אנימה זה אחלה וציבעוני אנימה מראה את הרצון האמיתי של בני האדם לחיות בעולם מלא כיף ואין סוף של כוחות ומאכלים ועולמות שונים אם אלוהים קיים הוא ציבעוני והשטן זה הורס את היקום בעזרת דתות ואמונות ומשטרים ואידיאליסטים שונים השטן הוא זה שמחריב את כולם
להפוך קנאה שלילית לחיובית רבים טועים ומדביקים לרגש הקנאה תווית שלילית, אבל קנאה היא רגש חיוני וחיובי. אני זוכר שבילדותי אימא שלי הייתה מצביעה על חלק מחבריי ואומרת, "תראה איך הוא מתנהג, תלמד ממנו ותעשה כמוהו", או "תסתכל על החבר הזה, קח ממנו דוגמה". קנאה היא דבר חשוב ובלעדיה לא היינו מתקדמים. אם לא הייתי מקנא, אפילו איך שחתול מנתר או ציפור שעפה, בכל דבר ודבר שסביבי, לא הייתי מתפתח. זאת אומרת, סוד ההתפתחות והגדילה נובע מהתרשמות עמוקה של המצב הבא. הרצון והכיסופים למושא הקנאה מסגלים יכולת טובה לתאר אותו בבהירות, לשחק את המצב הרצוי בנו כאילו היינו כבר פועלים כך, להימשך אליו יותר ויותר עד שהוא נקלט בנו ומתגשם בדרכנו. קנאה על דרך התחקות אחר פעולות הטבע, או אחר אנשים מוכשרים ומוצלחים, מפתחת מאוד. לא לשווא הוריי, וכך רוב ההורים, קנו לי מגוון חוברות על מדע וטכנולוגיה, רפואה והיסטוריה. גם הסלון בבית היה מלא מדפים גדושים בספרים ותקליטים - עד שנכנסה הטלוויזיה מתישהו בשנות החמישים ושינתה את אופן הצריכה. ההורים שלי כל הזמן רצו לפתוח בפניי את העולם הגדול, ואני בפה פעור גיליתי נפלאות והרחבתי אופקים. התרגשתי עד דמעות כשארמסטרונג נחת על הירח לראשונה, וממש התקנאתי, איך ייתכן שזה לא אני שם? זה נתן לי זריקת מרץ אדירה שבאה לידי ביטוי בעשורים הבאים שבהם נמשכתי לחקר המדע. ילדים ללא יצר קנאה עלולים להפוך לצמחים. אגב, אפילו בתאים של כל צמח רשום תיאור הגדילה העתידי שלו, אלא שרק בתנאים הסביבתיים הנכונים הוא יכול להוציאם מהכוח אל הפועל, לצמוח. גם זה נקרא קנאה, רק ברובד נמוך יותר ממין האדם. בשונה מהצמח, באדם פועל מנגנון נוסף של אגואיזם - רצון לקבל הנאה על חשבון האחר. כל עוד האדם רוצה להיות כמו הסובבים אותו, אלה שבעיניו הם טובים, אין בכך כל רע. אולם מרגע שרגש הקנאה הזה מתחבר לאגו, המיזוג הזה הופך הרסני. אז הקנאה מקבלת תפנית והופכת להיות קנאה רעה ושלילית, והמגמה לרצות שהאחר ייפול וייכשל, יעצור ויישבר, מתחזקת. צרות עין היא הגורם למאבקים ולמלחמות. היא ההיפך הגמור מהקנאה החיובית שקיימת בטבע ומעודדת התפתחות. השילוב ההרסני הזה נמצא רק בבני האדם. בבעלי חיים לא תמצאו יצר מזיק כזה. אפילו שהם טורפים זה את זה, זו צורת קיומם הטבעית. הטבע למשל פיתח בזאב דחף לטרוף כבשה. אבל שימו לב, מרגע שהזאב שבע, הוא זונח את הפגר לטובת שאר בעלי החיים בסביבה. אין לו צורך נוסף להשמידן, לאכול עד בלי די, או לשמור במקפיא למחר. לכן אי-אפשר לומר שתכונת הזאב רעה. היא טבעית. לעומת הזאב באדם יש רצון לזכות להישגים כמו של האחר, אם לא יותר, וכתוצאה מהפער, נוצרות באדם הרגשות של מרירות, כעס, אי-שביעות רצון, תחושת קיפוח, תוקפנות ולעיתים גם רצון לנקום. היחס הזה נחשב אגואיסטי, והוא גדל יותר ויותר, ומבקש למלוך, לשלוט, לבלוע את האחר. הוא הבעיה. לא הרצון המוגבר לצריכה מופרזת, לעוד כסף, יופי, אוטו חדש, בית גדול או בגד ממותג. לא. זה לא אגו. אלא רק הרצון שמכוון לרעת הזולת. ייתכן וברוב המקרים אנחנו לא צריכים את מה שיש לאחר, אבל עצם שבירת השוויון ורכישת עליונות על האחר מדרדרת לנזק בלתי הפיך ביחסים. אין מה לצפות מאדם שיהפוך עורו. זה הטבע שלנו, אלא עלינו רק לתקנו. להפוך את היצר הרע ליצר טוב. להכיר תחילה בטבע הרע שלנו - הגלוי והסמוי - ולדעת שלא יעזרו כל מיני חשבונות קטנים כדי לרסן אותו. פחד או בושה רק ינמיכו את להבות אש הקנאה, אך לא יכבו אותה או ינתבו אותה לאש חמה ומועילה. ועוד דבר שחשוב להבין, בסופה של ההתפתחות האנושית כולנו אחד, והאגואיזם והקנאה השלילית מעוורים אותנו מלהתקרב לשלמות, לחיים שלווים ומאושרים. כשהאגואיזם יתגבר ולא נוכל לסבול את היחסים הנוכחיים, אז נדרוש בעצמנו שינוי עצמי. אז, או בתקווה שנשכים קודם, נפתח את ספרי הקבלה ונלמד איך להתעלות על האגו האנושי, איך להפוך את הקנאה השלילית לחיובית, כזו שתריץ אותנו דווקא לתת ולהתחבר.
ישראלים עובדים יותר מחמורים אם עוצרים לרגע ומסתכלים על אורח החיים שלנו כאן, רואים תמונה ברורה. זמני העבודה שלנו לגמרי לא סבירים, אנשים עומדים שעות בפקקים והקיום מרגיש כמו עבדות ממושכת. עצוב מאוד, ומעיד על כך שהתפתחות הסטארטאפים ותחומי הקִדמה האחרים, שהם כביכול חיוביים לנו ולחברה האנושית בכלל, לא הופכים את החיים של האדם לטובים, קלים, בטוחים. להפך, יותר ויותר קשה לו לכייל את החיים. כך ימשיך ויהיה עד שלא נסכים יותר עם המצב ונחליט שזה לא הכיוון הנכון לחיים, נתחיל להגביל את הקיום העצבני שלנו ולהכניס בו חוקים אחרים, שבהם העיקר יהיה האדם עם המשפחה והילדים. מקור הבעיה הוא לא בשעות העבודה כשלעצמן, אלא ביחס שלנו לחיים. את היחס לחיים אנחנו צריכים לשנות ומכאן ייגזר כל השאר. האירופאים לדוגמה עובדים פחות שעות, כי הגישה שלהם למציאות, לעצמם, למהות החיים ולמטרתם, שונה. הם רוצים יותר ליהנות מהחיים, הם יותר מאוזנים. אבל ביהודים טמונים רצונות גדולים יותר, עבים, כאלו שלא נותנים מנוחה. אפילו באותו יום אחד בשבוע שהיהודים אמורים לנוח בו, הם לא מסוגלים. כלומר, זה לא יוקר המחיה שבגללו אנחנו רצים, אלא משהו נפשי פנימי. אז להיות כמו האירופאים, לא נהיה, כי הרצון הגדול, האגו שלנו שולט עלינו מלמעלה ולא נותן לנו לנוח, לשחק עם הילדים, ללכת לפארק, ליער. הדרך לאיזון אצלנו לא טמונה בהעתקה והדבקה מאומות אחרות, אלא בהבנה מי אנחנו, ועבור מה אנחנו עובדים. יש לנו עבודה גדולה מאוד וחשובה לעשות. עבודתנו, כמו שכתוב, היא להקים חברת מופת שתהיה אור לגויים. לכן העבודה הפיזית שלנו, תהיה אשר תהיה, צריכה להיות מלווה בעבודה מחשבתית: לחשוב שדרך העבודה שלי אני קשור לכל העם שלי, העם שלי קשור אליי, וביחד אנחנו בונים חברה שהעיקר בה הוא היחסים, בין בני זוג, בתוך המשפחה, בין כל חברי האומה, כאשר לכולנו מטרה משותפת. מתוך כך יתאזנו שעות העבודה הגשמית מאליהן, כי סדרי החשיבות ישתנו בהתאם.
להפוך קנאה שלילית לחיובית רבים טועים ומדביקים לרגש הקנאה תווית שלילית, אבל קנאה היא רגש חיוני וחיובי. אני זוכר שבילדותי אימא שלי הייתה מצביעה על חלק מחבריי ואומרת, "תראה איך הוא מתנהג, תלמד ממנו ותעשה כמוהו", או "תסתכל על החבר הזה, קח ממנו דוגמה". קנאה היא דבר חשוב ובלעדיה לא היינו מתקדמים. אם לא הייתי מקנא, אפילו איך שחתול מנתר או ציפור שעפה, בכל דבר ודבר שסביבי, לא הייתי מתפתח. זאת אומרת, סוד ההתפתחות והגדילה נובע מהתרשמות עמוקה של המצב הבא. הרצון והכיסופים למושא הקנאה מסגלים יכולת טובה לתאר אותו בבהירות, לשחק את המצב הרצוי בנו כאילו היינו כבר פועלים כך, להימשך אליו יותר ויותר עד שהוא נקלט בנו ומתגשם בדרכנו. קנאה על דרך התחקות אחר פעולות הטבע, או אחר אנשים מוכשרים ומוצלחים, מפתחת מאוד. לא לשווא הוריי, וכך רוב ההורים, קנו לי מגוון חוברות על מדע וטכנולוגיה, רפואה והיסטוריה. גם הסלון בבית היה מלא מדפים גדושים בספרים ותקליטים - עד שנכנסה הטלוויזיה מתישהו בשנות החמישים ושינתה את אופן הצריכה. ההורים שלי כל הזמן רצו לפתוח בפניי את העולם הגדול, ואני בפה פעור גיליתי נפלאות והרחבתי אופקים. התרגשתי עד דמעות כשארמסטרונג נחת על הירח לראשונה, וממש התקנאתי, איך ייתכן שזה לא אני שם? זה נתן לי זריקת מרץ אדירה שבאה לידי ביטוי בעשורים הבאים שבהם נמשכתי לחקר המדע. ילדים ללא יצר קנאה עלולים להפוך לצמחים. אגב, אפילו בתאים של כל צמח רשום תיאור הגדילה העתידי שלו, אלא שרק בתנאים הסביבתיים הנכונים הוא יכול להוציאם מהכוח אל הפועל, לצמוח. גם זה נקרא קנאה, רק ברובד נמוך יותר ממין האדם. בשונה מהצמח, באדם פועל מנגנון נוסף של אגואיזם - רצון לקבל הנאה על חשבון האחר. כל עוד האדם רוצה להיות כמו הסובבים אותו, אלה שבעיניו הם טובים, אין בכך כל רע. אולם מרגע שרגש הקנאה הזה מתחבר לאגו, המיזוג הזה הופך הרסני. אז הקנאה מקבלת תפנית והופכת להיות קנאה רעה ושלילית, והמגמה לרצות שהאחר ייפול וייכשל, יעצור ויישבר, מתחזקת. צרות עין היא הגורם למאבקים ולמלחמות. היא ההיפך הגמור מהקנאה החיובית שקיימת בטבע ומעודדת התפתחות. השילוב ההרסני הזה נמצא רק בבני האדם. בבעלי חיים לא תמצאו יצר מזיק כזה. אפילו שהם טורפים זה את זה, זו צורת קיומם הטבעית. הטבע למשל פיתח בזאב דחף לטרוף כבשה. אבל שימו לב, מרגע שהזאב שבע, הוא זונח את הפגר לטובת שאר בעלי החיים בסביבה. אין לו צורך נוסף להשמידן, לאכול עד בלי די, או לשמור במקפיא למחר. לכן אי-אפשר לומר שתכונת הזאב רעה. היא טבעית. לעומת הזאב באדם יש רצון לזכות להישגים כמו של האחר, אם לא יותר, וכתוצאה מהפער, נוצרות באדם הרגשות של מרירות, כעס, אי-שביעות רצון, תחושת קיפוח, תוקפנות ולעיתים גם רצון לנקום. היחס הזה נחשב אגואיסטי, והוא גדל יותר ויותר, ומבקש למלוך, לשלוט, לבלוע את האחר. הוא הבעיה. לא הרצון המוגבר לצריכה מופרזת, לעוד כסף, יופי, אוטו חדש, בית גדול או בגד ממותג. לא. זה לא אגו. אלא רק הרצון שמכוון לרעת הזולת. ייתכן וברוב המקרים אנחנו לא צריכים את מה שיש לאחר, אבל עצם שבירת השוויון ורכישת עליונות על האחר מדרדרת לנזק בלתי הפיך ביחסים. אין מה לצפות מאדם שיהפוך עורו. זה הטבע שלנו, אלא עלינו רק לתקנו. להפוך את היצר הרע ליצר טוב. להכיר תחילה בטבע הרע שלנו - הגלוי והסמוי - ולדעת שלא יעזרו כל מיני חשבונות קטנים כדי לרסן אותו. פחד או בושה רק ינמיכו את להבות אש הקנאה, אך לא יכבו אותה או ינתבו אותה לאש חמה ומועילה. ועוד דבר שחשוב להבין, בסופה של ההתפתחות האנושית כולנו אחד, והאגואיזם והקנאה השלילית מעוורים אותנו מלהתקרב לשלמות, לחיים שלווים ומאושרים. כשהאגואיזם יתגבר ולא נוכל לסבול את היחסים הנוכחיים, אז נדרוש בעצמנו שינוי עצמי. אז, או בתקווה שנשכים קודם, נפתח את ספרי הקבלה ונלמד איך להתעלות על האגו האנושי, איך להפוך את הקנאה השלילית לחיובית, כזו שתריץ אותנו דווקא לתת ולהתחבר.
