הרצאה מרתקת וחשובה ורלוונטית לכל זמן. כנראה ש"אין לך דבר שאין לו מקום ואין לך אדם שאין לו שעה". ואולי הסיבה שמאובנים מפוזרים בעולם, היא מכוונת, כדי שמישהו, בזמן כלשהו ובעתוי כל שהו ימצא אותם, והם סימני דרך שהשאירו לנו אבותנו, כמו אורות קטנים שמכוונים אותנו בחשכה. החורבן כנראה היה מתרחש כך או ככה אבל הדמויות שנקטו עמדה ופעלו, השפיעו באופן שפעלו על דורות רבים אחריהם, אכן המשיח על החמור לא הגיע וטוב שהיה מי שלמד מבר כוכבא ורכב על האריה, שאם לא היה כן, אנא היתה מורשת ישראל באה?... ששמעתי ממספר חכמים, שהאדם נמצא בדיאלוג מתמיד עם אלוהים, וישנם רגעים שעליו לקום ולפעול לבדו, כפי שפעל הר כוכבא (אולי זה גם רצונו של אלוהים עצמו לפעמים, מי יודע?), אולי תפילתו של רבי אלעזר המודעי, "אל תשב היום בדין, אל תשב היום בדין" התכוונה לומר: אדם זה נטל חרות לעצמו, אל תדון אותו על כך שכן ברור שהוא חייב. דבר נוסף, נדמה לי שגישתם של חכמי בבל שונה לחלוטין מגישת החכמים שיושבים בירושלים באופן עקרוני, הם מיצגים גישה פסיבית שמושפעת מנסיבות הגלות לעומת הגישה המעזה, היוזמת והחופשית יותר של חכמי ירושלים. נראה שחלוקה זאת תקפה גם היום. ודבר נוסף, הפריע לי שרעיון הרכיבה על אריה כפי שצוייר על מטבע, מיוחס לשופט שמשון או לגיבורים יווניים, מה עם דוד המלך שגבר על האריה, גם אם לא רכב עליו?
הרצאה נהדרת! כה רלוונטי גם לימים אלו. הסיכום של ההרצאה היא חשיבות היכולת להחזיק קיון עם המחלוקת וללא הכרעה. כה נכון למדינה כה נכון למשפחה וכה נכון לכל מסגרת שבו יש יותר משליט יחיד
