הלחן גאוני, הביצוע מושלם ומרגש. ההרמוניה וגוון הקול של שניהם פשוט נפלאים. הטקסט של רחל כה קצר, קולע וכואב! מאותן יצירות גאוניות שמגיעות אלינו פעם בחיים ואז יוצריהן נעלמים להם כלא היו וחבל...
....המשך: האדם בו התאהבה מדומה לגן נעול - מקום יפה ומזמין, שאין גישה אליו ("לא שביל אליו, לא דרך"). במצב העניינים הזה, יש למשוררת שתי אפשרויות - לנטוש ("האלך לי?"), או להמשיך לחזר ולקוות לנס, כמו זה שקרה למשה רבינו ("או אכה בסלע"). אך אם תבחר בדרך העקשנות ולא תוותר, הדבר עלול לעלות לה בצער וכאב ("עד זוב דם").
הביצוע אכן שנות השבעים. נכתב בתחילת המאה ע"י הגאונה רחל. כשעברית לא שפת אימה. יצירת מופת וקשה לפירוש משמיעה בלבד. ממליץ לקרוא את פירוש השיר בויקיפדיה. יניב
אני אישית מפרש אותו מילולית - בדיוק כפי שהוא כתוב. אבל אני לא יודע למה רחל התכוונה. יש אומרים שכבר היתה חולה כשכתבה אותו ואולי לה היו מחשבות אחרות? שבוע טוב :-)
פירוש: השיר מספר על אהבה נכזבת שהייתה למשוררת רחל. היא לא מכירה היטב את הזר בו היא מתאהבת ("מי אתה?")... אך מושיטה לו יד (מטאפורית, כמובן). משלא זכתה לתגובה ("לא פוגשת יד אחות"), היא מנסה "לעשות לו עיניים", אך ביישנותה גוברת עליה ("ועיניי אך תמתנה רגע, והנה שפלו, נבוכות) - היא מורידה את עיניה (שפלו) עקב ביישנותה - "נבוכות" (העיניים)... המשך...
@morshem אני ביכלל לא קליבר פה עם 2 קליפים אבל שום דבר לא יפתיע אותי אם יעשו את זה שוב לגיא למשל אבל גם הוא לא יוותר (הוא עוד שם את השיר הזה של מיכל טל ברשת שלו :-) - הוא לא יוותר וגם אנחנו כולנו לא נוותר!
" גַּן נָעוּל הוא שיר מאת רחל המשוררת אשר נכתב בתל אביב באדר תרפ"ח 1928. רחל הקדישה את השיר "לְזֵר".השיר מתאר מערך יחסים וכמיהה למגע בין שני בני אדם, שמבחנם הוא ב"פגישה", מבלי שנמסר אם אקראית או שתוכננה מראש. הבית הראשון נפתח בשאלה כוללת על זהותו, מהותו ומניעיו של הזולת.המשוררת מתארת כישלון בתקשורת הבינאנושית; היא מושיטה את ידה לזולת, דימוי שמופיע גם בשיריה האחרים כגון ב"קח את ידי", אולם אין יד המושטת אליה במקביל " .
אני מפרשת אותו כשיר על בדידות/ דיכאון. אדם הוא גן נעול. אף אחד לא יודע מה יש לאחר בנבכי נפשו ואי אפשר להגיע לגן הנעול. ובשביל מה להושיט יד? אתה לא תגיע לגן הנעול של האדם במצוקה. ככה אני מבינה את השיר. מקווה שעזרתי.:)
1. "לא נעתר". 2. ציטוט מוויקיפדיה: "שם גם הכירה את זלמן רובשוב (שלימים נודע כזלמן שזר, נשיא המדינה השלישי), ובין השניים נוצר קשר רומנטי. היא הקדישה לו שלושה משיריה מפורשות, אף שנהוג לחשוב כי שירים נוספים נכתבו אודותיו. השיר "גן נעול", שהוקדש לו, מבטא את כאבה לנוכח חוסר נכונותו של שזר לעזור לה. את השיר היא מקדישה ל"זר" שמהווה אנגרמה על ראשי תיבות שמו הקודם של שז"ר (זלמן רובשוב) ומבטא את התנהגותו אליה, אך עם זאת היא מסתירה את זהותו כדי להגן על שמו."
טבע האדם, שהוא כמו "גן נעול"; צמד המילים נלקחו מפסוק בשיר השירים: "גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה, גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם" (שיר השירים ד, יב).[1] המשוררת מוסרת בהן כי לדעתה, האדם הינו לזולתו משאב חיוני לקיום, כמו מים. משמעות המילים היא, כי הנגישות הזולת, או התקשורת הבינאנושית, עלולה להיות חסומה או עשויה להיות פתוחה כמצב נתון, ותלויה רבות גם במאמץ ההדדי לשנות ולעצב אותה לכאן או לכאן.
tאני אסביר לך. רחל שואלת. מי אתה? האדם אליו היא פונה בשיר, מופנם ועיניו מושפלות והוא לא מושיט אליה את היד- זתומרת, לא מעוניין בקשר איתה. ואז רחל מדברת בכלליות. היא אומרת- האדם הוא גן נעול. זתומרת כמו גן- יכולים להיות בו הרבה דברים יפים אבל הוא נעול. זאת אומרת, מסוגר, לא פתוח. ואז היא תוהה - מה עליי לעשות? לוותר וללכת? או להמשיך להאמץ "לפתוח" את האיש בפניה, שידבר ויפתח בפניה עד זוב דם? כלומר בהנחה שהיא עלולה להפגע מכך ובהנחה שאולי כל מאמציה לא יועילו. בבקשה :)
