הסגולה הגדולה ביותר לשמירה והגנה בכל מקום - תפילה ביחד עם רבינו הגאון הינוקא שליט"א - להגיד יום יום! 

נוסח קצר יותר במעט:
אנא א־ל א־להים יי, מחול נא לעוונותי, וכפר נא לאשמותי, וכסה על עלומי, והשיבני אליך ואשובה בשובה ונחת, שובה יי ואל תשפך עלי חמה וצער, ואש קצפך בי אל תבער, כי מה אני ומה חיי, ומה חמדת מאויי. מה יתרון לאדם בכל עמלו, ומה מחמדיו בימי הבלו, אדם ילוד אשה, קצר ימים מלא חרפה ובושה, ורבם רגז ופחד ואימה, רש ואיש תככים, אשר הלך חשכים. אנא, אל תפן אל רשעי ואשמי, כי הבל ימי. חדל ממני ואבליגה מעט, ובעמל ידך אל תבעט. התבקש לרוח הולך אשר כעשן ינדף, את הקש יבש תרדף? אם גברו פשעי נגדך - גברו מהם רחמיך וחסדיך. גלוי וידוע לפניך שפלותי, וחסרוני ודלותי, ואם חטאתי ופשעתי, הרשעתי והעויתי - למעלת כבודך מה יזיקו אשמותי, ולגדלת עז יקרך מה ירעו עוונותי. בכל החסדים אשר אתה עשה עם כל בשר, מהדרת גדלתך מה יחסר. לכן א־ל חי, מחול נא לעוונותי, ועשה עמי חסד ממה שלא יחסר עמך.
א־להי אברהם, א־להי יצחק, וא־להי יעקב, הא־ל הגדול הגבור והנורא, א־ל עליון קונה ברחמיו שמים וארץ. יתברך שמך, יתגדל שמך, יתהדר שמך, יתועד שמך, יתנצח שמך, ישתבח שמך, יתנשא שמך וזכרך - לעולם ולעולמי עולמים, מושבך על כסא הכבוד, וחיות עולות בכסא כבוד. אתה אש, וכסאך אש, וחיות הקדש אש, ומשרתיך אש לוהט. אתה רחום וחנון, רוכב ערבות, שכן מעון, יושב זבול, שכן שחקים, וברקיע השביעי כלו אור שבעתים, מאורו יבהיקו כל המעונות, וכסא הכבוד נכון על ארבע חיות, ובו אוצרות חיים ואוצרות נפשות, אין חקר ואין תכלית, ומרב אורה האיר הארץ. אתה אש אוכלה אש, שר על כל השרים, ומרכבותיך על כל האופנים. בך יצדקו סלה, צדקותיך ירוממו, לך יפצחו פה, ויענו ויאמרו, יי אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ.
כי הוא לבדו, ואין שום זר אתו, ואפס ואין בלתו, ומרום תעלומות תפארתו. והוא מקום לכל המעשים, מקולו ינועו אמות הספים, עומדים ותמהים כל צבאותיו וחילותיו, בראותם מעשי ידיו, בהלוכם ומעמדם וסדר ישיבתם. ודמותו מכל נעלם, ודמות כל ממנו לא נסתר, מגלה עמקות מני חשך ויצא לאור צלמות, ויודע מה בסתרי אפל, עמו חונה האור, וכשלמה עוטה אור, יושב בכסא אור, וחיות ואופנים ינשאוהו, והמה מעופפים, ולהם שש כנפים, ובכנפיהם יכסו פניהם, ולא ירימו למעלה פניהם מפחדו ואימתו, עומדים לפניו כתות כתות, מלאכים אחוזים בעמודי אור, ואורם כאור נגה, ועיניהם כניצוצי ברק, ומעמדם על גבי אור, מפארים באימה לא־ל היושב על כסא רם ונשא. טובלים בנהר טהרה, ומתעטפים באש לבנה, ועונים בקול חזק ואמיץ - קדוש קדוש קדוש יי צבאות מלא כל הארץ כבודו. ברוך אתה הא־ל הקדוש.
אנא יי א־להי הרוחות, אדון הרחמים והסליחות, פנה אלי וחנני, בטרם אקרא אליך ענני, ואל כמפעלי תדינני, ולמפגיע לך אל תשימני, ומשאון קמים תצילני, ובצל כנפיך מרכסי איש תסתירני, ומאיבי פצני, ומרגשות פעלי און חלצני, מבור דלותי ועניותי תריצני ותרימני, ותחפץ בי ותרצני, וחזקני לעבודתך ואמצני, ומלא חפצי, ואל תשדד רבצי, ובנה פרצי, והרחב לחצי, ורפא מחצי, והשיבני אליך בטרם עת קצי, ואל תסתר פניך ממני בטרם אלך ואינני.
אנא יי א־להי וא־להי אבותי, השוכן בשמי שמים מעונך, בושתי ונכלמתי להרים פני אליך, שברה לבי לשאת עין מול גדלתך, כי נבזה וחדל אישים כמוני, איך יעמד נגדך. אבל נשענתי על גדל חסדיך, וממך נסתי ושבתי עדיך, כי אין לי בלעדיך. עיני אליך תלויות, ורעיוני לשמי קדשך צופיות, פקח א־להי עיניך, והטה אזניך אל הרנה ואל התפלה ואל התחנה, אשר עבדיך מתפללים לפניך בנפש מרה ורוח נכאה, ויהיו רחמיך יי עלינו, ואתה מלפניך תפיל את כל אויבינו, ותחוס ותרחם עלינו, ועל כל סגלתך, בית ישראל עמך, ויאמרו הכל יי הוא הא־להים, מלך מלכי המלכים.
אתה א־להי, ברב גדלתך היום דליתני, ומעפר הקימותני, ובאתי היום כעבד לפניך מתחרד מפני גבורותיך, כורע ומשתחוה מול גדולתך, לשאול ממך שאלה, לפתח לנו סגירות שעריך, ולא באתי לזכר השמות, אלא ליחד יחודך, כי אתה א־להי בראתני לכבודך, ואני מעשי ידיך, ומעפר הרימותני, ובאש רוח מים ועפר יסודות יסדתני, ונשמה ממקום עיניך שמת באברי, להודיע עצם יחוד תעצומיך, וגדל פלאות צבאותיך, ולמלל בשבח פלאותיך.
אנא, הא־ל הגדול הגבור והנורא, עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר, הבורא כל נברא, וממציא יש מאין, ותשועתו בהרף עין. הנוטה תבל על תהו, ומקוה מים על פני בור, הנותן באוצרות תהומות, וכונס כנד כל המימות, הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה, יודו ליי חסדו ונפלאותיו לבני אדם, כי המה ראו מעשי יי ונפלאותיו במצולה, כשלחו חצי וברקי נוראותיו, יעמד רוח סערה וירקידם כמו עגל, יצעקו וישקיט שאונם, ונהר יעברו ברגל, קולו שובר ארזים, וחכמת חכמיו תתבלע, כי למען הראות כח מעשיו לכל העמים, יצר אדם עובר ארחות ימים, תכן את רוח, אם מעט ואם סרוח, מי המשביח בשוא גלי שאוניו, מי הנותן חול גבול על פניו, מי המשקיט המונו לרגעים, ויקרענו לשנים עשר קרעים, הלא א־להי ישראל המושיע, הוא ישקיט, ומי ירשיע. אתה א־ל עשה פלא, אשר הכל בזרועו תולה, הנוטה כדק שמים וכאהל תמתחם, ובאחריתם כעשן תמליחם, הנותן שמש לאור יומם, חקות ירח וכוכבים תזריחם, תוציא מזרות בעתם ועיש על בניה תנחם.
אתה הוא יי הא־להים, אשר בחרת בנפש אליך כמהים, גואל ישראל וקדושו, המעביר בים צאנו ורכושו, ראוך מים יחילו וירגזו, ולבות בני אדם נפלאותיך יחזו. הוציאנו מטיט ורפש, כי באו מים עד נפש, למען שמך א־להי השמים, אנצלה משונאינו וממעמקי המים, קרבה אל נפשנו גאלה, ואל תשטפנו שבלת מים, ואל תבלענו מצולה. ענני יי כי טוֺב חסדך, ואל תסתר פניך מעבדך, וחטאת נעורי ופשעי אל תזכר, ונפש תורך אל תעבר. ארוממך מלך רם, בקהל עם, במושב זקנים נפלאותיך יביעו, ושטף מים רבים אליהם לא יגיעו, כי אתה קרוב לקוראיך, ומקרב ישע ליראיך, חטאתי תשליך במצולות ים, והעלני משאול מים כבירים ישאו דכים, הרחק מנגד עיניך עווני אשר גברו, והרחק ממני כל משבריך וגליך ועלי לא יעברו. תבוא לפניך אנקת אסירי תלאה המתחננים אליך בקולם, והמים להם חומה [המשך יבא]...