רק היום ראיתי את כל ההרצאות, אבל מסיבות בריאותיות. לא יכולה למשוך חוטי זהב. אני היום סבתא והורי נפטרו . כיבדתי אותם ונתתי יד בכל מה שיכולתי לעזור להם, נתתי להם חיים ברגעים קשים. הם לא ידעו מה אני מרגישה, אבל עד היום כואב לי. החיים היו אז אחרים הם חשבו שהם עושים את המיטב. אבל בתוך הלב אם היום קורה משהו אני מרגישה נפילה נוראית. כאשר עזבתי את הבית , טרפתי את החיים. לא היה מי שעומד אחורי ומעיר. אם אני עושה או אומרת משהו והבנות שלי לא מקבלות ומעירות בעדינות, אני כמובן מקבלת אבל מרגישה ששוב אני על פי תהום.
היי עידית יש בדברים שלך 'אם אז' שזה תנאי. אם תקבלי את ההורים שלך תקבלי את עצמך. יש הבדל בין הבנת ההורים לתנאי: רק אם תקבלי את ההורים שלך תקבלי את עצמך. מפריע לי שיש תנאי. תוכלי לתת משהו אחר במקום? משהו שאין בו תנאי?
