אני ישנה וליבי ער / מדרשת שובה 

אני ישנה וליבי ער / מדרשת שובה
"אֲנִי יְשֵׁנָה, וְלִבִּי עֵר
קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק,
פִּתְחִי לִי"
(שיר השירים, ה)
ניגון עמוק עמוק שמקורו בישיבת חברון הראשונה שישבה בחברון עיר הקודש.
הגרי"ד סולובייצ'יק שמע בין תיבות הפסוק הד להתרחשות שכולה פלא והתעוררות:
"לפני שמונה שנים, בעצם ליל בלהות מלא זוועות מיידאנק, טרבלינקה ובוכנוואלד, בליל של תאי גז וכבשנים, בליל של הסתר פנים מוחלט, בליל שלטון שטן הספקות והשמד, אשר רצה לסחוב את הרעיה מביתה לכנסייה הנוצרית. בליל חיפושים בלי הרף ובקשת הדוד - בליל זה גופו צץ ועלה הדוד. האל המסתתר בשפריר חביון הופיע פתאום והתחיל לדפוק בפתח אהלה של הרעיה הסחופה והדוויה, שהתהפכה על משכבה מתוך פרפורים ויסורי גיהנום. עקב ההכאות והדפיקות בפתח הרעיה עטופת אבל, נולדה מדינת ישראל!"
אני ישנה וליבי ער / 03:03
מילים: שיר השירים, פרק ה.
לחן: ישיבת חברון.
שירה: בנות מחזור ל"ד / רננה שילה, עדי שלו ואליאור שקורי.
נגינה: מעיין צנגן.