המאמר בסגנון תורת חסידות חב"ד, מבאר את מעלתו של האדם בחיר הנבראים שנברא ביום השישי לבריאת העולם, ולכן יום זה השישי יותר חשוב מהיום הראשון לבריאת העולם, ודווקא הוא נקרא "זה יום תחילת מעשיך", היות ונשמת האדם מושרשת בעצמות הבורא ומשם ירדה הנשמה לגלות את עצמות הבורא בעולם הזה שאין לתחתון למטה הימנו, ולעשות לקב"ה דירה בתחתונים.
מצד הנשמה האלוקית שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש", לא שייך שיהודי יעשה עבירה או כל דבר שנגד רצון הבורא. אם שייך להתנגד ח"ו לרצון הקב"ה זה רק מצד הגוף, ורק מצד הירידה שהיתה בחטא עץ הדעת.
במאמר זה, מסביר הרבי שליט"א מלך המשיח את מעלת הגוף היהודי שיש בו, אמנם, יצר הרע, אבל רק איתו ניתן לקיים את התורה והמצוות בעולם הזה, וכל עניינם של התורה והמצוות זה "מצוות המלך", כשמקיימים את התורה והמצוות ממליכים את הקב"ה, ואת זה עושים דווקא ע"י הגוף היהודי.
דווקא הגוף נברא בעולם וקשור ל"חלקו בעולם" שעליו לתקן, כי הנשמה מצד עצמה אינה צריכה לתיקון. ולמרות ש"עולם על מילואו נברא", כלומר בשלימות, בכל זאת, יש שלימות נוספת על שלימות הבריאה מצד עצמה, והיא "לעבדה ולשמרה", להכניס בתוך שלימות הבריאה את ההרכה וההרגשה שהכל זה מהקב"ה, וזה אפשר לעשות, כאמור, רק ע"י מצוות שעושים ע"י הגוף שיש בו גם יצר הרע.
וכאשר מגיע ראש השנה, שזה יום בריאת אדם הראשון, חוזר על עצמו התאריך שבו קרא אדם הראשון לכל בעלי החיים ואמר "בואו נכרעה נשתחווה לפני האדון שעשנו", שזה תוכן עניין ההכתרה, והממלכה, וזה התוכן הפנימי של תקיעת שופר ואמירת פסוקי ההכתרה, ופסוקי "זכרונות, מלכויות ושופרות" בראש השנה.
וכעת אחרי אריכות גלות רביעי, כשיודעים כבר מי הוא הרבי שליט"א המלך המשיח, ומבינים שההכתרה שלו היא גם הכתרת הקב"ה בעולם, כי "מלכותא דערעא כעין מלכותא דרקיע", במילא, כמו שביום כיפור ב770 בברוקלין אומרים בסיום תפילת נעלה ביום כיפור, אחרי שבע פעמים "ה' הוא האלוקים", ואחרי שלוש פעמים "שמע ישראל", לפני הקדיש, מכריזים שלוש פעמים "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".
23 авг 2024
