Dear Efrat, of all your music, the bold, strange, happy music, I love this one the most. It touches a place I almost had and can never have again in this life. It speaks to my longing, pain, loss, remorse and that last morsel of hope. It's like a painting I can hear in my heart, see with my eyes, but never touch. Thanks so much.
@johnknoefler שלום אפרת, את כל המוזיקה שלך היא מיוחדת, אבל, אני אוהב את זה הכי הרבה. זה שיר נוגע חלק ממני ואני לא יכול להגיע. השיר הזה מזכיר לי את הכמיהה שלי, כאב, אובדן, צער, וכי הנתח האחרון של תקווה. זה כמו ציור אני יכולה לשמוע בתוך הלב שלי, רואה בראש שלי, אבל לא יכול לגעת. תודה.
השירים הראשונים היו הרבה יותר יפים בגלל שהייתה בהם תמימות אשר אבדה בשירים החדשים, גם בביצוע וגם בבחירת השירים. זה קורה להרבה זמרים שמתפרסמים ומאבדים את התמימות.
