חג הפסח ⚜ להלן קצת ממנהגי יהדות תימן ⚜ 

לק''י ⚜ חג הפסח ⚜ ממנהגי יהדות תימן ⚜
[מארי' ישי חג'בי יצ''ו]
• מנהג יהודי תימן לברך 'על אכילת מצה' בליל הסדר - אך ורק על מצה משומרת משעת קצירה
[ בנוגע לאכילת המצה בכזית הראשון בליל הסדר, הברכה 'על אכילת מצה' רק על מצה משומרת משעת קצירה ].
• מנהג יהודי תימן שבכל בית ובית אופים בעצמם את המצות, מדי יום ביומו, ומדקדקין ומקפידין ללוש את העיסה שלא תתפח, על פי ההלכה. ובכל יום אוכלים מצות חמות וטריות.
• זמן הכנת החרוסת אור לי"ד ניסן אחר הבדיקה (בדיקת חמץ לאור הנר) *או בערב יום-טוב
ויש שנהגו לשתף בעשייתה את הילדים.*
• בליל פסח בבית הכנסת קוראים כל הציבור ביחד את ההלל וגומרים את ההלל, בלא ברכה.
• בליל פסח אחרי התפילה בבית הכנסת, לא מתעכבים ומזדרזים להגיע מבית הכנסת לשולחן הסדר לעשות קידוש, בבחינת 'ילכו מחיל אל חיל' היינו ממצווה למצווה, ללא הפסק של דברי חול וללא דברים בטלים.
• מנהג יהדות תימן בקידוש ליל פסח להוסיף בברכה שניה 'תרומה הבדילנו מכל עם' לרס"ג [לרב סעדיה גאון].
(ובזה לא נהגו כדעת הרמב''ם, שהרי בנוסח הרמב''ם לא מוזכר 'תרומה הבדלנו' ויהודי תימן כולם נהגו לומר 'תרומה הבדלנו' גם הבלדי וגם השאמי. וזה דבר ידוע שלא בהכל הלכו כהרמב''ם, וכבר הראנו מספר דוגמאות לכך בעבר בעוד עניינים).
• נהגו לשים הרבה ירקות על שולחן הסדר, מסביב לשולחן, ואת יתר המאכלים שמים לפני כל אחד מהמסובים.
• מנהגנו שכל הטיבולים הם בחרוסת.
• 'מה כ'בר הדא הלילה'; מנהגנו להכין לפני החג את הילד הקטן וללמדו את 'מה נשתנה' בלשון ערבי, בעל פה, וזה נוסח 'מא כ'בר הדא הלילה' וכשמסיים מקבל ביצה .. והמנהג ידוע.
• מנהגנו לקרוא את ההגדה במנגינה ובקול ערב, כל המסובים יחד במקהלה גדולה ובצחות לשון, והנעימה דומה לנעימת קריאת המשנה. עד שמגיעים לדיינו.
👈🏼 'דיינו' - אחד קורא "אלו" וכו', ושאר המסובים עונים אחריו: "דיינו".
• מנהג יהודי תימן, כשהיו בתימן, להרים את השולחן כשאומרים 'דיינו', אך כאן בארץ ישראל השולחנות שונים וכבדים יותר, ולכן אלו ששמים קערות על השולחן מרימים את הקערות בזמן אמירת 'דיינו'.
• בזמן קריאת ההגדה, כשמגיעים להלל, את ה'הלל' קורא אחד, ואחר כל פסקא עונים המסובים: 'הללויה'.
• בסוף ההגדה מוסיפים באמצע ברכת 'גואל ישראל' את הקטע 'אתה גאלת את אבותינו ממצרים'.
אחרי שמסיימים, לא קמים והולכים, אלא מוסיפים וקוראים את כל 'שיר השירים אשר לשלמה' ולא נהגו לשיר פיוטים ו'חד גדיא'.
(ומי שרוצה להוסיף שיוסיף).
• לא נהגו לחנך את הילדים לגנוב, וזהו מנהג מגונה.
ולכן אין במנהגי יהודי תימן גניבת האפיקומן.
[ וכיום הושפענו משאר העדות גם בזה. ועניין גניבת האפיקומן הפך לפעילות לילדים - אך חשוב לזכור ולדעת שאין זה ממנהגי יהדות תימן ].
• בתימן לא נהגו להשאיר כוס יין לאליהו כל הלילה, וככל הנראה מנהג זה לא הגיע לתימן. (יש מיהודי שרעב שמנהג מאוחר זה הגיע אליהם לשרעב).
וכאן בארץ ישראל לאחר העליה, למדו בבתי הספר לפי מנהגי שאר העדות.
• ארבע כוסות הן חובה, אך הכוס חמישי הוא רשות, ולכן הרוצה בו אומר עליו את ה'הלל הגדול'.
• מנהג ידוע בכל קהילות תימן שבכל שבעת ימי הפסח מברכים על ככר וחצי, משום "לחם עוני".
[מצה וחצי, ולא שתיים שלמות].
• התורה לא אסרה קטניות, והן כשרות לפסח, ובלבד שיבררו את הקטניות היטב היטב לפחות שלוש פעמים, ובקפידה.
👈🏼 ולכן מנהגנו לאכול אורז וקטניות בפסח, לאחר שבררו את הקטניות לפני הפסח היטב היטב ואין חשש שנתערבב חמץ בקטניות, וזה כשר למהדרין שבמהדרין ללא פיקפוק.
[ ואל לנו להתרשם ממנהגים שונים שאסרו את המותר, שהרי התורה לא אסרה קטניות בפסח, ועלנו ללכת לפי מנהגי אבותנו הקדושים שכידוע הקפידו על קלה כבחמורה ].
• בשבת חוה"מ של פסח ובשביעי בו קוראים בבית-הכנסת 'שיר השירים'.
ומנהגנו שכל אחד קורא פסוק, והציבור חוזרים אחריו, ואחר כך הוא מתרגם את הפסוק בשפה הארמית מתוך התרגום.
וכך לפי הסדר כל אחד קורא בתורו והציבור חוזרים אחריו, והקריאה בנעימה ובסילסול.
• מנהג יהודי תימן לספור את ספירת העומר בלשון ארמית. החזן מברך והצבור עונה אמן וסופר. לדוגמא:
"האידנא תלתא ותלתין יומי בעומרא דאינון ארבעה שבועי וחמשא יומין".
• רבים ממנהגי האבלות הנהוגים כיום בימי העומר הם מנהגים מאוחרים ולא עתיקים, 'חדשים מקרוב באו' ולכן רבים ממנהגים אלו לא הספיקו להגיע ליהודי תימן.
והחלק הקטן של מנהגי האבילות שהגיעו לתימן, נקבעו לפני כמאתים שנה, בערך ע"י אחד השדר"ים מא"י שביקר שם.
(ויש וחלק מהמנהגים שהגיעו זה מקרוב לחלק מהקהילות לפני העליה לארץ).
וכל אחד יעשה לפי מנהג אבותיו.
וכל המנהגים כשרים.
•( בשנה שבה חל ערב פסח בשבת, [ כשאמור לחול ליל הסדר במוצאי שבת ] לא עושים 'כבאנה' לכבוד שבת.
בשבת זאת מבשלים בקדירות של פסח ושופכים מהן אל קערות חמץ כדי לטבל בהם פת חמץ.)