"אני חלמתי את האירוויזיון": גלי עטרי חוזרת אל הניצחון ההיסטורי עם "הללויה" 

איזו גלי! איזו היסטוריה! עוד רעיון מצויין לסדרת כתבות נהדרות! חבל שאין התייחסות ללהקה עצמה!

הימים הקסומים של ישראל בארוויזיון ובעולם בכלל .

הזמרות של פעם - תמיד הכי טובות - ברצינות!

כמה מתגעגעת לאורווזיון של פעם. ישראלי אמיתי, ציוני, בשפה העברית עם גאווה לאומית.

זה פתטי שעדיין,אחרי כל השנים,הם לא מדברים,שעד כדי כך,לא מראיינים ולא מתראיינים ביחד. וגלי עטרי היא לא הזוכה לבדה של 79,אלא גם חבריה ללהקה.ושלא יישכחו זאת.דיי עם העניין הזה שלתת פוקוס יותר למישהו אחד מלהקה. להקות זה דבר איום

👍

לא מכובד שאת לא מזכירה את להקת חלב ודבש , לא מכובד גם שעיתונאית כאן שני נחשוני לא מתייחסת לזה , עיתונאות רופפת.

כולנו רודפים אחרי הטוב, אבל הוא כל הזמן בורח. אם נבין למה, נצליח לתפוס אותו סוף סוף. מה שמניע אותנו זה הרצון שלנו ליהנות. מתעורר בנו רצון למשהו, ואנו פועלים כדי להשיגו. בגדול, אפשר לחלק את הרצונות שלנו לשישה רצונות עיקריים, רצון לאוכל, למין, למשפחה, לכסף, לכבוד ולידע. אצל כל אחד הרצונות האלה מופיעים בשילוב ייחודי, שגם הוא כל הזמן נתון לשינויים. אתה רואה פרסומת למשהו מסוים, מתעורר בך רצון אליו. ראית שלשכן יש משהו חדש, אתה רוצה גם. מישהו בעבודה סיפר על נופש מדהים, עשה לך חשק. וכשיש לך רצון חזק למשהו, אתה פועל כדי להשיגו. הצלחת, מה טוב. לא, אתה עצוב. כך בנויים חיינו, מרגעים של אור ומהרבה חושך. אבל את זה אתם יודעים לבד. מה שחדש הוא שאפשר להפוך את עצמך לספק של אור. כלומר, לא להיות תלוי בדבר מה שהשגת או לא, שיאיר לך את החיים או שיחשיך אותם, אלא לבנות את עצמך כספק של אור, בלי קשר לשום דבר חיצון. ואז תמיד יאיר לך, תמיד תשרה בטוב. איך? זה קשור לאותו מנוע פנימי שלנו, הרצון ליהנות. חכמת הקבלה מלמדת כיצד אפשר לפתח בתוכך רצון לגרום הנאה למישהו אחר. לא באופן אגואיסטי, כלומר כדי שזה יעשה לך טוב, או כדי שלא תרגיש אחר כך ייסורי מצפון מזה שלא נתת. אלא לתת באמת. מתוך אהבה טהורה. בלי שום פנייה עצמית. מדובר במשהו על-טבעי. מנוגד לחלוטין לטבע המקורי שלנו - הרצון להתמלא בהנאה בעצמנו. אבל כשמצליחים לפתח בקרבנו רצון שכזה, נקרא לו רצון להשפיע (מלשון להעניק שפע למישהו אחר), אז אתה בעצמך הופך להיות מקור של אור. ופתאום, יש לך מה לתת לכולם. בשפע. מתגלה לך מקור עליון של אור ושל שפע, כוח הטוב הכללי שבטבע. הוא ממלא אותך עוד ועוד, כמעיין המתגבר. נפתחים לך מאגרים בלתי מוגבלים של כוחות טובים. אתה מגלה שאתה עצמך רק צינור, האור זורם דרכך לכולם וחיים חדשים מתחילים. שנזכה להאיר אחד לשני.

כמה חבל שלא נתת כבוד לחברים שלך , בחרת להתעלם ולהקטין אותם

זוכר את שלמה המלך ושלמי הסנדלר יונה עטרי ואילי גורליצקי ואני בחרמון במגלשי סקי יונה בקול פעמון ענבל הימנון שוש משדרת ברשת גימל אני המטופל אשר מזור קיבל בתכנית עם טוני פיין היו עבורי מים שומע אותם במקלט בסלילי ההקלטה שולט כן ברדיו טייפ שקיבלתי לבר המצווה הייתה בי תאווה להנאה עם ידידה לכיתה שאגב סרבה נוצרה חרדת נטישה עקב נפילה של דוד נמנע ממני לצעוד להוט אך כבול כשהעלמות ממול סבא נרצח על-ידי הגסטאפו בנפשנו טורנאדו האב הביולוגי נטש ראוי לתואר נחש צפע עליו קיים פסק דין בבית המשפט העליון כעת מחלק עיתון כחולה נוירולוגי במכשור דיגיטאלי כן ברקע תאונת דרכים בן 16 -נעורים פצעי ספחת שאינם מגלידים גם ואלס להגנת הצומח גלי בזכות משפחתך אני זורח קולך בוקע בדממה מפריח שממה משפחה שהיא נשמה אינני שיך למשפחתך באופן רשמי משפחה עם גוון ציוני שי לי מוסיפה עוד נדבך עבר בלתי נשכח יודע בין השורות מי המורות שהיתוו עבורה דרך צועד ברגב אדמה אהבה יערן לשעבר באתר הנצחה שירים פורסמו בעמדה (בטאון ספרותי גליונות 45, 47, 48) קורא עלייך בלהיטון דבר, ידיעות , הארץ, ישראל היום, אך המקור מהימן מקור ראשון. ( עדי שמעון אלון -אלקלס- מרכז הכרמל- חיפה)

מביט מהחלון ולא רואה חזון במקום שבו אני גר, כשאני פותח את החלון נשמעות מלמטה צעקות משחק של ילדים, זה צליל נעים מאוד. גם כשאני פותח את המדיה עולות ממנה צעקות; במקרה הזה של "ילדים שהזקינו", והן משאירות תחושה פחות נעימה, כמו זו שעולה בגרון כשעוברים ליד מפעל בורסקי, מקום לעיבוד עורות. כתוב בתלמוד "אי-אפשר לעולם בלא שיהיה בו בשם (עושה בשמים) ובלא בורסקי (מעבד עורות) שאומנותו בדברים מסריחים". ובאמת אי-אפשר שהעולם יהיה כולו מבושם ושום סירחון לא יעבור בו, אבל כשהריח הרע נודף מן המסכים וממלא את הרחובות בצעקות "דמוקרטיה!" - כאשר גרונות ניחרים משני צידי המתרס מתחרים מי נאמן לה יותר - העצה היא לחזור ולהיזכר בשיטת הממשל העברית הנצחית, ולהחזיק בה כמגן, כבושם לנשמה. בדורות קדומים נשלטו היהודים בידי רעיון המשרת חזון עליון. היו לאומה אבות, היו לה נביאים ואפילו מלכים, אבל תפקידם לא היה לשלוט באנשים אלא לשרת את החזון העליון, לשמור שהעם יזכור בשביל מה הוא קיים, ויתקדם לעבר מימוש החזון. הייעוד של העם היהודי הוא להחליף את השלטון הטוטליטרי של יצר הרע באדם, את משטר האנוכיות, לשלטון אהבת הזולת בעולם. שליטת האנוכיות משלה בדמוקרטיה לא פחות מאשר בדיקטטורה. היא גם המציאה את הקומוניזם, הסוציאליזם, וכל שיטה אחרת שעלתה בראש האנושי האנוכי אי-פעם. היהדות להבדיל היא לא רעיון שעלה בראשו של אדם, אלא היא שאובה מעמקי הטבע שחוקו הפוך לאנוכיות, והחזון שלה פשוט: להישמע לחוק הטבע ולהידמות לכוח העליון שמנהיג אותו. לכן "ואהבת לרעך כמוך" הוא הכלל הגדול בתורה, ו"על כל פשעים תכסה אהבה" היא עמוד התווך שלה. אם לא הם, אין יהדות, אין עם. עם ישראל לא קיים לכשעצמו כמו שאר האומות, שגם אם מתחלפים בהן משטרים ורעיונות הממשל קמים ונופלים, הן נשארות אותן אומות. עם ישראל הוא הרעיון עצמו, ולכן אם נעלם ממנו החזון, גם הוא איננו, ונותר מקבץ מקרי של אנשים שלא מסוגלים להסתדר זה עם זה, בלשון עדינה. ובעוד אנחנו רבים כאן בצעקות "דמוקרטיה" עד השמיים, שאר העמים התרבותיים משתדלים להחזיק בדמוקרטיה שלהם בינתיים. לא משום שהם חושבים שהיא טובה, אלא מפני שהם מבינים שהיא הכי פחות גרועה. אבל כולם מרגישים שגם היא כבר לא עומדת בפרץ האנוכיות ששוטף את העולם. המקובל הגדול בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, כתב: "היהדות צריכה לתת דבר חדש לגויים, ולזה הם מחכים משיבת ישראל לארץ. ואין זה בחכמות אחרות, כי בהם לא חידשנו מעולם, ובהן אנו תמיד תלמידיהם" (מאמר "האומה"). זה הדבר החדש לו כולם מחכים: שלטון אהבת הזולת. בלעדיו אין היום לעולם סיכוי לשרוד, הוא הולך וגומר את עצמו ואנחנו בראש המצעד. על אף הקושי העצום שלא להישטף בזרם הצעקות והאיבה, צריך להתגבר, להחזיק את הראש מעל המים הסוערים בניסיון להעסיק את המחשבות כמה שיותר ברעיון היהודי, לחבק אותו חזק אל הלב ולהתפלל שנעבור את התקופה הסוערת הזאת בשלום ונוכל סופסוף לגשת במרץ למימוש החזון.

האירוביזיון היום, נעשה בהמי, חולני, ולא לכל האוכלוסיה, הכל מין טרנג'סטרים והומויים, לפי עניות דעתי, לא צריך לשלוח נציג לתחרות חולנית זו

לא לומר שם בורא עולם לשווא

מי זאת כל יום מביאים זקנה חדשה

דווקא השיר היה בינוני ומטה. היו שירים הרבה יותר טובים באותה תחרות

2. חבל שאת שמאלנית

☝️👁️