האיש שמתרגל תרחישי אימה במנהרות רכבת ישראל 

תותח על. כל הכבוד לך ולצוותים

כל הכבוד בן-אדם ולשאר הצוות 💚💚

בכל נסיעה ברכבת בבוקר מדובר בתרחיש אימה. שיתרגל גם נסיעה כנוסע פשוט

8 - הבעיה שבמדינת ישראל אנחנו עושים תרחישי פוזה לתקשורת אבל לא באמת ערוכים כשקורה אסון!

ללא נסיון. מקווה שלפחות יחקור אסונות ממקומות אחרים ויצור איתם קשר על מנת ללמוד מנסיון של אחרים במקום לחכות שיקרה לנו. (מקומות אחרים = חו"ל למי שלא הבין)

1:35 אחלה גיגהצ'אד

לפי שיטת סמוך אלי בארץ.... לא משנה מה יקרה אני לא סומך עליהם.... רוב הקווים שהם בנו באזורים נמוחים אם הצפות

תודה על השיתוף

אני רוצה לראות אותו מנסה לעשות תרגיל כזה ברכבת הקלה שעוברת מתחת לבני ברק. אני צופה שאין מספיק משאבות וניקוזים ומקרי גשם והצפות. עלול להיות סיוט

יישר כח ברכה והצלחה

תותח🙏

אין על גבר עם זקן ואבועגלה או שיער אסוף!🤪☺😋🤤

עבודה מגניבה

אחלה אודי אתה מלך👑

להאכיל את הדיכאון במשמעות אנחנו חיים בזמנים מיוחדים. אם בעבר אנשים היו מחוברים יותר לאדמה, היום הכול מלאכותי. אנחנו נולדים בין כותלי בית היולדות, עוברים לחיות בין קירות הדירות, אחר כך בין קירות בית הספר ואז לרוב כלואים בין קירות מקום העבודה. המעבר מהחוץ לפנים שינה את הגישה שלנו לחיים. השינוי הזה משפיע גם על מצב הרוח שלנו. מרכז המחקר של אוקספורד פרסם לאחרונה דו"ח המראה כי במדינות רבות "אנשים מאובחנים עם דיכאון בגיל מוקדם יותר מאשר בעבר". למשל, בשנת 1996 בדנמרק השיעור הגבוה ביותר של אנשים שאובחנו עם דיכאון היה בסביבות גיל חמישים. עשרים שנה מאוחר יותר, השיעור הגבוה ביותר של אנשים שאובחנו עם דיכאון היו בני עשרים וארבע. כדי למנוע דיכאון בדורנו עלינו להשקיע בגישה נכונה ומותאמת, מכיוון שאנשים אינם מותאמים יותר לחיים הטבעיים. ההשקעה אינה כלכלית, אלא עלינו לבנות מעטפת שתשמש כמתווך בין הדור החדש למציאות שבה הוא חי. המעטפת הזו צריכה להכין אותם לחיים בכל רמה - אישית, חברתית וסביבתית. הצעירים צריכים ללמוד כיצד להתקשר ולהתחבר אחד עם השני ועם הטבע. אחרת, הם ידעכו, כפי שכבר קורה להם. אם בעבר אנשים היו שוהים בחוץ יותר ממה שהם היום, וחלק גדול מחייהם כלל התקשרות עם אנשים אחרים, היום אנחנו עושים הכול באינטרנט, והסביבה בחוץ פחות מעניינת אותנו. ההתקדמות הטכנולוגית של העשורים האחרונים עטפה אותנו בגאדג'טים וניתקה אותנו מאנשים. אפילו האוכל הפך תעשייתי ומחומם במיקרוגל. אנחנו לא צריכים להתנער מהטכנולוגיה, אלא לאזן את החיים. איך? ליצור קשרים אנושיים בונים, חיוביים ותומכים. כשאנשים יגלו שהקשרים עם אחרים מספקים אותם בדרכים שהטכנולוגיה לא יכולה, הם יקפידו לטפח אותם. הבעיה היא שאנשים מרגישים שהקשרים עם אחרים הם תחרותיים - כל אחד מנסה להערים על האחרים ולהתנשא עליהם - והם מראש מתעייפים ופונים באופן טבעי לסביבה הדיגיטלית, שהיא פחות תחרותית ופוגענית. אבל אם לאנשים היו חוויות חיוביות כתוצאה מיחסים עם אחרים והם היו חשים סיפוק ואושר, אז לא הייתה להם סיבה לסגת לסביבה וירטואלית. הם היו מוצאים משמעות בחיים - מה שאף טכנולוגיה לא יכולה להעניק להם. הנתינה ההדדית נותנת תכלית לכל מה שאנו עושים. כשאנחנו עושים משהו בשביל אדם אחר, זה נשאר. המעשה מקבל חיים משלו, משמעות חדשה, והוא משפיע על חיינו ועל חיי אחרים בדרכים שאיננו יכולים לחזות. כשאנחנו עושים משהו באינטרנט, עם עצמנו, המעשה שלנו הולך לאיבוד בענן הדיגיטלי ומותיר אותנו בתחושת ריקנות חסרת משמעות. לכן כדי לרפא את הדיכאון צריך למצוא דרכים לעודד אנשים לצאת, לתקשר ולהתחבר לאנשים אחרים. זה יוסיף להם שמחה, סיפוק ומשמעות, ומשמעות בחיים יכולה למנוע דיכאון.

להכיר את עצמי בשביל מה אני חי? שאלה קטנה, גדולה, חמקמקה. בשביל מה אני חי! כמו יתוש טורדני, לפעמים השאלה הזו מסרבת להרפות, לא נותנת מנוח. אני נמצא במקום שמדויק לי? יש משמעות למה שאני עושה? מישהו בכלל מתחשב בי, שם לב לקיומי? מבחינה חברתית לא נכון להתעלם משאלות כאלה שמתעוררות בעוד ועוד אנשים, כי חוסר ההתמצאות בחלל הזה של החיים עלול להביא למקומות לא טובים. פעם הכול היה פשוט, אנשים חיו בלי יותר מדי שאלות. וגם היום, רוב בני האדם עדיין עסוקים במרוץ החיים, בלי שמתעוררות בהם שאלות מהותיות. מה קובע אם יתעוררו במישהו שאלות גדולות? רמת ההתפתחות של הנשמה שמלווה אותו. יש גישות האומרות שהאדם לא צריך להכיר את עצמו יותר מדי, להשקיע בזה מאמצים, כי זה רק מסבך את החיים. צריך פשוט לחיות וזהו, כמובן עם שאיפה לכמה שיותר הצלחות והישגים. לעתים המצדדים בגישה זו גם ממליצים למי שמסתבך עם כל מיני תהיות, שיבחר לעצמו איזה נושא או עיסוק ויתחיל להתעמק בו. ילמד אותו, ישקיע בו, אולי אפילו יהפוך למומחה בתחום. כך הדבר ייעשה חשוב בעיניו וימלא את החלל הפנימי שבו. לא אחת זה אכן מצליח להשקיט את השאלה 'לשם מה אני בכלל קיים', אבל אין בזה שום התקדמות ממשית. זאת משום שהאדם לא לומד על עצמו, לא מפתח את פנימיותו. מי אני, מה אני, לאיזו מטרה נולדתי, מדוע אני בנוי בצורה מסוימת? כדי להתחיל לברר את הדברים האלה ברצינות, האדם צריך להיות במצב שהתפתחותו החומרית כבר מיצתה את עצמה, והוא לא רואה בה עתיד. סוג של ייאוש, מכל מה שהאנושות עברה עד כה. אמנם בזמננו אפשר לטוס לירח ובחזרה או להקיף את העולם סביב סביב, אבל מכל זה עדיין לא מתברר לאדם מהי מהות חייו. למה הדבר האינטימי ביותר, מהות החיים שלי עצמי, לא מגולה לי? למה אין קשה יותר מאשר להכיר את פנימיותי? למה אני היצור הכי נסתר, הכי לא ידוע? העניין הוא שכל החושים שלי פועלים כלפי חוץ, אני רואה מה שמחוץ לי, שומע מה שמחוץ לי, במקביל גם הטלוויזיה, הרדיו, האינטרנט ושאר מקורות מידע ממלאים את ראשי ולבי בדברים שקורים מחוץ לי. ומכאן, להיכנס פנימה ולחקור מי אני - זוהי עבודה כל כך קשה, שאני לא יודע עם אילו מכשירים מבצעים אותה ואיך בכלל צריך לגשת אליה. איך אתחיל לחתוך את עצמי, לנתח את המחשבות, את הרצונות ואת הדחפים שלי; להבין מדוע מתעוררים בי כאלה יוצרות כך פתאום; לגלות מאיפה כל זה בא, מי או מה נמצא בתוכי ומסובב לי את כל הדברים הללו? אולי יש בי איזה מנוע פנימי, איזה מנגנון הפעלה, אבל אינני יודע איך לזהות אותו ולעבוד עמו. למעשה, האדם לא מכיר את עצמו, לא את שורש מוצאו ולא את אופיו המקורי. בכל הנוגע לפנימיות האדם, האנושות נמצאת בכישלון גדול. דווקא בעידן הטכנולוגי, עם כל המכשור המתקדם, הדבר מתברר עוד יותר. הרי גם אם נכניס אדם לכל בדיקה אפשרית, לא נמצא שום דבר שמצביע על איזה חלק פנימי שמכוון אותו, מכין לו את הרגש ואת הרצון, את השכל ואת המחשבה, את כל מה שמתעורר וקופץ בתוכו. לפי חכמת הקבלה, חקר העולם החיצוני וחקר העולם הפנימי מתבצעים בשיטה שונה לחלוטין ובכלי מחקר הפוכים. החלק הפנימי ביותר באדם נקרא "נשמה". במקורות מוגדרת הנשמה כ"חלק אלוה ממעל". על הנשמה שלו האדם לא יודע כלום, אבל בשלב מסוים בהתפתחותו היא מתחילה כמו לדבר בו. בסופו של דבר, זה מתבטא בכך שמתעורר באדם רצון לגלות את שורש מוצאה של הנשמה, את הכוח הכללי שבטבע שנקרא גם "בורא", כוח האהבה והנתינה שטמון בכל הבריאה. עצה ראשונה לכל מי שרוצה להכיר את עצמו: מצא מקום שבו ילמדו אותך להתעלות מעל הרצון הטבעי לקבל כל מיני מילויים לעצמך, ולמד לפתח רצון גבוה יותר של אהבה ונתינה טהורה. טבע חדש, כמו זה של הבורא. כך תגלה את האדם הרוחני שבך, ותרגיש שאת זה בדיוק הנשמה שלך חיפשה. מן המקורות "המקובלים בעלי השגה, הרי הם משיגים דבר שלם. כלומר, זוכים להשיג כל אותם המדרגות שישנם במציאות לבוא להשגת האדם, ואז נקרא, שהשיגו דבר שלם. ודבר שלם הזה, מכונה בשם נשמה". בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, "סוד העיבור - לידה" "כל מדרגה עליונה פירושה שהיא יותר רחוקה מבחינת הרצון לקבל, ויותר קרובה רק להשפיע. עד שזוכה להיות כולו להשפיע, ולא לקבל כלום לעצמו. ואז, נשלם האדם בדבקות אמיתי בבורא, כי רק בשביל זה נברא". בעל הסולם, הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה

ומה עם רכבת לאילת?

למה. אין. רכבת. אשדוד. נתבג

איזו רכבת עוברת במנהרה?

מה עם המנהרות של הרכבת הקלה בתל אביב?

היי

לפחות לכם יש האמרים מתפקדים

בסופו של דבר