טלי דביר לבנת ומיכל הרצוג בבית הנשיא.ה 

לפני שנה יצאנו לדרך עם כאב בבטן
ידענו שזה הזמן לקום ולהשמיע את הקול המאחד שלנו במרחב הציבורי
הדרך, כך מלמדות אותי השנים
חכמה מהצועדת בה
וחצי שנה למסע
קמנו לבוקר השבעה באוקטובר
הברית שכרתנו פה בבית הנשיא
הייתה נדרשת יותר מתמיד
וכבר בצהרי השבעה באוקטובר
פתחנו את חמל 7 וביקרנו במלחמה מעל 600 משפחות בשבעה
ברגישות ניסחנו את: איך? איך נכנסות לשבעה שלא מכירות את המשפחה?
הערבות ההדדית ושותפות הגורל
באו לידי ביטוי בכל צעד במסע המשותף שלנו
שקצרה היריעה מלספר.
בחודש הזה בחגים הלאומיים
המשכנו את הקשר עם המשפחות השכולות
במיזם נפגשות עם הגבורה
ובמייצג בלטרון
10,000 עפיפונים
בין שמיים לארץ
חזקות עם הרוח
היום אנחנו עם הפנים קדימה לשנה החדשה
כשחשבנו מה? המטרה של היום?
זיקקנו לאחת
שנצא מחוזקות, מלאות ברוח
ודרייב להמשך עשיית הטוב
תודה גדולה לעליזה לביא ושרה רוזנפלד אחיותי למסע
לשרית יוחננוף, רוניה רובינשטיין, גילי סיוון כהן, מאיה להב נוי - לטלוש על הסרט הנהדר
לחברות הגאונות בועדת ההסכמות ולחברות הקוד החברתי ולך מיכל ולצוות בית הנשיא על היחד המשמעותי
אני אסיים בשיר שכתבתי על החלקיקים הבלתי נראים שמרחפים בינינו החברות כשאנחנו מתקרבות זו לזו ומזכירים לנו שבדיוק שם, ברגעים הקטנים, חבויה המשמעות הגדולה ביותר.
אחות של סטיגמה | טלי דביר לבנת
האחת עם כיסוי ראש מכוכב השחר
חברתה תל אביבית בדיזל משופשף
נשמע כמו התחלה של בדיחה
מה להן אחת ולשנייה
מה העין לא רואה?
חוטי חסד מחברים בין שתי הנשים
סמויים, שורשיים, סיפור של דורות
חוצבות בסלע דרך למַעְיָן חָבוּי
שֶׁשְּׁמוֹ דּוּ-שִׂיחַ