגיע לנו?!)על סמך השקפה מאפ"יניקת סלון סוציאליסטית של מורמים מעם (לשיטתם).
