אני אוהב אחד אחד ממכם, גם אני הייתי בקרבי, אין מה להתגייס לצבא אם לא הולכים לקרבי, הכי כיף זה בקרבי, זאת חוויה אדירה שלא שוכחים, ורוכשים חברים לכל החיים, פשוט לכל החיים, היום אני בן ארבעים ועדיין נפגש קבוע עם חברים מהצבא, ובקשר מצויין. צבא זה קרבי, אתם מלכים
בני 18 כל הכבוד שיש לעם ישראל דור המשך...הם עושים וחושבים את מה שאני עשיתי לפני יותר מ 40 שנה עת התגייסתי ב 18 לאוגוסט 1981 והוותיקים מדור המנעולים "(מספר אישי שהתחיל ב-333) מסביב צעקו לי "בשר טרי". עם ישראל חי.
מרגש אותי לראות שעוד יש נערים שזאת השאיפה שלהם צעירים, חזקים ומלאי מוטיבציה אני בן 28 היום כמעט 29 אבל זה בהחלט מחזיר אותי לאחור ומזכיר לי את אותם הימים שהזמן רץ בטירוף.. מקווה שאף אחד מהם לא יזכה ליחס המביש של משרד הבטחון
זה שטויות אחי רק שאתה לא יודע את זה עדין :) הגיבוש עצמו הוא לא אחוז מהקושי של אימון מתקדם בגדודים . אבל תבין את זה לצערך רק בדיעבד :) אל תוותר בגיבוש אחי , ואם תגיע לגדודים אל תדאג, תעשה אחלה חברים וגם שמה תקבל אחלה פעילויות.
@@braveheart996 אי אפשר להשוות תנאים בעבר להיום בעבר לא היה מזגן היום כן זה דוגמא אחת. ככל שהתנאים שלנו טובים יותר תשים לב אנשים חלשים יותר ומימלא תוכנית האימונים מתאימה יותר ל2022 ופחות ל1970
לסיים גיבושים זה לא קל בכלל...לסיים את הגיבוש ושיבחרו אותך זה טיפה יותר קשה. הגיבושים אז היו אכזריים על גבול הההתעללות וזה כמובן היה קצה הקרחון לעומת המשך המסלול, הפגיעות הפיזיות והנפשיות שהשאירו את כולם מצולקים. דברים שלא תרמו בשום דבר להכשרה אלא רק פגעו בה. שמח לראות שגם בן צבי הבין את זה ואני מקווה שזה משקף שינוי עמוק ביחס ללוחמים שמשרתים ביחידות האלו.
אתה לא יכול להיות מסופח לשריון לאחר שעברתי גיבוש צנחנים ועברת יחטיות. אתה מתכוון אולי שלא עברת גיבוש צנחנים ואז נפלת לשריון, שזה גם מוזר, כי לרוב נופלים משמה לגולני וגבעתי.
@@jaguar4u2012 הרצון של חברה צעירים לתרום למדינה , לשרת לתת ולהקריב בשביל לשמור על אזרחי מדינת ישראל ,זה חד משמעית גאווה . ואם אתה לא מבין את זה אתה בבעיה .
@@danielhacmon8229 יעני להיות מוקיון פראייר, בשר תותחים למען חבורת הבאסטיונרים, הבבונים, החרדים בני השטן שיזרקו לעבר החיילים אבנים? למען המפקדים הדגנרטים שמפקירים חיילים? למען הפוליטיקאים הפח זבל שרק עושים קופה? חחחח סלח לי באמת שאנשים שפויים לא היו מסכנים את חייהם בישביל כל ה"יופי" הזה! מבחינתי שיקח את כולכם השטן! ואז אתה תהיה זה ששבעיה! כשייגמרו הפראיירים שאפשר לנצל בתור בשר תותחים! גאווה?! יותר כמו דאחקות של ערסים שמצאו פראיירים להתעלק עליהם
חקי חיון , חזק וברוך לכל מי בעולם אשר עשה למען ארצו , אנוכי לדוגמה לא השאתי את תרומתי הצבאית.האזרחית למען מולדתי וכבר נאמר כי 'לא כל האצבעות שוות........ ' (אני ושכמותי בעולם אצבע קטנה ואתם.ן ושכמותכם בעולם הינכם אצבע גדולה).
450 צעירים, 150 מתקבלים ליחידות המובחרות, לפי הסטטיסטיקות בדרך כלל שליש מהם ציונות דתית, ולא הצלחתם לראיין דתי אחד לכתבה? ואל תגידו לי שלא מזהים כי כולם עם כובעים. מזהים לפי התשובות.
אבות הציונות היו מכובדים מאוד בעיני מורי הרב ברוך אשלג (הרב"ש) ואביו הרב יהודה אשלג (בעל הסולם). שני המקובלים הגדולים של דורנו כיבדו אותם מפני שבעצמם היו ציונים וליבם היה נתון ליציבות מדינת ישראל ולשלומה, לכן גם שמחו ביום עצמאותה. הרב"ש ובעל הסולם לא ביטאו קבל עם ועדה את הרגשתם מפני שלא היה נהוג כך בקרב הקהל החרדי שבו חיו, ובכל זאת הם מצאו דרכים להביע את תקוותם מהשיבה ארצה ואת דאגתם להצלחת המפעל הציוני. בעל הסולם חרט את המילים "מדינת ישראל" על סכין החלה לשבת, ואילו מורי הרב"ש האזין בכל שעה עגולה למבזק החדשות מתוך דאגה לשלום חיילנו. הציונות מבחינת המקובלים היא צעד גדול לקראת התקרבות העם היהודי למילוי תפקידו הרוחני. באוגוסט השנה מלאו 82 שנים לפטירתו של זאב ולדימיר ז'בוטינסקי, אחד מאבות הציונות הגדולים והבולטים, שאת מטרת הציונות הגדיר כיצירת מדינת היהודים, "היינו מדינה עם רוב יהודי על שני עברי הירדן". זו הגדרה ראויה. היא הולכת יד ביד עם מטרת העל שעלינו לייצב בינינו: איחוד נכון בין כל חלקי העם היהודי בארצו כדי להיות "אור לגויים" - תבנית שעל פיה תלך כל האנושות. "כל המפריע להקמת מדינת היהודים", הוסיף ז'בוטינסקי בזמנו, "חייב להרכין את ראשו בפני הדגל היחידי, בפני צו האידיאל העליון והשליט היחידי: מדינת היהודים". גם אני ציוני נלהב, ואני מסכים עם ז'בוטינסקי שעל כולנו להרכין ראש בפני הדגל שאנחנו נושאים מיום היווסדנו כעם ישראל: "ואהבת לרעך כמוך". פיצול הדגלים שיש בנו היום מצער אותי מאוד. התקווה להיות מאוחדים בציון מתפוררת ונעלמת. אומנם הקמנו מדינה, הרמנו צבא, אבל לא הצלחנו לחזק את לב האומה, לחבק את כולנו יחד באגודה אחת. אנחנו שוב ושוב נכשלים כי איננו מחזיקים במטרת העל להיות כאיש אחד בלב אחד. יותר מתמיד, היום אנחנו צריכים ללמד בבתי ספר שהחיבור בינינו צריך להיות למעלה מכל ההבדלים, להפיץ את ההבנה הזו לכל מעגלי העם, לעורר דאגה לחיבור הלבבות. כי כמו שאמר ז'בוטינסקי, עלינו להתייחס בכבוד גדול לשאיפות הנעלות של בני דורנו כמו הפציפיזם והצדק החברתי, אבל לפני הכול, אנחנו צריכים להעמיד מדינה יהודית יציבה וחזקה.
תזונה רחבה.מלשון מרחב ברגע שהתזונה הנכונה רחבה במגוון מאכלי בריאות אז אפשר להתקדם הלאה בתפריט תזונה נכונה ורחבה.תזונת אימונים ום נכנסים החלבונים.קצת חלמונים ועוד עוד
הייתי 890. יש מספר הבדלים בהכשרה ובתעסוקה מבצעית, יש חודשיים בנוסף של פלוגת מסלול ( נראה לי בוטל בשנים האחרונות אני נוב 08 ) , קורס צניחה מבצעית, קורס חוד, קורס לוז , יכול להיות הרבה השתנה לא יודע כי גם כשאני הייתי הורידו דברים למשל מחזורים לפני מרץ 05 היו רובאי 08 כולם . בגרות המבצעיות יש הבדל , לעולם לא תראה אותנו בקווים כמו ירדן / מצרים , או מושבים "קרים" באיוש, אישית הייתי רק הר דב עזה רמאללה ג׳נין שכם וכדומה , כמו כן יש הבדל בנוכחות הכוחות המעורבים כאשר מדובר בצנחנים שזה כבר לא אפרט. לא היה לנו שום אמצעי אפס"ד , מעולם לא ראיתי כדור גומי אחד כל השירות שלי, נדהמתי לגלות שכעט צנחנים כן משתמשים בזה, הזיה . בסופו של דבר גם, אם נניח הכל אותו הדבר, אז אותו הדבר יבוצע על ידי לוחמים שעברו סינון, לכן היא תמיד תהיה חטיבה איכותית יותר . זה ששני תלמידים יושבים באותה הכיתה עם אותו החומר לימוד אותו המבחן, לא אומר ששניהם יתנו אותה עבודה . אז טוב שזה כך . זה רק מוסיף לצהל ולחיל הרגלים .
סמכות הורית, הדור הבא עד לפני מספר דורות הכול היה ברור, אבא אמר משהו, אימא אמרה את דברה, וזהו, נגמר הסיפור. מתישהו החלה להתפוגג המסגרת היציבה, וכתוצאה מכך גדל היום דור שמתקשה לקחת החלטות, עם דימוי עצמי נמוך, בלי ביטחון, ועוד הרבה בעיות. מה יוכל להחזיר את הסמכות להורים, לאפשר להם לסייע לילדים להתפתח טוב? ראשית כדאי להפנים שהעולם השתנה. מה שיהיה, הוא לא מה שהיה. לאורך ההיסטוריה קצב השינויים בין דורות היה איטי למדי, העולם שבו חיו ההורים היה די דומה לעולם שאליו נכנסו הילדים. לכן הורים היו יכולים לכוון את ילדיהם, להכין אותם לחיים, ומכאן נבעה סמכותם. בשנים האחרונות קצב השינויים מסחרר. כדור הארץ הפך לכפר גלובלי, טכנולוגיות מתקדמות שינו הרגלי חיים, התרבות נעשתה בינלאומית, אנשים עוברים בין מדינות כמו בין ערים. במציאות דינמית כזו, ההורים נראים לילדים כמו דינוזאורים. לא עומדים בקצב, לא מסתגלים לשינויים. 'העתיקים האלה אלה יגידו לי מה לעשות בחיים? מה הם בכלל מבינים?!'. במצב כזה אין מה לחלום על סמכות הורית, וכל ניסיון להשיג אותה בכוח יסתיים במפח נפש. מה שכן כדאי לעשות הוא לשאול את עצמנו מה נוכל לספק לילדים, כדי שירגישו תועלת מאיתנו בתנאים המשתנים. בסופו של דבר נגלה שיש דבר אחד שחסר היום לכולם, לילדים, לצעירים ולמבוגרים. גישה אינטגרלית לחיים. במה מדובר? העולם נעשה אינטגרלי, מקושר, מחובר, אבל אנחנו כבני אדם עדיין תקועים עם תוכנת הפעלה ישנה. אישית. פרטית. אגואיסטית. אם נשדרג לתוכנת הפעלה אינטגרלית, כלומר נרכוש גישה חדשה לעצמנו, לזולת ולסביבה, הרי שאז נזכה להצלחות מרמה אחרת לגמרי וגם יהיה לנו מה למסור לדור הבא. הם ירגישו שאנחנו יודעים לקרוא את מפת העולם המקושר, וכפועל יוצא יבואו הכבוד, ההקשבה והסמכות ההורית. השיטה האינטגרלית מלמדת לעשות זאת, ואם נלמד אותה בעצמנו נוכל אחר כך גם להביא אותה הביתה, אל הילדים. בגדול, שיטה זו מסבירה שהכוחות האבולוציוניים מקדמים אותנו לקראת חיבור משלים והרמוניה בין כולם לכולם. כמו שכל הטבע מאוחד, הדומם, הצומח והחי מקושרים למערכת אינטגרלית אחת, כמו איברים בגוף האדם, כך צריכים ללמוד לתפקד גם אנחנו, כל בני האדם. ככל שנקדים לתפוס שזו מגמת ההתפתחות, כך נוכל לגלוש על הגל במקום להתרסק תחתיו. גישה אינטגרלית לחיים משמעה לבנות בכל מקום שבו אנחנו נמצאים יחסים של ידידות, התחשבות, השלמה, הדדיות, חיבורים טובים. לארגן סביבה שבה כולם ירגישו שווים, חשובים, רצויים, אהובים, בטוחים. מי שיפתח יכולת לחשוב ולפעול בגישה כזו, יזכה מכאן ואילך למקסימום רווחים ומינימום הפסדים. איך נביא את הגישה האינטגרלית הביתה? לא על ידי הטפות מוסר, גם לא על ידי נאומים מייגעים. מה כן? דוגמאות טובות, סדנאות חיבור משפחתיות שבהן נברר כל מיני דברים, וכן תרגילי קשר מיוחדים נושאי פרסים. מטרת התהליך היא שכל אחד יפתח הסתכלות אינטגרלית על עצמו, על היחס שלו לאחרים, על כל דבר ועניין. מה שנרכוש במעבדה הביתית הזו, יסייע לנו להצליח בכל מקום בחיים. לצורך המחשה, נניח שנקלענו במשפחה לאיזה מצב עצבים כללי. התחושה היא שאף פעם לא נוכל להגיע לעמק השווה, לאיזשהו חיבור חיובי. אנחנו כהורים נבקש שכל אחד ירשום לעצמו כמה דברים שמהם הוא לא מרוצה, ואז נעשה סבב של הצגת טענות. בשלב הבא, כמו בחוג תיאטרון, נשחק מצב אחר לחלוטין. ניתן ידיים זה לזה, ונתחיל לדבר בשבחם של בני המשפחה. כל אחד בתורו יחמיא לאחרים, יספר על משהו טוב שהם עשו עבורו ועד כמה הוא מודה להם על כך. זה לא קל, ודאי, אבל אנחנו נתאמץ. אחר כך ננסה לבקר את עצמנו, להבין מהדברים שהעלנו בסבב הראשון ובסבב השני, מתי אנחנו מרגישים שלא בנוח ומתי כיף לנו ונעים. תובנות שיכולות לעלות הן למשל שאנחנו אוהבים שמשרתים אותנו, ולא אוהבים שמגבילים אותנו. כזה הוא טבעו האגואיסטי של האדם, וחשוב להכיר בזה. מכאן אפשר להתקדם לסדנה נוספת שבה נצייר לעצמנו את דמות האדם האינטגרלי, אדם שרוצה שכולם סביבו ירגישו בנוח. כמה טוב היה אילו היינו מוקפים בכאלה אנשים? אז אולי נסכם על תרגיל משפחתי לשבוע ימים: ננסה כולנו להיות כאלה, נוחים לאחרים, לדאוג לזה שכולם סביבנו ירגישו נעים. נסכם על פרס גדול שנקבל אם נצליח בתרגיל, משהו שאנחנו מאוד אוהבים. במשך השבוע נחזק זה את זה, ניתן דוגמה טובה של מאמץ להתעלות מעל הדחפים האגואיסטיים, ובאופן מלאכותי ממש נשתדל להתייחס יפה, לוותר, להתחשב באחרים. בתום השבוע נקבל את הפרס המיוחל, וגם ננסה לברר איך הרגשנו במשך השבוע ביחס למצב העצבים הקודם. מתרגיל לתרגיל נגלה שאפשר לחיות באווירה טובה, בחיבור, בהשלמה, ושזה הרבה יותר שווה מאשר מאבקים אינסופיים. אגב, אפשר לצרף לזה גם תחרות חיובית, שבה למשל נרשום כל פעם שנקבל דוגמה טובה ממישהו, והמנצח יהיה זה שבסיכומה של תקופה נתן הכי הרבה דוגמאות טובות לבני המשפחה. כך, בצורה הדרגתית, נבנה משפחה בעלת גישה אינטגרלית. ילד שיגדל בבית כזה, יבין את טבע האדם, יידע לזהות מה מניע אנשים, אל מי כדאי להתקרב וממי עדיף להתרחק, איך לבנות בכל מקום יחסים טובים. תהיה לו יכולת לנתח לעומק כל תופעה במציאות, והוא יקלוט ביתר קלות את הלימודים. התאמתו למגמת ההתפתחות הכוללת תביא אותו להצלחות ולהישגים. וכשהוא יראה שאנחנו מעניקים לו חכמת חיים, ביטחון עצמי ויכולת קבלת החלטות, אוזניו וליבו יהיו קשובים למה שאנחנו אומרים.
עיין חידושי הרי"ם הפטרת עקב *אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה* ניתן להסביר ע"פ דרשת הגמרא במס' יבמות במילה "ושִלחה" למעט אשה המגורשת ומשתלחת וחוזרת בחזרה, אשה שאינה מבינה את המצב (שוטה) וחוזרת לבעלה בכל פעם. כלומר אשה כזו אינה מגורשת. ובדומה לאשה זו, אנו בנ"י למרות שהקב"ה שלח אותנו כמה פעמים, אנו חוזרים לעמוד בפתח עד שה' ירחם עלינו . וכן נאמר באיכה "היתה כאלמנה" ולא אלמנה ממש והנה הגאון בעל ה"שפת אמת" אומר , שאמנם דין זה הוא בשוטה , אולם גם בנ"י כשנוגע באמונה בה', מבטלים את כל חכמתם וכדברי עקביא בן מהללאל , במס' עדויות , "מוטב לי להיקרא שוטה כל ימי ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום". ה"אמרי אמת" (שהיה נכדו) מעמיק ואומר , בפרשת בראשית, שגם אצל אדם הראשון נאמר "ויגרש את האדם" ונדרש שאדם הראשון גורש כאשה . אולם עדיין נשאר לו שביב תקווה שהרי כתוב לפני כן "ויניחהו בגן עדן", ונאמר ע"כ במדרש שנתן לו את השבת ומתוך מנוחת השבת יכול לחזור ולא מדובר רק על השבת ההיא אלא בכל שבת ניתן לאחוז בעץ החיים כנאמר "טועמיה חיים זכו". ודו"ק .
