"כמו פצצה מתקתקת": הכעס והפחד משחרור האסירים 

במקום להרחיב את בתי הכלא שינסו לצמצם את הפשע בישראל ולטפל בבעיה מהשורש !

נשים, תודה לאל שאתן כאן כשאישה מסתכלת בילדים שלה, הלב שלה מתרכך, מתפנה מעצמו ומתמלא בהם: "טוב להם? יש להם כל מה שהם צריכים?". זה קורה באופן אינסטינקטיבי, זו דוגמה שהוטבעה באישה כדי להמחיש איך בבוא היום היא צריכה לפתוח את הלב ולאמץ אליה במעגלים מתרחבים את עמה ומולדתה, את האנושות בכללה, את הטבע על כל מרכיביו. נראה שהיום הזה הגיע. כולם מרגישים שנכנסנו לתקופה שכולה התפרצות בוטה, מלאה כוחנות, מלווה בהמון רוח צלצולים ורוע מתנפל. עולם גברי, חסר מגע אישה. נשים, נסו להתחיל להפעיל את הדוגמה שקיבלתן מהטבע, כי הרבה מאוד מעתידנו תלוי בכן עכשיו. אולי הכול. תשתדלו לאסוף את כל הרכות, הסבלנות, ההתמדה והדאגה המוכרות לכן מהבית, ולהפנות אותן כלפי החברה, כאילו כולה מורכבת מהילדים שלכן. תכניסו קצת סדר בינינו. שבמקום לצעוק, להתנהג בחוצפה, בשתלטנות, בבריונות, נלמד לדבר זה עם זה. תורידו אותנו מהתחרות הדורסנית, תכוונו אותנו לשתף פעולה, להסתכל זה על זה בעין יפה, לדאוג אחד לשני כמו אחים במשפחה.

הרבה אנשים שוקלים לעזוב את הארץ לטובת מקומות רגועים יותר, בטוחים יותר, עם יותר כסף ויותר איכות חיים. בעולם הגלובלי של היום, הם מסבירים, בן אדם יכול לחיות כמעט בכל מקום. סוף המפעל הציוני, או שיש מצב להציל? נתחיל מהשורה התחתונה: אם לא נעשה כאן מהפכה רוחנית, העסק אבוד. המהפכה הזו צריכה לכלול עדכון להגדרות של מה זה אומר להיות ישראלי, מהו עם ישראל ומהי ארץ ישראל מבחינה רוחנית. מה שעובר לנו בראש למשמע המושגים הללו ממש לא מספיק. בספר המדע מתאר הרמב"ם כיצד נולד עם ישראל מהתקבצות של אנשים מכל מיני עמים ושבטים, שחיו בתקופתו של אברהם. הוא היה חוקר בבלי שגילה שבכל הטבע פועל כוח אחד, ותכונתו השפעה טובה, כלומר אהבה ונתינה טהורה. הגילוי הזה הפך אותו לאיש החסד. אברהם לימד את כל מי שהיטה אוזן איך מתחברים באהבה מעל כל האגו וההבדלים, כדי להתאים לאחדות הטבע. מכאן באה ההגדרה: עם ישראל פירושו אנשים שמחוברים ביניהם בחוקי האהבה שלימד אברהם. ישראל, מלשון ישר אל, זו הגדרת כיוון מדויקת: ישר אל כוח הטבע העליון, כוח ההשפעה והאהבה. המטרה הגבוהה של קיומנו בעולם היא להידמות לו, לרכוש את תכונתו. גם למושג ארץ ישראל יש הגדרה מהפכנית. ארץ פירושה רצון, שמכוון ישר אל כוח ההשפעה והאהבה. אם אנשים מתחברים ביניהם על בסיס כזה, מתהווה ביניהם רצון משותף, כוח מיוחד, שתואם לשטח המסוים הזה על פני כדור הארץ. לכן כתוב שמי שיש בו נטייה להתפתחות רוחנית, מרגיש משיכה לכאן. כאלה הן ההגדרות הרוחניות, אבל מאז שהעם שלנו נחרב עקב שנאת חינם, אנחנו מנותקים מהן. עד שלא נבנה מחדש חיבור ואהבה בין אדם לאדם, מבחינה רוחנית לא נוכל להיחשב לעם ישראל וגם מגורינו כאן לא ייחשבו להימצאות בארץ ישראל. להיות ישראלים זה להתפתח לרמה שבה נרגיש כאיש אחד בלב אחד, ערבים זה לזה, כל ישראל חברים. מעל כל חילוקי הדעות, מעל כל הדחיות, אנחנו צריכים ללמוד להתקשר באהבה. "על כל פשעים תכסה אהבה", נאמר על כך במקורות, ויש בזה שיטת חיבור שלמה שמפורטת בחכמת הקבלה. אם נפנה לכיוון הזה, אלה שהיום שוקלים לעזוב ירגישו שאין מקום יותר טוב, יותר חם, יותר קרוב. שיהיה לכולנו בהצלחה!

מביט מהחלון ולא רואה חזון במקום שבו אני גר, כשאני פותח את החלון נשמעות מלמטה צעקות משחק של ילדים, זה צליל נעים מאוד. גם כשאני פותח את המדיה עולות ממנה צעקות; במקרה הזה של "ילדים שהזקינו", והן משאירות תחושה פחות נעימה, כמו זו שעולה בגרון כשעוברים ליד מפעל בורסקי, מקום לעיבוד עורות. כתוב בתלמוד "אי-אפשר לעולם בלא שיהיה בו בשם (עושה בשמים) ובלא בורסקי (מעבד עורות) שאומנותו בדברים מסריחים". ובאמת אי-אפשר שהעולם יהיה כולו מבושם ושום סירחון לא יעבור בו, אבל כשהריח הרע נודף מן המסכים וממלא את הרחובות בצעקות "דמוקרטיה!" - כאשר גרונות ניחרים משני צידי המתרס מתחרים מי נאמן לה יותר - העצה היא לחזור ולהיזכר בשיטת הממשל העברית הנצחית, ולהחזיק בה כמגן, כבושם לנשמה. בדורות קדומים נשלטו היהודים בידי רעיון המשרת חזון עליון. היו לאומה אבות, היו לה נביאים ואפילו מלכים, אבל תפקידם לא היה לשלוט באנשים אלא לשרת את החזון העליון, לשמור שהעם יזכור בשביל מה הוא קיים, ויתקדם לעבר מימוש החזון. הייעוד של העם היהודי הוא להחליף את השלטון הטוטליטרי של יצר הרע באדם, את משטר האנוכיות, לשלטון אהבת הזולת בעולם. שליטת האנוכיות משלה בדמוקרטיה לא פחות מאשר בדיקטטורה. היא גם המציאה את הקומוניזם, הסוציאליזם, וכל שיטה אחרת שעלתה בראש האנושי האנוכי אי-פעם. היהדות להבדיל היא לא רעיון שעלה בראשו של אדם, אלא היא שאובה מעמקי הטבע שחוקו הפוך לאנוכיות, והחזון שלה פשוט: להישמע לחוק הטבע ולהידמות לכוח העליון שמנהיג אותו. לכן "ואהבת לרעך כמוך" הוא הכלל הגדול בתורה, ו"על כל פשעים תכסה אהבה" היא עמוד התווך שלה. אם לא הם, אין יהדות, אין עם. עם ישראל לא קיים לכשעצמו כמו שאר האומות, שגם אם מתחלפים בהן משטרים ורעיונות הממשל קמים ונופלים, הן נשארות אותן אומות. עם ישראל הוא הרעיון עצמו, ולכן אם נעלם ממנו החזון, גם הוא איננו, ונותר מקבץ מקרי של אנשים שלא מסוגלים להסתדר זה עם זה, בלשון עדינה. ובעוד אנחנו רבים כאן בצעקות "דמוקרטיה" עד השמיים, שאר העמים התרבותיים משתדלים להחזיק בדמוקרטיה שלהם בינתיים. לא משום שהם חושבים שהיא טובה, אלא מפני שהם מבינים שהיא הכי פחות גרועה. אבל כולם מרגישים שגם היא כבר לא עומדת בפרץ האנוכיות ששוטף את העולם. המקובל הגדול בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, כתב: "היהדות צריכה לתת דבר חדש לגויים, ולזה הם מחכים משיבת ישראל לארץ. ואין זה בחכמות אחרות, כי בהם לא חידשנו מעולם, ובהן אנו תמיד תלמידיהם" (מאמר "האומה"). זה הדבר החדש לו כולם מחכים: שלטון אהבת הזולת. בלעדיו אין היום לעולם סיכוי לשרוד, הוא הולך וגומר את עצמו ואנחנו בראש המצעד. על אף הקושי העצום שלא להישטף בזרם הצעקות והאיבה, צריך להתגבר, להחזיק את הראש מעל המים הסוערים בניסיון להעסיק את המחשבות כמה שיותר ברעיון היהודי, לחבק אותו חזק אל הלב ולהתפלל שנעבור את התקופה הסוערת הזאת בשלום ונוכל סופסוף לגשת במרץ למימוש החזון.

אני אחת מאלף האסירים שיצאו בעשרים לשתיים עשרה 2018 ...

לא מבינה את הביקורת איזה הבדל זה יעשה חודש ?עשרה ימים? אנשים כאלה לא משתנים בטח לא בימים בודדים מה שכן היו צריכים לשחרר את העבריינים הקלים ביותר .

מה זה הרעיון הדפוק הזה לשחרר את האסירים שיבנו עוד כלא ! מי צריך שהאנשים האלה הסתובבו בנינו ?!

איזה מדינה מיוחדת במינה חחחחח

אז למה לא אוגנדה באמת? העצים והכבישים, בתי העסק והחופים, השוטרים והמורים - הכול כאן בעברית. החיים בישראל כל כך מובנים לנו עד שלפעמים אנחנו שוכחים את הייחודיות של המקום. יש לא מעט ישראלים שכבר מארגנים ויזה ושוקלים לעזוב: למה לא אירופה, אמריקה או אפריקה אם שם יכול להיות לנו יותר טוב? אבל כאן זה בית, כאן זו האדמה שלנו ויש לה שורש רוחני מובהק. הראשון שכיוון דווקא לארץ ישראל היה אברהם אבינו. היו לו 360 מעלות תבל לבחירה, הוא היה יכול לנדוד עימנו מבבל מזרחה לאזור הודו-סין, צפונה לרוסיה, או דרומה לאפריקה וסעודיה, אבל מתוך הבנה עמוקה של הטבע הוא בחר בארץ כנען - ארץ ישראל של היום. בחסות אברהם נעשינו לעם. מי בכלל היינו אז בבבל העתיקה? לא אנשים מיוחדים, עדיין לא יהודים אפילו, אלא מקבץ מפה ומקבץ משם, קבוצה שהרעיון של אברהם התקבל על ליבה והיא נהרה אחריו. הרעיון היה להקים אומה רוחנית שהבסיס האידיאולוגי המשותף שלה הוא אחדות מעל פילוג. לייסד עם שבו כל אחד עולה למעלה מהאגו שלו, יוצא מעצמו וחי את החיים במחשבה להיטיב לזולת. אברהם ידע שבכל מקום אחר מחוץ לארץ כנען לא תהיה התאמה בין העם והאדמה, בין השורש הרוחני לענף הגשמי ושום מקום אחר לא ייתן לנו את הכוח הדרוש למימוש המטרה הרוחנית שלנו. אולי זה נשמע מיסטי, אבל אפשר לראות שבכל מקום על פני כדור הארץ אנשים מקבלים את צורתם ואופיים בהתאם למקום מושבם. אדם שחי במקום מסוים מקבל מהקרקע ומהסביבה כוחות שמעצבים את אופיו, תכונותיו וגישתו לחיים. בחבל הארץ הזה שאנחנו חיים בו יש כוח רוחני מיוחד שאברהם ידע עליו והשאר הרגישו אותו בתת המודע שלהם. לאבות הציונות שלנו הציעו את אוגנדה ואת מדגסקר - מקומות יפהפיים בעלי פוטנציאל להקים בהן מדינת שפע בלי שמישהו יבוא וירצה להזיז אותנו משם. הם שקלו את האפשרות להקים במקומות אלה את המדינה היהודית אבל לאחר מחשבה רבה החליטו להתיישב על אדמת ישראל - שממנה להבדיל מנסים להזיז אותנו ללא לאות כאילו היא לא עשויה מחול אלא מזהב. כשעדיין גרתי ברוסיה גם בי עברה מחשבה לפעמים: למה הוקמה מדינת היהודים דווקא בישראל אם כל כך קשה שם? הרי אם הייתה מדינה ליהודים במקום אחר, מן הסתם הייתי מהגר אליה, פשוט רציתי כבר לצאת משליטת הגויים. אבל מאז שעליתי ארצה אני משוכנע לגמרי: לא יכולה להיות מדינה אחרת ליהודים אלא בארץ ישראל בלבד. להתקיים כעם ישראל פירושו להתחבר "כאיש אחד בלב אחד", כמו שחלם אברהם אבינו. אחרת אנחנו סתם קהילה שחיה יחד בשכונה אחת. קיבוץ גלויות זמני שכל אחד מביא איתו את הגלות שלו וחי איתה כאן. ואם כך אז שוב נשאל למה לא באוגנדה? כי באוגנדה לא נקבל את הכוח להיות עם, לקיים את המטרה ההיסטורית שלנו, להתחבר מעל לאגו שלנו ולתת לעולם דוגמה איך צריכה להיראות האנושות בשלב ההתפתחות הבא שלה. ולא שכאן הכול מושלם. מדינת ישראל חייבת לעודד כל אדם להתייחס לכל בני האומה כאל בני משפחתו האהובים. חינוך כזה יוביל אותנו לתכלית האמיתית שלנו כפי שלימד אברהם, ואז נראה איך למרות ההבדלים בינינו כל אדם נותן לאחיו את כל עוצמת האהבה וממנה מתפרצת שמחה אדירה. שונים אך מאוחדים, את זה נמצא בישראל ולא באף מדינה אחרת.

ילדים, מורים והצלחה בחיים ילדים אוהבים מורים? שאלה לא פשוטה. איך מורים יכולים לגרום לתלמידים לאהוב אותם יותר? ומעבר לכך, איזה חזון צריך להיות לאנשי חינוך כדי שיובילו את הדור הבא להצלחה בעולם מקושר? מנקודת המבט של מחנכים, כדי שהילדים בכיתה יאהבו אותם וירצו ללמוד מהם, עליהם להיות ישרים. בנוסף, על המורים לתת לתלמידים הרגשה שהם שומרים עליהם ודואגים לכל מחסורם, כמו אימא ואבא. אחרי שהילד מרגיש יחס אוהב ותומך, אפשר בעדינות לקשור את יחס המורה אליו להשקעתו בלימודים, לפי כמה שהוא מסוגל ודאי. בחינוך של המאה ה-21 כדאי להתקדם גם לביטול הציונים, כי הם הורסים את הילדים. ציונים מכניסים לתוך הכיתה גאווה, התנשאות, דיכוי והשפלה. במקום תחרות הורסת של ציונים נכוון את התלמידים להשקעה ביחסים טובים, בהשלמה הדדית, בתמיכה זה בזה. בהדרגה, צריך להביא כל ילד להרגשה שההצלחה שלו תלויה בחיבור טוב לאחרים. כבר היום ידוע בהרבה תחומים מקצועיים שקשה מאוד להצליח בלי להיות מחוברים. כך למשל מחקרים רציניים במדע נעשים על ידי קבוצות מדענים מרובות משתתפים. אחת הדרכים להגיע לקשר הדדי בכיתה היא באמצעות משחקי חיבור, שבהם אפשר להצליח רק מתוך שיתוף פעולה. לצורך המחשה, נתבונן בדוגמה של משחק כדורגל מחבר: כל קבוצה מקבלת הערכה לפי רמת האינטגרציה והשיתוף בין כל חבריה. אין שער, אין שוער, אין גולים, אלא המטרה היא להתמסר זה עם זה בלי שהקבוצה השנייה תחטוף לנו את הכדור. מספר שופטים יתבוננו על המשחק ויבחנו את רמת החיבור בקבוצה, עד כמה היא משתדלת להכניס את כל חבריה למשחק בשווה, להיות בהרמוניה, בעזרה הדדית. מה שיגרום לכל פרט להשתתף בכל כוחו במשחק, היא ההרגשה שהוא חלק מקבוצה שעמה יחד הוא מוכן ללכת לכל דבר. גאוות יחידה, כמו בצבא. כוח הקבוצה גדול הרבה יותר מכוח הפרט. הוא מרומם את רוחו של כל אחד, ומוביל להישגים ברמה גבוהה הרבה יותר מאלה שאפשר להשיג לבד. והנה תרגיל נוסף שאפשר לתת לכל ילד לעשות כשהוא נמצא לבדו: תאר לעצמך כמה טוב תרגיש אם תהיה לך חברה גדולה, חזקה, חכמה, שמסורה לך, שתמיד עומדת לצדך. חברה שבזכותה תצליח בכל דבר, לא תצטרך לפחד מכלום. החברה הכי טובה שאפשר לדמיין, כזו שתוכל להתגאות בה בלי סוף. במבט רחב, ככל שהעולם יהיה יותר ויותר מקושר, אנשים שיהיו מסוגלים לבנות סביבם יחסים טובים יהיו נחוצים יותר מכל. הצלחה בעולם של מחר לא תוכל להימדד בסרגל האגואיסטי הצר שאליו הורגלנו, כלומר עד כמה אני גבוה מכולם, אלא בכמה אני מסוגל לבנות יחסים טובים בין כולם. למה? כי חוק ההתפתחות שבטבע דוחף את המין האנושי להרגיש כגוף אחד, כפי שרמזה לנו מכת הקורונה. כיום אנו נדרשים להתקשר זה לזה ברמה חדשה. שניתן חשיבות לא לי או לך, להישגים הפרטיים שלי או שלך, אלא למה שנלמד לגלות בתוך עומק הקשר בינינו. מדובר בכוח מיוחד של חיבור שנקרא גם נשמה, משהו נעלה, שלם ונצחי, גבוה יותר מכל העולם הזה. וכשזוכים לחוש את כוח החיבור, מרגישים שרק בשביל זה כדאי לחיות. שיהיה לנו ולילדים בהצלחה! מן המקורות "שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא, בזה יבוא העולם על תיקונו המלא". בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום בעולם"

02:03 "...השמה בתנאים שברובם לא אנושיים..." חשוב לציין, שלמרות ההרחקה מהחברה, התנאים בבתי הכלא הישראליים הם הרבה-הרבה יותר טובים ביחס למדינות אחרות. צפיפות ודוחק גורמים לסבל ברמה מסוימת. האם הקורבנות והקרובים אל אותם קורבנות לא חוו סבל בגלל מעשיהם של אותם אסירים? לפי כתבות וסרטונים שונים, אפשר לומר שתנאי מחיה ירודים ביותר ישנם בבתי כלא ברוסיה, המזרח הרחוק ומדינות ערב. חוץ מזה, אם כבר מדברים על צפיפות בבתי הכלא הישראליים, מה יגידו החיילים שמשרתים ושירתו בצה"ל?

תבואו אלי לישיבה ותראו מה זה תנאים אלה עוד מתפנקים

צריך לעשות דירות מאסר עם גדר מחשמלת צמיד על הרגל שמעביר פרטים למשטרה אם קורה משהו וחצר וזה יחסוך מלא מקום

כייף להם

עדיף לשלוח אותם לגיליוטינה, זה מבזבז את כספי הציבור להחזיק אותם שם.

גבר שיש בו כעס ועצב שצריך להשתחרר מהגוף . כעס זה אנרגיה שצריך לבכות אותה ולצעוק אותה מהגוף. לשחרר אותה בספורט עד שהשרירים יכאבו. ללמוד לבכות כל יום קצת עד שהעצב מהילדות ישתחרר מהגוף . שילמדו גברים לבכות מגיל צעיר לשחרר ככה את הרגשות שלהם.

מי שעושה פשע פעם הבא שיחשוב אלף פעם ולא לבכות כמו ילדה קטנה אחרי שנכנסים לכלא אלק משחקים אותה מסכנים

אנשים בחול ובארץ גרים בתנאים יותר גרועים מהם ועוד הם בבית כלא מה הם רוצים שלא יעשו פשע ויקבלו לחיות בבית

זה כאלה שטויות. זה רק כאלה שאמורים להשתחרר בשבועות הקרובים..

ואסירים בטחוניים בעסקת שליט יותר טוב ?!

אבל ברצינות מפחיד

מה יגיד. פטריקקקקק. כהןןןןןןןןןןןןן. ז" ל אףף אסירר בארץץ. לא ישב כמוהווווו. שניםם. על. גבי שנים. ...💪

טוב שאני לומד MMA, יודע להגן על עצמי. העולם הזה מלא בפסיכופטים 😣

הזוי.

זה משאתם קוראים לא תנאים לא אנושיים אתם אמיתיים. יש לכם מושג איך נראים בתי כלא ב רוסיה.אוקראינה.בלארוס.טורקיה. צ.קוריאה ארה"ב

צריכים לתת להם כדורים פסיכיאטריים מאד חזקים ככה כשיצאו הם כבר יהיו אנשים אחרים

מה עם הכלא שלב לבייב בנה?

דפאק אני רוצה לצאת החוצה נה קורה במדינה הזאות

מה הוא חושב הוא עשה מעשה שהוא לא היה צריך לעשות והוא חושב שהיה חדר עם מיטה זוגית של דוקטור גב ומשרת אישי

רק אני חשבתי פה בהתחלה - שהכוונה היא - לאסירים ביטחוניים|????????

אני צופה ראשון

רק ביבי.......👎🏻👎🏻

את אלאור לא שיחררו בזמנו... אבל אנשים שמכים נשים כן... מדינת ישראל כיום

שופטים אנשים אתם לא יודעים מה אם עוברים שם תאמינו לי אחשלי עצור כבר 4 שנים

איזה קטע שכולם שם מיזרחיים

בושה מי שמסכים שיתן לייק

שנה לפני כן - אבא שלי שוחרר מהכלא - במסגרת שחרור אסירים - כתוצאה מצפיפות יתר. אני לא אשכח - את הפחד והחרדה - שהיו לי - ולאמא שלי - כששמענו על זה אז! טוב שסתם נלחצנו - כי אמנם הוא שוחרר - אבל לכאורה - חזר למוטב...

מממ אסיר אמור לסבול בכלא, לא?

צריך לחייב נשים לעבור תהליך של למידה איך לא להשתמש בילדים ככלי נקמה בגירושים. וכה ייחסך עוגמת נפש לגברים האומללים שאין אף אחד שישמע את מצוקתם מול הנשים העלוקות ומוצצות דם וכסף

🔯🕎✡🇮🇱

מזרחים

אחרית הימים

נשים, תודה לאל שאתן כאן כשאישה מסתכלת בילדים שלה, הלב שלה מתרכך, מתפנה מעצמו ומתמלא בהם: "טוב להם? יש להם כל מה שהם צריכים?". זה קורה באופן אינסטינקטיבי, זו דוגמה שהוטבעה באישה כדי להמחיש איך בבוא היום היא צריכה לפתוח את הלב ולאמץ אליה במעגלים מתרחבים את עמה ומולדתה, את האנושות בכללה, את הטבע על כל מרכיביו. נראה שהיום הזה הגיע. כולם מרגישים שנכנסנו לתקופה שכולה התפרצות בוטה, מלאה כוחנות, מלווה בהמון רוח צלצולים ורוע מתנפל. עולם גברי, חסר מגע אישה. נשים, נסו להתחיל להפעיל את הדוגמה שקיבלתן מהטבע, כי הרבה מאוד מעתידנו תלוי בכן עכשיו. אולי הכול. תשתדלו לאסוף את כל הרכות, הסבלנות, ההתמדה והדאגה המוכרות לכן מהבית, ולהפנות אותן כלפי החברה, כאילו כולה מורכבת מהילדים שלכן. תכניסו קצת סדר בינינו. שבמקום לצעוק, להתנהג בחוצפה, בשתלטנות, בבריונות, נלמד לדבר זה עם זה. תורידו אותנו מהתחרות הדורסנית, תכוונו אותנו לשתף פעולה, להסתכל זה על זה בעין יפה, לדאוג אחד לשני כמו אחים במשפחה.

מביט מהחלון ולא רואה חזון במקום שבו אני גר, כשאני פותח את החלון נשמעות מלמטה צעקות משחק של ילדים, זה צליל נעים מאוד. גם כשאני פותח את המדיה עולות ממנה צעקות; במקרה הזה של "ילדים שהזקינו", והן משאירות תחושה פחות נעימה, כמו זו שעולה בגרון כשעוברים ליד מפעל בורסקי, מקום לעיבוד עורות. כתוב בתלמוד "אי-אפשר לעולם בלא שיהיה בו בשם (עושה בשמים) ובלא בורסקי (מעבד עורות) שאומנותו בדברים מסריחים". ובאמת אי-אפשר שהעולם יהיה כולו מבושם ושום סירחון לא יעבור בו, אבל כשהריח הרע נודף מן המסכים וממלא את הרחובות בצעקות "דמוקרטיה!" - כאשר גרונות ניחרים משני צידי המתרס מתחרים מי נאמן לה יותר - העצה היא לחזור ולהיזכר בשיטת הממשל העברית הנצחית, ולהחזיק בה כמגן, כבושם לנשמה. בדורות קדומים נשלטו היהודים בידי רעיון המשרת חזון עליון. היו לאומה אבות, היו לה נביאים ואפילו מלכים, אבל תפקידם לא היה לשלוט באנשים אלא לשרת את החזון העליון, לשמור שהעם יזכור בשביל מה הוא קיים, ויתקדם לעבר מימוש החזון. הייעוד של העם היהודי הוא להחליף את השלטון הטוטליטרי של יצר הרע באדם, את משטר האנוכיות, לשלטון אהבת הזולת בעולם. שליטת האנוכיות משלה בדמוקרטיה לא פחות מאשר בדיקטטורה. היא גם המציאה את הקומוניזם, הסוציאליזם, וכל שיטה אחרת שעלתה בראש האנושי האנוכי אי-פעם. היהדות להבדיל היא לא רעיון שעלה בראשו של אדם, אלא היא שאובה מעמקי הטבע שחוקו הפוך לאנוכיות, והחזון שלה פשוט: להישמע לחוק הטבע ולהידמות לכוח העליון שמנהיג אותו. לכן "ואהבת לרעך כמוך" הוא הכלל הגדול בתורה, ו"על כל פשעים תכסה אהבה" היא עמוד התווך שלה. אם לא הם, אין יהדות, אין עם. עם ישראל לא קיים לכשעצמו כמו שאר האומות, שגם אם מתחלפים בהן משטרים ורעיונות הממשל קמים ונופלים, הן נשארות אותן אומות. עם ישראל הוא הרעיון עצמו, ולכן אם נעלם ממנו החזון, גם הוא איננו, ונותר מקבץ מקרי של אנשים שלא מסוגלים להסתדר זה עם זה, בלשון עדינה. ובעוד אנחנו רבים כאן בצעקות "דמוקרטיה" עד השמיים, שאר העמים התרבותיים משתדלים להחזיק בדמוקרטיה שלהם בינתיים. לא משום שהם חושבים שהיא טובה, אלא מפני שהם מבינים שהיא הכי פחות גרועה. אבל כולם מרגישים שגם היא כבר לא עומדת בפרץ האנוכיות ששוטף את העולם. המקובל הגדול בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, כתב: "היהדות צריכה לתת דבר חדש לגויים, ולזה הם מחכים משיבת ישראל לארץ. ואין זה בחכמות אחרות, כי בהם לא חידשנו מעולם, ובהן אנו תמיד תלמידיהם" (מאמר "האומה"). זה הדבר החדש לו כולם מחכים: שלטון אהבת הזולת. בלעדיו אין היום לעולם סיכוי לשרוד, הוא הולך וגומר את עצמו ואנחנו בראש המצעד. על אף הקושי העצום שלא להישטף בזרם הצעקות והאיבה, צריך להתגבר, להחזיק את הראש מעל המים הסוערים בניסיון להעסיק את המחשבות כמה שיותר ברעיון היהודי, לחבק אותו חזק אל הלב ולהתפלל שנעבור את התקופה הסוערת הזאת בשלום ונוכל סופסוף לגשת במרץ למימוש החזון.