בראיון האחרון שהעניק צביקה פיק, כשבוע לפני מותו הפתאומי, לעורך המוזיקלי ושדרן הרדיו בעוז כהן, הוא סיפר, בין היתר, כיצד הגיע לידיו השיר. "את 'לא אני' של אלכסנדר פן נתנה לי צרויה להב, ואהבתי מאוד את המילים. מיד נדלקתי על זה. ישבתי באוטו ואני מסתכל על השורות - 'אל תבכי תעבורנה שנים / ואחר לך יביא טבעת / ואני לא אני, לא אני הוא האיש / אל בואו מצפה את" - ושומע כבר את כל התיזמור וההרמוניה בראש, ויודע מה כל כלי וכלי הולך לנגן בהקלטה".
השיר נכלל באלבומו של פיק "מוסיקה", שיצא בדצמבר 1978. "לא אני הוצג ב"פינה לשיפוטכם" של מצעדי רשת ג' ב־21.8.1978, זכה להצלחה רבה, והגיע למקום הראשון במצעד ב־23.10.1978. השיר שהה שלושה שבועות בפסגת המצעד, ובסך הכול צעד 15 שבועות, עד 1.1.1979. גם במצעד השנתי תשל"ט (1979) של התחנה זכה השיר להצלחה רבה, ודורג במקום החמישי. פיק עצמו זכה בתואר "זמר השנה" במצעד זה.
אלכסנדר פן כתב את "לא אני הוא האיש" שנה אחרי שעלה לארץ ישראל בשנת 1928. בניגוד למילות השיר, בהן מבטיח הדובר כי לא הוא האיש שיתחתן עם האישה לה מוקדש השיר, לנשים שבחייו כתב שירים שמהם אפשר להיווכח עד כמה היה מודע לנטייותיו הבוגדניות כלפיהן. פן חיזר בעיקשות אחר בלה דון, מושא השיר במציאות. בלה דון עלתה עם אמה ארצה לאחר שאביה נרצח בתקופת המהפכה באוקראינה. בשנות העשרים של המאה הקודמת הייתה בלה דון אהובת חברו הטוב של פן במוסקווה טרם עלייתו ארצה. לאחר שהחבר חלה ונאלץ לנסוע לברלין לטיפול רפואי, חיזר אלכסנדר פן בלהט אחר בלה, שדחתה את חיזוריו של פן. בעקבות כך הוא איים כי אם לא תיענה לו, הוא יתאבד בירייה. במהלך שמירה, ניסה לממש את איומו, ירה בעצמו ונפצע. למרות הניסיון הנואש הוקסמה בלה דון בת ה-18 מן המעשה, והשניים התחתנו. לזוג נולדה בת בשם זרובללה, ולאחר מכן בן, שנפטר כעבור שנה וחצי. לאחר מספר שנים התגרשו פן ובלה דון.
