עת שערי רצון להפתח, יום אהיה כפי לאל שוטח, אנא זכר נא לי ביום הוכח עוקד והנעקד והמזבח! באחרית נסה בסוף העשרה: 'הבן אשר נולד לך משרה, אם נפשך בו עד מאד נקשרה, קום, העלהו לי לעולה ברה אל הר אשר כבוד לך זורח'. עוקד והנעקד והמזבח! אמר לשרה: 'כי חמודך יצחק גדל ולא למד עבודת שחק, אלך ואורהו אשר לו אל חק'. אמרה: 'לכה אדון, אבל אל תרחק'. ענה: 'יהי לבך באל בוטח'. עוקד והנעקד והמזבח! הלכו שניהם לעסק במלאכה. ויענה יצחק לאביו ככה: 'אבי, ראה אש ועצי מערכה. איה, אדוני, שה אשר כהלכה? האת ביום זה דתך שוכח?' עוקד והנעקד והמזבח! הכין עצי עולה באון וחיל, ויעקד יצחק כעקדו איל, ויהי מאור יומם בעינם ליל, והמון דמעיו נוזלים בחיל. עין במר בוכה ולב שמח. עוקד והנעקד והמזבח! שיחו לאמי כי ששונה פנה. הבן אשר ילדה לתשעים שנה היה לאש ולמאכלת מנה. אנה אבקש לה מנחם, אנה? צר לי לאם תבכה ותתיפח! עוקד והנעקד והמזבח! ויהמו כל מלאכי מרכבה, אופן ושרף שואלים בנדבה, מתחננים לאל בעד שר צבא: 'אנא, תנה פדיום וכפר הבה, אל נא יהי עולם בלא ירח'. עוקד והנעקד והמזבח! אמר לאברהם אדון שמים: 'אל תשלחה יד אל שליש אורים! שובו לשלום, מלאכי מחנים. יום זה זכות לבני ירושלים, בו שערי רחמים אני פותח'. עוקד והנעקד והמזבח!
