הדבר החשוב ביותר - הוא לא לקיים מצוות בצורה מושלמת )מכיוון שאף אחד אינו יכול לעשות זאת פרט לקב"ה. ) אלא שהאדם צריך לשאוף להתקדם כל הזמן בסולם של שמירת המצוות. ולכן כאשר אדם רפורמי אומר לי: תראה אני רפורמי, אני לא עושה כך וכך כמו הדתיים אני עונה לו: מדוע? הרי התורה נתנה לכל היהודים, מדוע רפורמי אינו יכול לקיים מצוות כמו חסיד? או, כאשר יהודי אומר לי: אני מאמין בגלגול נשמות ובמלאכים ובריפוי רוחני וכל זה אני עונה לו: גם הבעל שם טוב (ממציא החסידות וסבא רבה של רבי נחמן) אז מדוע שלא נחפש את הדבר לשלב בחזרה בתשובה שבו האדם נמצא רק בחצי הדרך (למשל: הוא שומר כשרות אך עדיין לא שומר שבת) האם בשלב זה מכיוון שהאדם לא מקיים חלק מן המצוות שאר המצוות שלו אינן נחשבות? כמובן שלא (אולי הן שוות פחות אך) מכיוון שכל מצווה היא בעלת ערך בפני עצמה. חזרה בתשובה היא תהליך ההתקדמות ולא עמידה ודריכה במקום. אף אחד אינו "צדיק שלם" ואף אחד אינו "חוטא שלם" כולנו במידה מסוימת באמצע, כמו שכתוב במדרש: אפילו החוטאים הגדולים ביותר שביהודים מלאים מצוות כרימון.
