אגו, יחסים ואהבה אגו, יחסים ואהבה, מרכיבים יחד משולש רב-עוצמה. בדרך כלל הוא נוטה להתפוצץ, אבל אפשר להפוך אותו למנוף לעלייה. הצצה אל מספר עקרונות יסוד בחכמת הקבלה, בדרך לאהבה הגדולה. הגורם שמחריב מערכות יחסים הוא האגו, כלומר הרצון לנצל את הזולת להנאה עצמית. האגו גורם לאדם להסתכל על האחר במבט תועלתני, איך יוכל לנצל את הזולת לטובתו, שיעבוד בשבילו, שיעשה משהו עבורו. בזוגיות, בעבודה, בחברה. בכל מקום שיש שני בני אדם או יותר, האגו נכנס לפעולה ומייצר מאבקי שליטה, לא מאפשר להם להסתדר זה עם זה, לחיות חיי נחת. האם בעידן האגו הגדול תיתכן בכלל אהבה? התשובה מתחילה בדיוק ההגדרה. לפי הקבלה, אהבה פירושה שאני מעמיד את עצמי לשירות הזולת. מצד הטבע, כך אנחנו מתייחסים לילדים שלנו, אבל רק בגלל שהם שלנו. איננו מסוגלים לאהוב זרים כמו שאנו אוהבים את עצמנו, ובכל זאת, זוהי הגדרת האהבה. בעולמנו אין אהבה, כי הטבע שלנו הוא רצון לקבל הנאה ותענוג לעצמנו, ואנחנו לא יכולים להתעלות מעליו. אם אדם מרגיש שמישהו גורם לו הנאה הוא נמשך אליו, בדומה למשיכתו לאוכל טעים או למוזיקה טובה. גם אהבה לבני זוג מבוססת על הנאה עצמית: כאשר עשיית טוב להם גורמת לנו הנאה, אנחנו מכנים זאת בשם אהבה, אבל בעצם זוהי אהבה אגואיסטית. אז מה עלינו לעשות עם האגו? לדכא אותו? לא. הטבע לא יצר שום דבר מיותר. אך בעוד שבדרגה הגופנית המערכות שבנו פועלות מאליהן, בדרגה האנושית אנחנו צריכים להבין איך בדיוק כדאי להפעיל אותן. עלינו ללמוד לשלוט באגו, כלומר להשתמש בו בצורה נכונה. אם לקצר תורה שלמה למשפט אחד, אופן השימוש באגו דורש תיקון, היפוך של כיוון הפעולה: במקום להתייחס לכולם כעומדים לשמש אותי, עליי להתפתח למצב שבו ארצה להעמיד את עצמי לשירותם. כאשר מצליחים להתייחס לאחרים כמו לעצמנו, פתאום מרגישים שיש לנו מלא כוחות, שכל, רגש, הבנה, ראייה חדשה. מאיפה באים הכוחות הללו? המאמץ להשתמש בכוח האגו בצורה הפוכה, מגלה בנו כוחות נעלים ממנו. כתוצאה מכך, העולם נראה לנו כמערכת אחת, שבה שורה כוח עליון אחד, כוח של השפעה טובה, של אהבה ונתינה טהורה, ואנו רוצים להצטרף אליו ולחיות עמו. ועכשיו בהדרגה: תהליך התפתחות האהבה באדם מתחיל מלימוד המערכת האחת שכולנו כלולים בה. היא נקראת הנשמה הכללית, או נשמת האדם הראשון. במהלך לימוד המערכת מתברר לנו איך עלינו להיות מחוברים זה לזה, כלולים זה בזה, כמו חלקים שונים במנגנון אחד. אל הלימוד מתלווה תרגול מעשי בתוך קבוצה בת עשרה אנשים. בקבוצה מקיימים תרגילים מיוחדים לבניית קשרי אהבה בין אנשים זרים. אנו חוקרים יחד את חוק ההתפתחות שבטבע, ועד כמה אנו יכולים לפעול בהתאם לו כדי להגיע לחיים בעולם ללא שנאה. עולם עליון, עולם נעלה של חיבור ואהבה. אנחנו מתחילים להרגיש את העולם הזה ביחסים החדשים בינינו, ומתברר לנו שהמציאות שמרגישים תלויה במידת היכולת שלנו להתעלות מהתפיסה האגואיסטית הצרה. אל המציאות העליונה אפשר להגיע רק דרך עבודה קבוצתית, ולא במדיטציה אישית כזו או אחרת. במדיטציה האדם סגור בתוך עצמו, ובכוח הדמיון והמאמץ הפנימי משתדל לא להיות בשליטת האגו. ייתכן שהוא חווה התנתקות מסוימת מהאגו הגשמי, הארצי, ואז מרגיש נוח יותר עם עצמו, אבל לפי ההגדרות של חכמת הקבלה, אין זו עבודה הפוכה עם כוח האגו, ולכן האדם לא מקבל ממערכת הטבע כוחות עליונים מהאגו. אפילו אם נראה לו שמתגלה בפניו עולם אחר, אין הוא משיג אפשרות מעשית לפעול בו, לחקור אותו ולהבין מה שקורה בו. התרגול הקבוצתי מבטיח התעלות אמיתית מעל האגו, ולא אשליה דמיונית. יחד אנחנו לומדים להפוך את הכוח השלילי לחיובי. האינטראקציה בין אנשים בקבוצה הכרחית כדי לאפשר זאת, כי דווקא במסגרתה האגו פועל במלוא עוצמתו, אדם כנגד אדם, כשכל אחד מגלה בקרבו התנגדות לאחרים. כל אדם מרגיש שהוא מתקרב לאחרים, על פני הדחייה שיש לו מהם. פועלים בו שני כוחות כאחד: הרצון לקבל לעצמו גדל, ומעליו הוא מפתח רצון להשפיע כל טוב לזולת, רצון להתחבר, לאהוב ולתת. כך הופך כוח האגו לכוח של התקשרות ואהבה. חכמת הקבלה הפוכה מכל שיטה אחרת: היא מגדלת באדם את האגו יותר ויותר, ומלמדת אותו להשתמש בו כלבנים שמהם נבנה בניין. היא מסתכלת על האגו כחומר הבריאה, חומר גלם שנחוץ לעבודה וגדילה. "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו", אמרו על כך המקובלים, וכן "על כל פשעים תכסה אהבה". ככל שהאדם מצליח לכסות את האגו באהבה, מתווסף לו אגו ברמה יותר גבוהה. בזכות האגו הגדול שתחתיו, הוא מצליח לשכלל את יחס האהבה שלו לרמה של אהבת עולם, ומעפיל לפסגת הבריאה. מן המקורות "בביאת האדם אל אהבת זולתו, אז הוא נמצא ישר בבחינת הדבֵקות, שהוא השוואת הצורה ליוצרה, אשר עמה יחד, עובר האדם מתוך עולמו הצר, המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב". בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, מאמר "מהות הדת ומטרתה" "יש לדעת, כי באהבת חברים יש מעלה, שאין האדם יכול לרמות את עצמו, ולומר שהוא אוהב את החברה, אם הוא באמת לא אוהב אותם. כי כאן ניתן לתת לעצמו ביקורת, אם הוא באמת יש לו אהבת חברים או לא". הרב"ש - הרב ברוך שלום אשלג, מאמר "בא אל פרעה"
