"הייתה תקופה של שנאת אחים": קיבוץ עין חרוד המפולג חוגג מאה - בנפרד 

חבל שלא ציינו על מה היה הפילוג

חחחחחחחח גנבנו משאית דבש

בימים הראשונים של קדומים אלון מורה של אז היו באים מדי שבוע לסייע בשמירה בלילה חברים מעין חרוד איחוד ונעים חרוד מאוחד.אהבתי לאמר להם שאלון מורה הצליח לאחד אותם

כתבה מאד לא ברורה

וואו איזה תגובות של עירניקים

10 דקות של כתבה ופעם אחת לא הסבירו על מה היה בפילוג

מוצלחים בגלל הקפיטליזם! קיבוץ ללא כסף מת מזמן! הצלחתם כי היו גם קרובים לשלטון והיה תעשייה שממשלות ראשונות תמכו בהם - פוליטיקה של כסף לחברים עם אידאולוגיה שווה! לא פלא...

אגדת חורבן: לא רק סרט היסטורי, אלא מציאות מדממת השבוע צפיתי בסרט "אגדת חורבן" - דרמה היסטורית על פי סיפורי אגדות החורבן התלמודיות. מראש ידעתי שמסופר על המרד הגדול שהוביל לנפילת בית המקדש השני, ובסיכומה של עלילה בת תשעים דקות המורכבת מקרעי עובדות היסטוריות חוויתי את האִמרה המוכרת: בשל שנאת חינם חרב בית המקדש. גם מהרושם השטחי שנותר אין להתעלם. אסור לתת לאור השמש ביציאה מאולם הקולנוע לסנוור אותנו לחשוב שמדובר בסיפור היסטורי מעשיר, ולהותיר אותנו ברושם עז של איורים מרהיבים עתירי פרטים, אלא צריך שהוא ימקד לנו את המבט ויאיר על ישראל של כאן ועכשיו. העולם כולו חרב, ובניין החברה הישראלית מתפורר בשל אותה שנאת חינם - בעוצמה מוגברת יותר. אנחנו נמצאים היום בפילוג גדול וחריף משהיה. אם לפני כאלפיים שנה התפצלו היהודים לשלוש כתות, אז היום אנחנו מחולקים לעשרים-שלושים מחנות, לעשרות מפלגות וסיעות, מגזרים וקהילות. אם בזמנו טבחו היהודים במיליון איש בתוך ארבעה חודשים, נשטפו בנהרות של דם אחיהם, אז היום השנאה מתנהלת בצורה מתוחכמת ונסתרת יותר: במקום לשחוט בכידונים וסכינים, הלשון החלקלקה הפכה חרב חדה. לא ניתן להשוות ולמדוד את פשעי השנאה בין אז להיום ולהסיק מסקנות. השנאה בימינו מתגלה בצורה האיומה של אדישות לזולת. לאף אחד לא אכפת מה קורה לשכנים שלו, מה עובר על תושבי עירו, ובכלל על כלל אזרחי המדינה. שיא האכפתיות מתגלה רק בזמני מלחמה, אז כולנו מתחברים כאחים לעת צרה, פותחים את הלב רק כדי לזכות בהרגשת ביטחון. תחלואי האדישות האלו התקבעו בנו כנורמה. אנחנו מסכימים למצב, רואים בו מציאות מקובלת. לכן טוב יהיה לחשוף בעזרת עוד סרטים ויצירות את כל הזוועות והדברים הקשים שעשו היהודים זה לזה במשך ההיסטוריה. לשלוף מהארכיון כל תיעוד שילמד אותנו על הטבע האגואיסטי ההרסני שלנו שמניע אותנו להיאטם לזולת ולא להתחשב בקיומו. אם לא נטייח את האמת ולא נקבור את העובדות מתוך מניעים כאלה ואחרים, נוכל להבין בחרדה מי אנחנו מאז ועד היום. נקלוט שלא מדובר באנשים שחיו אי-פעם והתעללו זה בזה, אלא שאלה אנחנו שסוחבים איתנו את השנאה מדור לדור. חבית נפץ שרק מחכה לגפרור. המקובל בעל הסולם כתב כי "אין כאן בעולמנו שום נשמות חדשות על דרך התחדשות הגופית, אלא רק סכום מסוים של נפשות, באות מתגלגלות, על גלגל שינוי הצורה, מפאת ההתלבשות בכל פעם בגוף חדש ובדור חדש" ("השלום בעולם"). לכן החשוב ביותר להפנים שהסכנה שכאן עלולה להכות בנו כהרף עין, ועלינו לצלול אל תוך אירועי ההיסטוריה רק כדי לדלות את האמצעים שיש בידינו כדי להינצל. הפתרון אותו פתרון, הנוסחה אותה נוסחה, כלל אחד לא השתנה לאורך הדורות, והוא הכלל הגדול בתורה, כלומר הכלל הכולל את השיטה כולה: "ואהבת לרעך כמוך". אנחנו מחויבים לחיות בינינו באהבת אחים - זה החוק שהכוח העליון שם מעלינו ומחייב אותנו להתקיים לפיו. לגלות בינינו רעוּת וידידות, דאגה והתחשבות בהתאם ליסודות שמרכיבים אותו. אהבה היא ערך בל יתואר. היא כוללת מסירות לזולת, קבלת חיי האחר כחיינו שלנו, העדפת טובת הזולת על פני האגו שמושך לטובת עצמו. ואיפה אנחנו ביחס לחוק האהבה? איפה אנחנו ביחס לערך הערבות ההדדית? כבר כתבו חכמים: "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו" (ירושלמי, יומא א). אם אנחנו לא בונים בימינו קשר אמיץ, יציב, המושתת על חוקי הטבע שפועלים במיזוג ובהרמוניה נפלאה, אז לא רק שהמעט עוד יחרב, אלא גם נזמין על עצמנו שנאה מכל העולם. לעם היהודי יש תפקיד רוחני נעלה: להיות כאיש אחד בלב אחד, להתלכד ולעורר מכוח החיבור כוח עליון יותר. הוא המגן והמציל, הוא שמרומם מעל כל החיכוכים האגואיסטים, מכסה הכול באהבה ומאיר לגויים ולעמים. אם נגביר בינינו את האהבה, נזנק לרמות קשר שלא חלמנו, להשגות קסומות. אבל אם רגע אחד נזניח את החיבור בינינו, אז יעלו אותנו ואת הנותר בלהבות.

אל תישכחו את בתי הילדים שדפקו דורות שלמות

כינוס לצדיקים הנאה להם והנאה לעולם פיזור לאינם צדיקים הנאה להם והנאה לעולם. אין ספק ששבירת האידיאולוגיה השמאלנית היא דבר שטוב לעם ישראל, כי שמאל אמיתי מחבק את שונאי ישראל ומתעב כל דבר שריח יהדות נודף ממנו.

חדרי הילדים הם ההמצאה הכי מטופשת שהומצאה..

ההדר של הקיבוצים היום הם באנשי יהודה ושמרון הגיבורים!

הם שונאים את עצמם אז נראה לכם שהם מסוגלים להאהוב מישהו אחר

פעם הקיבוצניקים היו פטריוטים.היו ציוניים אמיתיים.איפה הם ואיפה הקיבוצניקים של היום.

האדם הפרטי מול מוסדות המדינה האם תקופת הקורונה מחייבת הגדרה חדשה של הקשר בין הפרט לחברה? מה יוכל להגביר את תחושת האמון של אזרחים במוסדות המדינה? ומה עם בעלי העסקים שקיבלו עתה מכה אנושה? כשבוחנים את צורת היחס של אנשים לכללי ההתנהגות שנקבעו מאז פרוץ המגפה, רואים שיש כאלו המקפידים לקיים כל הוראה, ובקצה השני יש שמשאירים לעצמם שיקול דעת וחופש פעולה. לטענתם, חלק מההוראות נובעות משיקולים אינטרסנטיים כאלה ואחרים, ולא מראיית טובת הציבור, ולכן אין חובה לקיימן. גם אם טענות אלו אינן מנותקות מהמציאות, ברור שאם כל אחד יקבע לעצמו חוקים משלו המדינה תתפרק סופית. אין ברירה, כולנו באותה סירה, ואם קברניטיה אינם מקובלים על מישהו אז יש דרכים להחליפם במסגרת החוק. על ראשם של בעלי העסקים, מכת הקורונה נחתה כרעם ביום בהיר. בסיוטים הכי גדולים אי אפשר היה לדמיין כזו צרה. אך עם כל הכאב שבדבר, ברור שהמדינה לא יכולה להציל את כולם. קופת המדינה איננה בור בלי תחתית, וגם לא חברת ביטוח. בראייה מערכתית צריך תחילה לדאוג שלא יקרסו הענפים והשירותים שחיוניים לקיומנו כמו מזון, בריאות, כוחות הביטחון וכדומה. מעבר לכך, סביר להניח שגם כשתושלם החזרה לשגרה, כמות המובטלים תהיה עצומה. מאיפה תיקח המדינה כסף להאכיל את כולם לאורך זמן? האופק הקודר מעצים את הצורך בגישה אחראית, ולא מאפשר להציל אוטומטית כל עסק מקריסה. מה שכן חשוב להבטיח הוא שאף אדם או משפחה לא יחסרו את צרכי הקיום הבסיסיים. לשם כך, כדאי להגדיר מודל חדש של הכנסה בסיסית לכל אזרח, גם אם אין לו עבודה, תמורת השתתפות במסגרת לימודית-חברתית וביצוע עבודה כלשהי שחיונית למדינה. במקום שאנשים ישבו בבית חסרי מעש ומצבם ידרדר, עדיף לבנות עבורם סדר יום הדומה לשל סטודנטים - לומדים בצוותא, וקצת עובדים. לא זה המקום להיכנס לפרטי התכנית המוצעת, רק נאמר שהיא תוכל להוסיף למדינה רוח חדשה של התחשבות וידידות, ובשורה התחתונה גם תהיה שווה הרבה כסף. גישה חדשה כזו למהות הקשר שבין הפרט לחברה, היא הדבר היחיד שיוכל לחולל שינוי של ממש במדינה. עלינו לצאת לתהליך חינוכי כלל-חברתי, שבסופו תשתפר ההנהגה וייבנה האמון במוסדות המדינה. חוסר קשר טוב בין פרטים שונים במערכת אחת, זוהי בדיוק נקודת התורפה שעליה מצביעים ימי הקורונה. ראו מה עשתה לנו הקורונה: היא הכניעה את העולם תחתיה, והכריחה את כולם להתנהג בצורה דומה. היא לימדה אותנו שאם לא נתחשב זה בזה, אנו עצמנו עלולים להיפגע. ועכשיו, עם החזרה לשגרה ניצבת בפנינו השאלה: איך נמשיך הלאה? איך נעזור זה לזה לצאת מהמכה? האם גילויי הסולידריות והסיוע ההדדי היו רק כי לא הייתה ברירה, ועכשיו נשוב למציאות שבה כל אחד רואה רק את עצמו? אם כך יקרה, עלולות לנחות עלינו מכות נוספות. עד היום, החיבורים שקרו בין גורמים שונים היו על בסיס אינטרסים משתנים. לעומת זאת, החיבור שאליו יש להתקדם הוא מסוג חדש לחלוטין - חיבור אינטגרלי. חברה שבה כל אזרח ירגיש שהוא חלק, שיש לו קשר חיובי עם כולם ועם מוסדות המדינה. חיבור ללא צדדים ופינות, מעל זרמים ומפלגות, סביב מרכז משותף שבו נרגיש כוח נעלה של אהבה ונתינה. זהו הכוח הכללי שפועל בכל הטבע, בכל הבריאה, ואותו אנחנו מוזמנים לגלות בשיא התפתחותנו, כפי שמלמדת חכמת הקבלה. יוצא שתקופת הקורונה, אם נתייחס אליה בצורה נכונה, יכולה לקדם אותנו אל היעד הנפלא שמוגדר עבורנו מראש כנזר הבריאה. שיהיה לנו בהצלחה!

העתיד כבר פה .

קיבוצניקים מלאים בשנאה עצמית ואין מה לדבר על אהבת האחר

מי פה גר בקיבוץ?

לאן הולכים כספי השטחים של המדינה בהרחבות בקיבוצים ?

בטח הפילוג היה בגלל שהם התווכחו כמה כסף לסחוט מהמדינה

הקיבוצים היו ישובים טוטליטריים

קיבוצניקים כאלה מוזרים אלוהים

סיפור די עצוב, בראשית המדינה הקיבוצים ייצגו את היהודי החדש, האדם שעובד ומתפרנס למען הכלל, בניגוד גמור ליהודי הישן רודף הבצע במזרח אירופה. נראה שבשני העשורים האחרונים היהודי הישן חזר. עצוב מאוד

מה זה קיבוץ?

לול תעברו לעיר בומרים