מרגש מאד !! מתי יהיה פה טוב? חלק ראשון למה כולם שונאים אותנו? "ככה זה". למה תמיד צריכות להיות פה מלחמות ואנשים צריכים למות? "ככה זה". למה תמיד יאשימו אותנו בכל צרות העולם? "ככה זה". ויש גם שאלות שעליהן פחות ברורה התשובה. כמו למשל: מתי יהיה פה טוב? מתי תיגמר המלחמה? איך אפשר להכריע את כוחות הרשע? תשובות של אנשי צבא, פוליטיקאים, פרשנים וכן הלאה, נשאיר לכלי התקשורת. כאן ננסה לחפש משהו עמוק יותר. ובגלל שאנחנו ישראלים, נתחיל מהשורה התחתונה. מתי יהיה פה טוב? כשאנחנו נלמד להיות טובים זה לזה, לחיות באהבה. לא רק בזמן מלחמה, אלא בימי השגרה. איפה שאנחנו לא מסוגלים לסבול מישהו עם דעה שונה, איפה שבין הלבבות התפשטה לאחרונה שנאה גדולה. מתי תיגמר המלחמה? כשנכריע אותה בינינו. בתוך המחשבות והרצונות שלנו. כשנמגר יחד את כל היחס הרע לזולת, ונכסה אותו ביחס של קבלה והכלה. נכון, הוא חושב אחרת ואולי בעיניי ההתנהגות שלו איומה, אבל אין מה לעשות, הוא אח שלי. משפחה. איך אפשר להכריע את כוחות הרשע? החמאס ואיראן הם תוצאה. הבעיה שלנו היא קודם כל עם עצמנו. ולכן, היא גם הרבה יותר גדולה ועמוקה. ועוד משהו, אם לא ניסגר על עצמנו במהרה, אזהרת המסע שהוציא משרד החוץ ביחס לכל מדינות העולם עלולה להיות רק הפרומו למציאות שחורה. ישראלים לא יהיו רצויים באף מדינה בעולם, וביתר דיוק בסכנה עצומה. אבל יש מקום לתקווה גדולה. "עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע", אמר הנביא ירמיהו. כנראה שהיינו צריכים לקבל מהחיים כזו סטירה שלא ראינו מאז השואה, כדי להתעורר ולהפוך את המדינה שלנו למנורה. לחברת מופת שתאיר לעולם כולו דרך חדשה, חיים בחיבור מעל כל הניגודים, באהבה מעל שנאה. ועכשיו להתחלה. מה הקשר בין הפירוד שמתגלה בינינו, לבין האויבים החיצוניים שקמים עלינו לכלותינו? יש תחושה שזה איכשהו קשור, אבל מאיפה זה נובע במהות של הדברים? מה, כשהשנאה שמבעבעת בינינו חוצה איזה גבול, היא מייצרת מין פקודת הפעלה למרצחים שבאים עלינו? נשמע קצת כמו תסריט של מדע בדיוני. "כשיתרומם ישראל על פי סגולתו האמיתית הפנימית", אומר הראי"ה קוק, "ליתן לכל העולם כולו צורה חדשה ומתוקנת, אז לא ישראל בלבד יתרומם כי אם כל העולם כולו. אז תחל תקופה חדשה שאין בה שום תערובות של זוהמת הרע, הרשעה וההתקוממות לא תפעול עליה מאומה, הכעס והעצב לא יוכל לשלוט בקרבה, ודאגה על שיווי המשקל של העולם לא יוכל לעלות על לב. אז יתבטל כוח הזרוע מעיקרו, והחרב תאבד את עיקר חשיבותה ותיהפך לגנאי גמור". ננסה לפרק את הדברים לאט. הראי"ה קוק טוען שטבועה בפנימיות האומה איזו סגולה מיוחדת. איתה אנחנו יכולים להתרומם, ולתת לכל העולם צורה מתוקנת. וכשזה יקרה, לא זו בלבד שאנחנו עצמנו נתעלה, אלא כל העולם איתנו יחד. ואז תחל תקופה חדשה, בלי כוחניות, חרב ומלחמה. מהי אותה סגולה? הרב יהודה אשלג, הידוע בכינויו "בעל הסולם" על שם פירוש "הסולם" שכתב לספר הזוהר, אומר כך: "האומה הישראלית נִתְקֵנָה ונעשתה כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו. שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת זולתו". בעל הסולם מדבר על הזדככות כלל-אנושית לכיוון של אהבת הזולת. כלומר, על התפתחות פנימית בטבע האדם שתעביר אותו ממחשבה אגואיסטית על עצמו בלבד, ליחס של אהבה לכולם ודאגה לטובתם. במלחמה רואים את זה חזק. אנשים עוזבים את הכול ומוסרים את כל ליבם לטובת העם, ויש באוויר איזו הרגשה שכזו מסירות נפש אין בשום אומה בעולם. עם ישראל חי. העם של האהבה. העם שהתהווה בעולם כקבוצת הדגמה. הרי מה אברהם אבינו גילה? מה הפך אותו לאב האומה? שהכול אחד. שהטבע מאוחד. שיש כוח אחד בכל הבריאה, כוח החיים והיצירה, והתכונה שלו היא השפעה טובה. אהבה ונתינה טהורה. ואנחנו, כולנו בניו. וצריכים להתאחד באהבה, כמו שהוא אחד. להתחבר מעל כל השוני המובנה שיש בין אנשים, מעל כל חילוקי הדעות וההבדלים, מעל כל החלוקה לעמים ומגזרים. להיות כאגודה אחת. מחוברים. עם האידיאה הזו יצא אברהם הבבלי למסע הסברה באזור מסופוטמיה, יחד עם אשתו שרה. אלפים ורבבות התחברו לדבריו, והפכו לקהילה מיוחדת שנקראה "אנשי בית אברהם". מהם נעשה אחר כך העם שלנו, כמו שמתאר הרמב"ם בספר המדע. אז אנחנו אומת סטארט-אפ לא מהמאה ה-21, אלא ממש מאז. לאורך הדורות, כל אדם בעולם שהרגיש בליבו שכן, הכול אחד, הכול אהבה, בא והצטרף לשורות האומה. רות המואבייה, שממנה יצא דוד המלך, אחר כך הוריו של רבי עקיבא, אונקלוס הגֵר ואחרים. העם של האהבה, העם שהיווה דוגמה לעתיד המאוחד של האנושות כולה. עד הקריסה הגדולה. מתישהו התחיל האגו לדבר חזק בתוכו של כל אדם מישראל, ומחק את ההרגשה שכולנו משפחה. אז כל יהודי התחיל למשוך לכיוון שלו, לא ראה בעיניים שום דבר חוץ מהאמת שלו, ויצא להילחם באחרים. "מלחמות היהודים" קוראים לספר של ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, שמתאר את התהליך שקדם לחורבן הבית. אנחנו, בשנאה הפנימית בינינו, החרבנו את עצמנו, לפני שעשה זאת האויב החיצוני. יש הבדל עצום בין מחלוקת בונה, לבין מריבה שמובילה לשנאה. זה בסדר שאני חושב אחרת ממך, והביקורת התבונתית הכרחית להתפתחות בריאה של חברה, אבל יחד עם זה, שנינו מחויבים לשמור על החוק: "לא תשנא את אחיך בלבבך" (ויקרא יט, יז). אז מה עושים עם כל הרגשות השליליים שמתעוררים, כלפי אלה שנראה לי שבגללם החיים שלי נפגעים? הרי זו תגובה טבעית כמעט, אם לא נעמיד פנים. כאן נכנס העיקרון: "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י, יב). מה הוא אומר? שכל פירוד שמתגלה, כל דחייה, אפילו שנאה, אפשר לכסות עם אהבה. ולא רק שאפשר, אפילו חובה. למה? כי לשם מכוונת אותנו האבולוציה שלנו כמין אנושי. למה הכוונה? כמו ששילוב בין כוחות מנוגדים יצר את התפתחות החיים בטבע, כך גם אמור לקרות איתנו. שילוב בין ניגודים, יעלה אותנו לרמה גבוהה יותר של חיים, שבה בני האדם יהפכו להיות כאיש אחד בלב אחד. מין אורגניזם-על שיפרוץ את כל גבולות התפיסה המוכרים, ויגלה עולמות עליונים. פעם העם שלנו חי בגובה כזה, ולכן נחשב לעם רוחני, ועכשיו אנחנו צריכים לחזור אל השורש הישראלי. אחרי אלפיים שנות סיבוב בין אומות העולם הוחזרנו לכאן, כדי להדגים איך צריכה להיראות האנושות המחוברת. לאן מוכרח להתקדם העולם. האיומים הגלובליים מראים שכולנו בסירה אחת, ואם לא נלמד לעבוד יחד, בהתחשבות הדדית, בתמיכה של כולם בכולם, מפחיד לחשוב מה עומד לקרות על פני כדור הארץ הקטן.
