וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר (ישעיה כז יג). כאשר עלו יהודי ארץ אשור בעליה הגדולה לארץ ישראל בראשית שנות החמישים, הדביקו להם את הכינוי השקרי "כורדים", ולכן מתוך בורות כינו גם את הלשון הארמית שבפיהם "כורדית". היחס המשפיל אל מי שנקראו בטעות ואף בזדון "כורדים", החניק את אחד מנכסי התרבות העיקריים של היהדות, את לשון הקודש היהודית השנייה, יש אומרים ראשונה, את הלשון הארמית. שבעים שנה נמשך הדיכוי התרבותי הזה, עד כדי כך שכיום קשה לעקור מצאצאי המקופחים בעצמם את המונח השגוי "כורדית". הלשון הכורדית היא לשון הודו-אירופית, שמה קורמנג'י והיא מדוברת בפי מוסלמים. הלשון הארמית היא לשון שמית, המדוברת בפי היהודים והנוצרים האשורים, הכלדיים והארמיים. עמותת לישנא קמה, בין השאר, לתקן את החרפה הזאת, להשיב ולהושיב את הלשון הארמית המדוברת על כס מלכותה. הארמית המדוברת (לישנא דיני, לישן דידן, לישנא נושאן ועוד) הינה המשך ישיר של לשון האימהות והאבות, מייסדי האומה היהודית. היא המשך ישיר של התנ"ך, של ספרות התלמוד והמדרש, של פרות הזוהר ושל סידור התפילה. הלשון העברית משופעת במילים ארמיות ובכל הטקסים הרשמיים של מדינת ישראל קוראים קדיש בארמית, את יום הכיפורים פותחים בכל נדרי ואת הכתובה קוראים בארמית. הארמית היא מרכיב חיוני בזהות היהודית ישראלית. החברה הישראלי ומדינת ישראל חייבות להחזיר את הארמית למערכת הלימודים בבתי הספר, לעודד יצירה תרבותית סביב הארמית ולתמוך בעמותת לישנא, התחדשות הארמית בישראל.
