יש משהו מוכיח באמירה האחרונה על נתניהו והדוגמה עם שליט, אבל היא מתעלמת מהמתח החשוב בין רצון הבוחר לצורך המדיני - כי כמה אפשר להגיד שהרצון של מרבית דעת הקהל (וכך היה עם שליט, הרצון להחזירו בסקרים) אינו מתכתב עם הצורך המדיני? (הגם שהיה אפשר להתווכח על הסיכון) - וגם אם, וזה לא היה המצב וכי רואים מקרה דומה-קמעה עם החטופים גם היום, גם אם אפשר היה להגיד שמדובר בפגיעה אסטרטגית או ההפך המוחלט מהצורך המדיני, האם אפשר להחזיק נבחר ציבור כשאינו מסכים עם רצון הציבור, ולהאמין שמחליפו גם יהיה כזה?
אחת המסקנות הברורות בעיניי מדבריו של עמית היא שכרגע מדינת ישראל היא גוף שםוגע ביכולת לנהל דיון,המדינה עצמה כרגע מהווה מכשול לגישור בין חלקי העם…לא להרוס אבל שינוי יסודי הכרחי.פעם בשנה יש פסח לבית וכיפור לנשמה,מה יש בארון של המדינה?!?
