12 הצעדים | אשמה | הרעל של רגש האשמה | צופית גרנט כפי שמעולם לא שמעתם עם ד"ר מזרחי | טאותרפיה 

איזה אישה יפה

מאוד מדויק ומעניין החיבור הזה תמשיכו!!!

תודה על הכנות, ועל השיח הברור והמדוייק .

שידור מדהים כל אדם חייב לשמוע

צופית, חכמה, מעמיקה, פקחית, נבונה, הדרך שלך הכי נכונה❤

כמה יפה לך המטפחת 💗 אמן וכל בת מלך תקבל עליה כיסוי ראש 🙏

לראות עם כיסוי ראש , קידוש השם ...

איזו אישה עם עוצמה נשית אדירה אוהבת אותה ממש!!

איזה אישה עוצמתית מאוררת השראה אני אישית מעריצה אותך ❤

צופית את אישה מדהימה והכיסוי מהמם לך את אור גדול בעולם❤❤❤

חכמה עמוקה של 2 אנשים עמוקים ומיוחדים היה כיף לשמוע שוב געגועים🩵

ראיון מדהים במיוחד🥰😄

צופית ואבי יקרים ואהובים תודה על השידור היה עונג לצפות בכם וללמוד ממכם חיבוק גדול תמשיכו להפיץ אור ואהבה בעולם

צופית❤

כמה חשוב השיח הטיפולי הזה. פשוט מדהים

כאשר אנו מודים שאנו אשמים, יש לנו אפשרות להתנקות ולהתחדש. כדי לקחת אחריות, עלינו קודם להודות באשמה, בחלק שלנו שטעינו.

מענין ומלמד אחלה שעור תבורכו❤❤❤❤❤

כל הכבוד!!!!עלי והצליחיתודה רבה לך!!!

תודה רבה לד"ר אברהם מזרחי ולצופית היקרה על השיח המחזק , למדתי בחיי מתוך מסע שהכוח של האמונה מוציא אותנו אל האור, הקב"ה נותן ולוקח זהו רק ענין של זמן ,תמיד ישלח שליחים טובים וגם ההיפך כדי שנגלה את האמת היחידה "שאין עוד מלבדו".לגבי שאלתך איך לא דואגים?זה עבודה לא פשוטה אך ניתנת עד כמה אנו משליחים את ביטחוננו בה" יתברך. באופן אישי למדתי שכולנו צריכים לעבור את המסע ולחוש את המצבים הרגשיים אללו כדי להגיע לאחד שלם.🌺🌺🌺 , 🌺

מקסים ממש!!! מרתק!! 💗💗💗💗

צופית את נכס לאנושות

כל הכבוד לכם .ממש מסכימה .לשיחה הנינוחה .אלב אכן בחיים .עם הרבה תובנות .תודה רבה

על טעויות קל לסלוח. לשחרר ולהשתחרר. סליחה.מחילה. הודיה. יוציא אותך לחופש. חפש לשחרר ולהשתחרר. תודה על הזכות ❤

צופית את הכי מדהימה שיש. ❤❤❤.כמה חוכמה צופית מדהימה , מרתקת.

מרתק

כמה אני אוהבת את שניכם מודל ודוגמא לאנושות כולה נרשמתי ל12 הצעדים והנשמה שלי בהתרגשות על הזכות הגדולה ללמוד❤

איזה שיח וחשיפה של גיבורים וממש אלופים נתתם לנו המון ידיעה והבנה בנושא. ישר כח

" מודה ועוזב ירוחם" המשפט הזה פשוטו כמשמעו עצם ההודיה היא היא לקיחת אחריות !!! אין צורך מעבר לזה (נשיאת אשמה ) כשמבינים ממעמקי הלב שנעשתה טעות עוול חטא ועוד...ומתחרטים באמת!!! אפשר להתקדם !!! חירות!!! " בני חורין זה אדם נטול אשמה !!! אדם אחראי !!! שליט על הלב !!! כל סוגי האשמות הן שורש " לענה" שמובילות להרס בכל מובן המילה !!! לא סתם מי שהיה " בקרקעית" ועשה עבודה אמיתית יכול להבין מה זה להיות נטול אשמה!!! חידוד קטן נטולי האשמה הם אנשים מרוממים בנפשם וזכים ❤דוקטור...במאמר סגור(חילך לאורייתא) 😊😊

חזרה בתשובה זו הודאה על טעויות וקבלת מצוות לא צריך לפחד מהאמת לכל הצבועים

שיחה מרתקת ועמוקה❤ צופית אמרה שהיא לא טובה בכעס... אני מאוד אוהבת את צופית, צפיתי כמעט בכל ראיון ובכל הסדרה של "אבודים"... לדעתי יש בה כעס, רואים בהבעות פנים, בטון דיבור....גם בראיון הזה...בניואנסים קטנטנים... הכעס כמו האשמה הם מצפן לשינוי, לחשבון נפש ולתיקון. התכונות האלה תמיד קיימות בעוצמה שונה, לפי הסיטואציה, המודעות והתבונה.

הבדל עצום בין אשמה וריגשי אשם במקום שאנחנו לא!!!!! אשמים

משפט של מזרחי: "אנחנו לא אחראים על המחלה שלנו על מה שקרה לנו, אנחנו אחראים על ההחלמה"

פעם זה היה דרך החינוך

מאיפה מגיעה תחושת הכאב? מה תפקידה? מה ההבדל בין הכאבים של היום לכאבים שהורגשו בעבר? אפשר לעשות משהו כדי להבטיח שיהיו פחות כאבים מחר? הסתכלות רחבה, מנקודת המבט של הגישה האינטגרלית. החומר היסודי שממנו בנוי כל אובייקט בטבע הוא רצון לקבל הנאה ותענוג, רצון ליהנות, רצון להתקיים בטוב. הרצון הזה גורם להתרחק מסבל, ולהתקרב למה שנראה מועיל. ככל שהרצון ליהנות שביצור מסוים מפותח, כך הוא בונה מערכות מתקדמות יותר שידאגו לשלומו ולמצבו. מערכת העצבים, היא במיוחד כזו. מדובר במערכת רב-גוונית ורב-שכבתית, שקשורה למערכות אחרות. כך לדוגמה, אם מצב רוחו של אדם משתנה, הוא יכול לא להרגיש כאב. בנוסף, לפעמים אפשר כמו לתכנת את מערכת העצבים כך שמשהו מסוים לא יעורר תחושת כאב, ואפילו יורגש כמהנה. באופן כללי, הכאב שומר עלינו. אם לא היה כאב, לא היינו מרגישים מה קורה בגופנו. כך למשל, היינו יכולים להכניס את היד לאש, לא להרגיש כאב מכך שהיא נשרפת, ולהינזק. כמו כן, הייתה יכולה להתפתח בתוך גופנו מחלה, וללא תחושת כאב לא היינו מודעים לקיומה וניגשים לטפל בה. כשמשהו כואב, הטבע מאותת לנו על תקלה. הכאב מתפרס לכל מיני רמות, ולפעמים קשה להבדיל ביניהן. כאב פיזי, גופני, נפשי ורוחני, כאב מהעבר ומהעתיד, כאב אצלנו או אצל מישהו שאנחנו אוהבים או שונאים. כך הכאב חורג מגבולות הגוף שלנו עצמנו, ומגיע ממערכות חיצוניות שאליהן אנחנו קשורים. טיב הקשר שלנו איתן קובע מה נרגיש בכל פעם, מכאב ועד שמחה. כך למשל אימא מרגישה כאב, כשמשהו כואב לילדיה. מבחינת הרצון לקבל שהזכרנו קודם, הרצון ליהנות, אצלו הכול מסתכם לחשבון פשוט: כשהוא מלא טוב לו, וכשהוא ריק מורגש כאב. ויש בזה כמובן דרגות. עוד נקודה חשובה להבנה היא שהכאב מתחיל במצבים שאנחנו מרגישים את עצמנו. לצורך המחשה, נניח שאנחנו עכשיו יושבים על איזה כיסא. מתי נוחה לנו הישיבה? כששום דבר לא לוחץ מדי. אנחנו מרגישים את הגוף שלנו מוגבל על ידי הכיסא, וזה נותן לנו הגדרת מציאות ברורה. אבל, אם מידת הלחץ של הכסא תעבור את הגבול הדק הזה, אז תתחיל תחושה לא נעימה. כך ממש, לכל חוש וחוש יש הרגשת טווח מסוים שבו טוב לאדם. מתחת לגבולות הטווח הזה, הדבר לא מורגש כלל כקיים, ומעל לו הוא מורגש כקיים יותר מדי. וכשמורגש כאב, זה מצביע על כך שחרגנו מגבולות אותו הטווח. אגב, אפשר לראות משהו דומה גם במערכות יחסים: בני זוג לא יכולים לחיות בלי לריב ולכאוב מדי פעם, הם צריכים להרגיש את הגבולות, לראות איפה הם נכנסים זה בתוך זה, ואיפה עוד דרושים תיקונים. בכל התרבות האנושית, בסיפורים, במחזות, בסרטים, רובן המוחלט של היצירות עוסק בכאבים, בתחושות לא נעימות. דרך הכאב אנחנו מרגישים את העולם, כי כל יסוד הבריאה הוא בחוסר, בכאב, ברצון להתמלאות. וכמו שכבר ציינו לגבי הרצון ליהנות שטבוע בנו, העיקר בשבילו זה לא להיות ריק, לא להרגיש כאב, לא לסבול. הכאב במצב מסוים מכוון אותו להתפתח, להשתנות, להתקדם למצב יותר טוב. במבט כולל, היום אנחנו חיים בתקופה מיוחדת, שבה אופי הכאב משתנה. אפשר לומר שעד המאה העשרים התפתחנו בצורה אישית, אינדיבידואליסטית, וכל אחד הרגיש את כאביו. מאמצע המאה העשרים התחלנו לגלות שכולנו קשורים במערכת אחת. לא רק בגלל המסחר, הכלכלה, התרבות והתעשייה שהפכו את העולם לכפר גלובלי, ולא רק בגלל האינטרנט והמדיה שהעצימו את המגמה. מבפנים, התחיל להתגלות משהו שקשר את כל בני האדם יחד. במקביל, החלו לצוץ יותר ויותר כאבים, חששות, פחדים, דיכאונות, ייאושים. ואם במאות קודמות זו הייתה נחלת האליטות, היום זה רגיל, כולם חיים על כדורים. והכאבים עוברים בין כולם, משוטטים, מדבקים. העולם מקרין עלינו סרטים רעים, זורק אותנו בין כל מיני מצבים. ואי אפשר לחתוך את הקשר, אי אפשר לסגור את התריסים. זה חודר אלינו בעל כורחנו, רוצים או לא רוצים. מה עושים? כאן באה הגישה האינטגרלית ומסבירה את הדברים. הכאבים של היום אלה בעצם צירים. עולם חדש עומד להיוולד, ואנחנו בתוכו, חדשים. וכל הסבל שבינתיים מורגש, הוא מפני שכל אחד לא רוצה להיות מחובר לאחרים. בהשלמה, בהדדיות, ביחסים חמים ואוהבים. והניגוד בין מגמת ההתפתחות האינטגרלית, לבין הנטייה האגואיסטית שגם היא מתעצמת פלאים, הוא הוא השורש לכל המשברים. בסופו של דבר, הטבע יכריח את המין האנושי לתפקד כמו איברים בגוף אחד, שזה את זה משלימים. ככל שנקדים לתפוס את הדברים, ונבנה בעצמנו קשר אינטגרלי, חיבורים נכונים, כך נסיר את הגבולות הלוחצים. אז, ורק אז ייעלמו מן השורש הכאבים, ובמקומם יבואו מילויים חדשים. בריאות, שמחה, משמעות. הנאה ותענוג עליונים.

יסוד אהבה זה יראה. כי לא ארצה להרחיק את אהובי או דבר ששנוא עליו.

אשמה היא הפך התשובה, הפך החופש. אם אדם וחוה לא היו נשארים באשמה והיו בוחרים בלבקש סליחה...לא הינו יוצאים מגן עדן...

ומה עם האנס? גם הוא צריך לשחרר את האשמה?

לדעתי יש אמת אוניברבלית ויש סרגל...ובלי זה הולכים לאיבוד

אחלה צופית רנד הייתה עם אבי שהוא עוד היה בתחילת דרכו ונילחמה על שמו הטוב שהיו כמה שניסו לחבל בעשייה הנפלאה של אבי ועל זה נאמר לא שוכחים חסד נעורים אישה מהממת עוד פירסום למקום הנפלא הזה ולאבי המדהים שבבקשה תחקור יותר על יהדות עם השכל שלך אתה יכול להבין כמה שהתורה שלנו היא אמת פשוט לפי דעתי עם כל זה שאתה כבר יחסית מקובע בדעה שלך ובהשקפתך על העולם ועל בודהה..עדיין לא הגיע אלייך הרב הנכון שדרך הוכחות יוכיח לך כמה עובדות יש לנו בתורה שמכל הדתות בעולם התורה שלנו היא אמת מדבר איתך כאתאיסט לשעבר אפילו שלא אמרת כבל עם ועדה שאתה מאמין בבודהה רואים את זה עלייך בלא מעט פודקאסטים, יהי רצון שבמסע חקר האמת תפגוש רב שיסביר לך את האמת בצורה מנומקת בצורה משכנעת בצורה אמיתית!!! אבי אוהבים אותך כל הכבוד באמת חברים תרימו לו רק להיום אבי נקי למעלה מ30 שנה אוטוטו 31 שנה השם נגע בּך אבי אוהבים אותך...🙏❤️

משתמשים באשמב כדי לשלוט,אבל צד השני לא חייב לשתף פעולה. משתמשים בפחד וגם חרדה קיומית כדי לשלוט.

מה ההבדל בין מצפון. לרגשות אשמה? ומה קורה לחברה שלנו בלעדיהם.? בני אנוש טועים. ללא רגשות אלה איך יתקנו? הרעיון הוא לאזן . כמו כל דבר. אולי במציאות של לצאת מהתמכרות קשה היה הכרח למחוק את תחושות האשמה. אבל זה לא שייך לכלל החברה. אני מכירה הרבה אנשים שצריכים לחיות עם ריגשי אשמה כל חייהם. אנשים שפגעו עד היסוד בתמימות. בחפים מרע וכו.. וכו.... וכו...

אמא שלך בול, אבל בולל אמא שלי

הנני שופט אותך על אומרך לא חטאתי. האשמה היא מנקה את העוון ואתה הופך להיות יותר טוב ואם אתה מתעלם בגאווה אומר מגיע להם הרוע שעשיתי . תישאר אדיש והאגו שלך מתנפץ

צופיתוששש זו לא אשמה זו אחריות ואשמה זה דבר בד"כ הרסני