הפעם אני מעלה שיר קצת שונה, במיוחד לכבוד יום ירושלים שעבר עלינו רק שבוע שעבר.
לעולם לא נשכח ולא נפסיק להאמין.
השיר מבוסס על גמרא:
"פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק.
אמרו לו: מפני מה אתה מצחק?
אמר להם: מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו, מקום שכתוב בו: "והזר הקרב יומת" ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה?
אמר להן: לכך אני מצחק... באוריה כתיב: "לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו']" בזכריה כתיב: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם".
עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה - הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת.
בלשון הזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו"
אחרי חורבן הבית הלכו חכמים עם רבי עקיבא על הר הבית החרב, וראו שועלים מהלכים בו. החלו הם לבכות על המחזה הנורא, אך רבי עקיבא עומד וצוחק.
הם התפלאו מאוד, ושאלו אותו: למה אתה צוחק?
ענה להם: ניתנו לנו 2 נבואות. אחת מלמדת על החורבן, ואחרת על הגאולה. רק עכשיו, משהתגשמה הנבואה על החורבן, יכול אני להיות בטוח שתתקיים הנבואה על הגאולה.
לכן אני צוחק.
ענו לו הם: עקיבא ניחמתנו.
5 июн 2022