חסר מאוד את הרב שלמה קרליבך שהיה רואה ומדבר עם הנשמה! בעיקר הפגין אהבת ישראל והמון חום ורגש יהודי אותנטי! לצד היותו קדוש ואלוקי אך חי בפשטות ושידר פשטות!!! אוהב אותו מאוד!! ובסוף כל הופעה היה מפזר את כל מעותיו לצדקה!!! זה יהדות!!
עוד יותר חסר לנו מורו ורבו של הרב קרליבך הרבי מליובאוויטש , שלמרות שקליבך קצת התרחק מדרכו של הרבי, אבל את האהבת ישראל שלו ואת האחריות לכל נשמה יהודית שפגש, קיבל מהרבי...
מה הקשר!? השיר מדבר על כך שאלוקים נמצא מולך כל הזמן ולך רק נשאר לשפוך שיחה/תפילה הוא פשוט נמצא איתך כל הזמן ורק תדברי איתו תמיד מתי שבא לך בכל עת!!! המילים הן: שפכי כמים ליבך נוכח פני השם! והרי התרגום: שפכי כמים ליבך זוהי התפילה והדיבור אליו אל אלוקים ונוכח פני השם זוהי נוכחות (בכוונה נוכח הפירוש הוא: נמצא פה!) השם ממש לידך בכל רגע כי: "מלא כל הארץ כבודו" הוא נמצא בכל מקום בעולמות כולם ואין מקום חסר ממנו כי הוא מושלם ומצוי כאמור בכל מקום בעולם הזה ובשאר העולמות כולם!
Shifchi kamayim libeich, nochach pnei hashem. שִׁפְכִי כַּמַיִם לִיבֵּך נוֹכַח פְּנֵי ה' Translation: Pour out thy heart like water before the face of the Lord. Lamentations <a href="#" class="seekto" data-time="139">2:19</a> www.zemirotdatabase.org/view_song.php?id=284
Israel es la lámpara de luz para nuestro caminar Israel está llamado a cer luz del mundo nación de reyes y sacerdote así en ellos está puesto la verdad de yahshua en su corazón para ser luz a las naciones todas las naciones unidas con Israel así Israel está en el corazón de nuestro padre eterno yahweh la niña de sus ojos chalon gracias yahshua con todos
ידידיה מאיר: השבוע מלאו 29 שנים לפטירת המתפלל הגדול, ר' שלמה קרליבך. קודם כול זה מדהים. בשנים האחרונות עדיין מתגלים לחנים חדשים שלו, אבל השנה קרה דבר מסעיר עוד יותר: אחד השירים הכי נדושים שלו, הכי שחוקים, "עם ישראל חי", שהולחן בשנת 1964, כלומר לפני 60 שנה - חזר פתאום להיות להיט. ולא סתם להיט, אלא שיר שמעורר התרגשות, לפעמים עד כדי דמעות (היו כבר מצבים שבהם הוא הושר וגרם לי לתגובה אילה-חסונית). אבל יש לו עוד שיר שרלוונטי מאוד לימים אלה, והוא לא שחוק בכלל. איך יהיה שחוק אם רק מעט אנשים מכירים אותו? המילים שלו הן "מוציא אסירים ופודה ענווים ועוזר דלים ועונה לעמו ישראל בעת שוועם אליו". בחנוכה תשל"א (1970), התאספו המונים בכותל המערבי לעצרת תפילה למען 11 יהודים שנאסרו והעומדו לדין ב'משפט לנינגרד' באשמת נסיון לחטוף מטוס להטיסו לישראל (אגב, כמה חסרה לנו עכשיו תפילה המונית בכותל. לצערנו הגבלות פיקוד העורף לא מאפשרות התאספות גדולה כזאת). ר' שלמה קרליבך הוביל את התפילה המרגשת ההיא, שבמהלכה - ממש תוך כדי המעמד בכותל - התקבל דיווח ממוסקבה שבית המשפט גזר על אותם יהודים שנות מאסר ארוכות וחלק אפילו נידונו למוות. לימים תיאר קרליבך את הרגעים הקשים ההם: "זה באמת היה יפה לראות יהודים מכל הסוגים, דתיים ולא דתיים, זקנים וצעירים, מתפללים ביחד על האחים שלנו. הייתי שם ופתאום שמענו ברדיו שהם נשלחו למוות, השם ישמור. שמתי את הגיטרה שלי חזרה בתיק, מתוך ייאוש, אבל אז הרב נחום קוק שעמד לידי אמר לי: 'מה אתה עושה? זה לא הזמן להפסיק לנגן, זה הזמן לעשות שיר חדש!'. לקחתי את הגיטרה שלי שוב, הוא פתח לי את הסידור ושם נאמר: 'מוציא אסירים ופודה ענווים'. נזכרתי באחים הקדושים שלי ובאחיות הקדושות שלי, יהודי רוסיה, והתחלנו לנגן וכולנו שרנו שם ביחד: אלוקים, בבקשה, אתה מוציא אסירים ופודה ענווים, תוציא את הענווים האלה מהכלא, הם כל כך אציליים. הרי הייתי ברוסיה ופגשתי אותם. הם כל כך עדינים שהם לא מודעים לקדושה שלהם. הם לא מודעים לכך שהם היהודים הכי חזקים בעולם". אבל זה לא הסוף. הענווים אינם רק יהודי רוסיה (שאגב, בסופו של דבר השתחררו מהכלא ואף עלו לארץ), הענווים הם גם אנחנו. כך לפי פירוש נוסף שנתן קרליבך למילים האלה כשנתיים מאוחר יותר, בנסיבות שונות לגמרי. בשנת תשל"ב (1972) הוזמן קרליבך לשיר בערב לכבודו של הצנחן יאיר דורי. דורי נפצע אנושות במלחמת ההתשה, נפל בשבי המצרי, והוחזר לישראל אחרי תקופה ממושכת בכלא. שמחה הולצברג, אבי הפצועים, הביא אותו מבית החולים תל השומר, שם היה מאושפז אחרי השחרור, לערב מיוחד במועדון 'צוותא' בתל אביב. ושם קרליבך שר שוב את השיר "מוציא אסירים", והפעם הקדיש אותו לדורי וגם לחבריו השבויים שעדיין נותרו במצרים. ולפני השירה הוא ליווה את עצמו בפריטה עדינה בגיטרה, ונתן עוד הסבר עוצמתי למילים האלה, פירוש שרלוונטי מאוד מאוד לימינו אנו, לאסירינו אנו ולתפילותינו אנו: "בכל בוקר, כשיהודי עומד להתפלל שמונה עשרה, קודם שהוא עומד לפני מלך מלכי המלכים, הוא אומר תפילה קצרה, קטנה, וכך הוא אומר: 'ריבונו של עולם, מוציא אסירים, פודה ענווים, עוזר דלים, ועונה לעמו ישראל בעת שוועם אליו'. רבותיי, אני מבין מה זה 'מוציא אסירים'. הקב"ה יוציא בחזרה את כל הבחורים הקדושים שהם עדיין בשבי עכשיו. אבל מה זה 'פודה ענווים'? עניו זה דבר טוב מאוד, מדוע צריך לפדות אותו? ובכן רבותיי, כתוב בספרי חסידות שלפעמים לא טוב להיות עניו. יש אִמרה קדושה מאת רבי נחמן מברסלב: לו היו יודעים בני אברהם, יצחק ויעקב שהמפתח של גאולת עולמים הוא בידם, היו כבר מביאים את הגאולה לכל העולם. לצערנו הרב, לפעמים אנחנו קצת ענווים. ולכן אנחנו מתפללים ואומרים 'פודה ענווים'. ריבונו של עולם, תפדה אותנו מהענווה שלנו. תגלה לנו שאנחנו מסוגלים לשנות את המציאות בתפילה שלנו. אז שירו איתי רבותיי: 'מוציא, מוציא אסירים, ופודה ענווים. מוציא, מוציא, אסירים, ופודה ענווים, ועונה לעמו ישראל בעת שוועם אליו...'".
