יישר כוח לכבוד הרב ! השיעור שלך מזכיר לי את אחד מסיפורי המעשיות של רבי נחמן מברסלב : ״ החכם והתם ״ . שבו מסופר על עבודת השם של החכם ששאף לשלמות תמיד , וזאת לעומת התם , שהיה סנדלר שעשה נעל משולשת , שמן הסתם אינה מושלמת , מפני שהוא לא הצליח להגיע לשלמות בעבודת השם שלו , ובכל זאת הוא שמח כל כך על כל נקודה טובה שהוא הצליח לעשות , למרות חוסר השלמות שבעבודתו . ורבי נחמן מתאר שהיו לו את כל הלבושים , היינו במחשבה דיבור ומעשה שלו , למרות חוסר השלמות שבהם , ודווקא אותו השם יתברך העלה מעלה מעלה בעבודת השם התמימה והשמחה שלו
מצוינות מחייבת להתעכב אבל אחר כך אתה נושא אתך מקצועניות. היא גם תוקעת אותך בפרפקציוניזם. הציוד הכי טוב שאדם יכול לשאת עם עצמו היא יכולת הוויסות. בין הפרצפיוניזם לצעידה במסלול רצוף גם אם לא מושלם....היו ימים שהייתי שוקד על לימודים....בניתי ידע עמוק...זה מלווה אותי ....כשאני פועל בצורה רדודה אני מתקדם ומשלים יעדים...אבל זה לא מושלם...
אני יודע שאם אני אקח את עצמי בהתמדה בלימוד ותפילה ...מחכה לה לי סוכריה שאחרים יכולים רק לחלום עליו. אבל זה מסלול מטיש. אם אני אשן מוקדם ואקום מוקדם ואתפלל מה שאני צריך להתפלל...לאן שאני יגיע אחרים יכולים רק לחלום...אני חייב להתחזק.
