אדם יקר, פאלון גונג (או פאלון דאפא) הוא שיטת תרגול סינית רוחנית עתיקה לגוף ולנפש במסורת הבודהא. השיטה כוללת הדרכה לטיפוח תרגול באמצעות כתבים וסדרה של חמישה תרגילים בעלי תנועות עדינות איטיות ומֵדִיטָטִיבִיות. זוהי דרך ייחודית ויעילה מאוד לשיפור הבריאות והאנרגיה. בבסיס הפאלון גונג נמצאים הערכים אמת-חמלה-סובלנות הפאלון דאפא מלמד שאלו הן התכונות הבסיסיות ביותר של היקום, וצריך להתייחס אליהן כאל מדריך לחיי היום יום ולתרגול השיטה. ב -20 ביולי 1999 החל המשטר הסיני קומוניסטי לרדוף באלימות את הפאלון גונג
קללת הבחירות החוזרות תמיד היה ותמיד יהיה חלק לא מרוצה מתוצאות הבחירות בחברה, והחלק הזה תמיד יהפוך למחרחרי ריב החדשים, המפגינים, המקללים, הדוחפים מקלות בגלגלים; ותתגלגל עלינו קללת הבחירות עד אין קץ. "כי כל עוד שחוקי החברה אינם משביעים רצון לכל יחיד ויחיד שבמדינה, ומשאירים מיעוט בלתי מרוצה מהנהגת המדינה, הרי המיעוט הזה חותר תחת הנהגת המדינה ומבקש להפילה" - כתב בעל הסולם במאמרו "השלום בעולם" עוד כשהיינו מדינה בהקמה. בזמננו זה בולט יותר שכל מי שתופס את השלטון מסוגל לחשוב רק על דבר אחד: איך להישאר שם בלי ליפול, ולשם כך לעשות הכול. ייסדנו את המדינה על פי חוקי המנדט הבריטי. אלו אינם חוקי האומה הישראלית, ולכן עם השנים הלכו הסדקים במערכות המדינה ונפערו לבורות מסוכנים: כל אחד בונה לעצמו במה עם פרשנות הבטן שלו לסוגיות השונות, ומושך אליה בצרחות את הקהל ככל שהריאות שלו מספיקות לו. בלי במה מרכזית, בלי מטרה משותפת וחוק מוסכם על כולם, לא תהיה לנו ממשלה יציבה לעולם ולא מדינה יהודית. החוק היחיד שיכול להשביע את רצון כל העם הוא החוק שבלעדיו אנחנו מלכתחילה לא ישראל, אלא אוסף מקרי של מהגרים נרדפים. נהוג להגיד, "המדינה צריכה להיות מקום לכל היהודים בעולם, שיהיה להם כמקלט". לא, זה לא מספיק. אם זאת הסיבה להתאספות שלנו אז פורצות בינינו שריפות, ובחירות רודפות בחירות. מי שחי כאן מזה דורות ומי שמגיע לכאן עכשיו לחיות צריך לדעת מי אנחנו, לאן אנחנו ובשביל מה אנחנו. כדי לייצב ולעצב את המדינה אנחנו חייבים ללמוד לשם מה היא נועדה. מדינת ישראל נועדה לאפשר לנו לעשות מעצמנו עם מאוחד, כלומר עם יהודי שמסוגל להיות "אור לגויים". אם המטרה המשותפת תהיה אחדות העם, אז אפשר יהיה לקרוא למקום הזה "אדמת ישראל" שיושבת עליה "מדינת ישראל" ומאוכלסת ב"עם ישראל". אחרת לא. אחדות העם היא החוקה שלנו, היא סיבת קיומנו, היא הכול בשבילנו: "ואהבת לרעך כמוך". כל השאר אלה חוקים המפרטים את העיקר הזה; מפרטים איך מעל לכל הסתירות והניגודים, נחזיק במטרה היחידה שלנו, ונכוון להשקיע בה את כל הכוחות החומריים והנפשיים שלנו. כשנתחיל לפעול לכיוון זה, קללת הבחירות תוסר מעלינו, אומות העולם יתחילו להטות אוזן לשמוע מה קורה אצלנו ולהתחבר סביבנו. הם ירגישו איך, "הופה, היהודים התחילו לעסוק במשהו טוב, התחילו לעשות משהו נכון עם עצמם", כמו שכתב המשורר: "אז יאמרו בגויים, הגדיל ה' לעשות עם אלה" (תהילים קכו, ב).
להאכיל את הדיכאון במשמעות אנחנו חיים בזמנים מיוחדים. אם בעבר אנשים היו מחוברים יותר לאדמה, היום הכול מלאכותי. אנחנו נולדים בין כותלי בית היולדות, עוברים לחיות בין קירות הדירות, אחר כך בין קירות בית הספר ואז לרוב כלואים בין קירות מקום העבודה. המעבר מהחוץ לפנים שינה את הגישה שלנו לחיים. השינוי הזה משפיע גם על מצב הרוח שלנו. מרכז המחקר של אוקספורד פרסם לאחרונה דו"ח המראה כי במדינות רבות "אנשים מאובחנים עם דיכאון בגיל מוקדם יותר מאשר בעבר". למשל, בשנת 1996 בדנמרק השיעור הגבוה ביותר של אנשים שאובחנו עם דיכאון היה בסביבות גיל חמישים. עשרים שנה מאוחר יותר, השיעור הגבוה ביותר של אנשים שאובחנו עם דיכאון היו בני עשרים וארבע. כדי למנוע דיכאון בדורנו עלינו להשקיע בגישה נכונה ומותאמת, מכיוון שאנשים אינם מותאמים יותר לחיים הטבעיים. ההשקעה אינה כלכלית, אלא עלינו לבנות מעטפת שתשמש כמתווך בין הדור החדש למציאות שבה הוא חי. המעטפת הזו צריכה להכין אותם לחיים בכל רמה - אישית, חברתית וסביבתית. הצעירים צריכים ללמוד כיצד להתקשר ולהתחבר אחד עם השני ועם הטבע. אחרת, הם ידעכו, כפי שכבר קורה להם. אם בעבר אנשים היו שוהים בחוץ יותר ממה שהם היום, וחלק גדול מחייהם כלל התקשרות עם אנשים אחרים, היום אנחנו עושים הכול באינטרנט, והסביבה בחוץ פחות מעניינת אותנו. ההתקדמות הטכנולוגית של העשורים האחרונים עטפה אותנו בגאדג'טים וניתקה אותנו מאנשים. אפילו האוכל הפך תעשייתי ומחומם במיקרוגל. אנחנו לא צריכים להתנער מהטכנולוגיה, אלא לאזן את החיים. איך? ליצור קשרים אנושיים בונים, חיוביים ותומכים. כשאנשים יגלו שהקשרים עם אחרים מספקים אותם בדרכים שהטכנולוגיה לא יכולה, הם יקפידו לטפח אותם. הבעיה היא שאנשים מרגישים שהקשרים עם אחרים הם תחרותיים - כל אחד מנסה להערים על האחרים ולהתנשא עליהם - והם מראש מתעייפים ופונים באופן טבעי לסביבה הדיגיטלית, שהיא פחות תחרותית ופוגענית. אבל אם לאנשים היו חוויות חיוביות כתוצאה מיחסים עם אחרים והם היו חשים סיפוק ואושר, אז לא הייתה להם סיבה לסגת לסביבה וירטואלית. הם היו מוצאים משמעות בחיים - מה שאף טכנולוגיה לא יכולה להעניק להם. הנתינה ההדדית נותנת תכלית לכל מה שאנו עושים. כשאנחנו עושים משהו בשביל אדם אחר, זה נשאר. המעשה מקבל חיים משלו, משמעות חדשה, והוא משפיע על חיינו ועל חיי אחרים בדרכים שאיננו יכולים לחזות. כשאנחנו עושים משהו באינטרנט, עם עצמנו, המעשה שלנו הולך לאיבוד בענן הדיגיטלי ומותיר אותנו בתחושת ריקנות חסרת משמעות. לכן כדי לרפא את הדיכאון צריך למצוא דרכים לעודד אנשים לצאת, לתקשר ולהתחבר לאנשים אחרים. זה יוסיף להם שמחה, סיפוק ומשמעות, ומשמעות בחיים יכולה למנוע דיכאון.
I guess Im asking the wrong place but does anybody know of a trick to log back into an Instagram account..? I stupidly lost the password. I would appreciate any tricks you can give me!
@Robert Kamari i really appreciate your reply. I found the site thru google and I'm in the hacking process now. Takes a while so I will get back to you later with my results.
