הרצאה מדהימה . את מאוד מיוחדת. לא מסכימה עם המסקנה שכל אחד שהולך עם הלב יכול להשיג כל מה שהוא רוצה. לפעמים אין את היכולות או האמצעים. יש מלא אנשים שלא הצליחו להגשים את מה שרצו למרות שעשו המון. אבל אין ספק שההרצאה שלך נותנת כוח.
רגע של אופנהיימר ג'וליוס רוברט אופנהיימר, שעל סיפור חייו סובב הסרט המדובר של הקיץ, היה פיזיקאי יהודי-אמריקאי שעמד בראש פרויקט פיתוח הגרעין בתקופת מלחמת העולם השנייה. הוא האמין שהעולם זקוק לנשק חדש כדי לסיים את המלחמה, וחשב שהוא עומד להביא תועלת גדולה לאנושות. אבל הניסוי הראשון של פצצת האטום ביולי 1945 בניו-מקסיקו גרם לו לתפוס ברגע מחריד אחד לאן האנושות עלולה להתדרדר בעזרת הפצצה שפיתח. מדהים איך לא הבין זאת קודם, אבל כך היה. על שם רגע ההבנה הזה נתבע המונח "רגע של אופנהיימר", ומשתמשים בו היום כשמדברים על הבינה המלאכותית שתהפוך לחלק מהמערכת הצבאית ותהיה אחראית על הנשק הגרעיני. מדענים מתחילים לתפוס שכוונתם להועיל עלולה להתהפך למעשים מסוכנים מאין כמוהם. "הכוונות הטובות" שלנו מביאות לתוצאות הרסניות, מפני שאנחנו מחשיבים את עצמנו טובים, והאמת היא שאין גרועים וטיפשים מאיתנו. אנחנו מדמיינים לעצמנו שבאופן עקרוני אנחנו לא אנשים כל כך רעים, ולא מבינים שהטבע שלנו מיסודו, הוא שלילי, לחלוטין. נבראנו ביצר הרע. לכן רבות הפעמים שבהן האדם מגלה שהתוצאה של פעולתו היא חורבנו של אותו עתיד נפלא שצייר לו בעת פעולתו, ואז כבר מאוחר מדי. שנייה לפני הפיצוץ בניו-מקסיקו לא יכול היה אופנהיימר לחוש בזה. רק כאשר המצאתו יצאה לפועל לנגד עיניו הוא הבין מה יצר, ולא יכול היה כבר לעשות דבר. כך תמשיך האנושות להתנהל, לשקר לעצמה עוד אלף פעם שהיא מפתחת דברים טובים ומועילים, שבסופו של דבר יתגלו כמזיקים שוב ושוב. ואפילו אם אנחנו מבינים את העיקרון הזה עכשיו ואומרים, "נכון, זה כך" - בכל זאת לא נוכל שלא לדמיין לעצמנו דקה לאחר מכן שאנחנו יכולים להפוך את העולם לטוב יותר, ולשכוח לגמרי שהיצר הרע מכתיב את צעדינו כרגיל. רק אם האדם מפתח בתוכו נקודת מבט קבלית תהיה לו הסתכלות נכונה על עצמו שתרים אותו למדרגה שממנה לא יוכל יותר להזיק לעצמו, לטבע, לכולם. עד אז, עד שנרכוש כולנו את הנקודה שעומדת למעלה מיצר הרע, מעל האגו ולא תלויה בו, צריך לאסור את פיתוח הבינה המלאכותית, כי היא גרועה ומזיקה יותר מפצצת האטום עצמה.
רגע של אופנהיימר ג'וליוס רוברט אופנהיימר, שעל סיפור חייו סובב הסרט המדובר של הקיץ, היה פיזיקאי יהודי-אמריקאי שעמד בראש פרויקט פיתוח הגרעין בתקופת מלחמת העולם השנייה. הוא האמין שהעולם זקוק לנשק חדש כדי לסיים את המלחמה, וחשב שהוא עומד להביא תועלת גדולה לאנושות. אבל הניסוי הראשון של פצצת האטום ביולי 1945 בניו-מקסיקו גרם לו לתפוס ברגע מחריד אחד לאן האנושות עלולה להתדרדר בעזרת הפצצה שפיתח. מדהים איך לא הבין זאת קודם, אבל כך היה. על שם רגע ההבנה הזה נתבע המונח "רגע של אופנהיימר", ומשתמשים בו היום כשמדברים על הבינה המלאכותית שתהפוך לחלק מהמערכת הצבאית ותהיה אחראית על הנשק הגרעיני. מדענים מתחילים לתפוס שכוונתם להועיל עלולה להתהפך למעשים מסוכנים מאין כמוהם. "הכוונות הטובות" שלנו מביאות לתוצאות הרסניות, מפני שאנחנו מחשיבים את עצמנו טובים, והאמת היא שאין גרועים וטיפשים מאיתנו. אנחנו מדמיינים לעצמנו שבאופן עקרוני אנחנו לא אנשים כל כך רעים, ולא מבינים שהטבע שלנו מיסודו, הוא שלילי, לחלוטין. נבראנו ביצר הרע. לכן רבות הפעמים שבהן האדם מגלה שהתוצאה של פעולתו היא חורבנו של אותו עתיד נפלא שצייר לו בעת פעולתו, ואז כבר מאוחר מדי. שנייה לפני הפיצוץ בניו-מקסיקו לא יכול היה אופנהיימר לחוש בזה. רק כאשר המצאתו יצאה לפועל לנגד עיניו הוא הבין מה יצר, ולא יכול היה כבר לעשות דבר. כך תמשיך האנושות להתנהל, לשקר לעצמה עוד אלף פעם שהיא מפתחת דברים טובים ומועילים, שבסופו של דבר יתגלו כמזיקים שוב ושוב. ואפילו אם אנחנו מבינים את העיקרון הזה עכשיו ואומרים, "נכון, זה כך" - בכל זאת לא נוכל שלא לדמיין לעצמנו דקה לאחר מכן שאנחנו יכולים להפוך את העולם לטוב יותר, ולשכוח לגמרי שהיצר הרע מכתיב את צעדינו כרגיל. רק אם האדם מפתח בתוכו נקודת מבט קבלית תהיה לו הסתכלות נכונה על עצמו שתרים אותו למדרגה שממנה לא יוכל יותר להזיק לעצמו, לטבע, לכולם. עד אז, עד שנרכוש כולנו את הנקודה שעומדת למעלה מיצר הרע, מעל האגו ולא תלויה בו, צריך לאסור את פיתוח הבינה המלאכותית, כי היא גרועה ומזיקה יותר מפצצת האטום עצמה.
בריאות העובדים והמרדף אחר מעמד עובדים בריאים יותר, ארגונים מצליחים יותר. זה מוכח מחקרית. עוד ידוע שטיב היחסים בין אנשים שעובדים יחד משפיע מאוד על בריאותם. מה שפחות ברור זה איך לגרום לחיבור טוב בין כולם לכולם. על הגורם הפנימי שהורס לנו את הבריאות, הרבה יותר מתזונה לא טובה. רוצים או לא, אנחנו קשורים זה לזה ותלויים זה בזה. מה שאנחנו מרגישים, בהכרה ובתת הכרה, מה שאנחנו אומרים, ברצינות או בקריצה, במילים שלנו וביניהן, במבטים שלנו זה על זה - כל אלה קובעים מה תהיה האווירה בארגון. האווירה שיש במקום העבודה פועלת על כולנו. ככל שהיא שלילית, כך בריאותנו נפגעת. אווירה טובה נבנית מיחסים ידידותיים, מנכונות לעזור לאחרים וכדומה. כשהיא נוצרת בארגונים, הבריאות של עובדיהם משתפרת וזה בא לידי ביטוי בתוצאות. החיים מלמדים שבניית אווירה חיובית לאורך זמן דורשת מאמצים גדולים מאוד. מדוע האווירה השלילית נוצרת די מהר ועל החיובית צריך לעבוד ולעבוד? כי האדם מטבעו נוטה ליחס ביקורתי כלפי הסובבים אותו. מלכתחילה האדם עשוי מחומר אגואיסטי, רצון לקבל הנאה ותענוג לעצמו. בנוסף, האדם הוא יצור חברתי ולכן משווה את עצמו כל הזמן לאחרים, בשאיפה למצוא במה הוא יותר מהם. שולט בהם, גדול מהם, חכם מהם, זריז, שנון או מצחיק. חייב להיות משהו שבו הוא ירגיש יותר, ולצורך כך הוא נוטה להנמיך את האחר. ההרגשה הטובה של אדם, הביטחון שלו, הסיפוק שלו, הם תוצאה מהשוואת מעמדו לאחרים. וזה נכון לא רק בעבודה, אלא בכלל בחיים. אנשים בוחרים עם מי להתחתן, איך לבנות בית, איזה חינוך לתת לילדים, כל דבר שהם עושים, בהתאם לשיקול התמידי איזה יתרון זה ייתן להם ביחס לאחרים. איך זה ישפר את מעמדם היחסי, יביא רווחים מסוג כזה או אחר. בעצם, כל החיים הם מאבק מתמשך על מעמד גבוה יותר, והאדם מוכן לשלם על כך בכל דבר. אפילו בבריאות שלו. למה? כי האגו גדול יותר מכל ערך אחר, כולל מצבו הגופני. האגו מחייב את האדם להרגיש שהוא עומד בגובה, בעוצמה, בביטחון, בכבוד, אפילו אם זה יגבה ממנו את החיים שלו. אם נחזור למקום העבודה, המאבק על מעמדו בארגון דורש מהאדם השקעה בלתי פוסקת, ובמסגרת המאמצים האלו הוא לא מתחשב בבריאות, בזמן, בעייפות, בשום דבר. הוא עושה כל מה שנראה לו שדרוש כדי להרגיש שהוא חלק חשוב במערכת, וחס ושלום לא לספוג בושות. כל אדם בארגון, ולא משנה מה תפקידו, ממנהל בכיר ועד לעובד זוטר, נאבק על מקומו המכובד. רוצה שכמה שיותר אנשים יכבדו אותו, יבינו שיש לו ערך, שהוא תורם לארגון ושלאמתו של דבר מגיע לו יחס טוב יותר ממה שהוא מקבל עכשיו. זוהי המציאות. אם ארגונים מתעלמים מהדחפים הטבעיים הללו ולא עושים איתם משהו מושכל, אז מתנהל מאבק קבוע בין אנשי הארגון, לעיתים בשקט יחסי לעיתים בקול רם. לעומת זאת, אם ההנהלה מבינה את טבע האדם, אז ברור שכדי לשפר את בריאותם של העובדים צריך להשקיע בתהליך שיביא להרגשת חיבור משלים ותמיכה הדדית בין כולם. זאת, מבלי לדכא את הצורך הטבעי להתקדם, להתבלט, להראות שאתה מיוחד, בעל ערך ומעמד. על פי השיטה האינטגרלית, השלב הראשון בתהליך כזה הוא הסברתי. מטרתו היא שכל אדם בארגון יבין לעומק את הרעיונות שהצגנו כאן, ואת השפעתם על מצב בריאותו, על רווחתו ועל אושרו. לאחר שהדברים ברורים ומורגשים לכולם נתקדם לשלב הבא שבו נחפש יחד איזה תרגילים נוכל לעשות בארגון שלנו, כדי להתחיל לממש את האידיאה של החיבור הטוב בין אדם לאדם. העקרונות שעליהם יתבססו התרגילים יהיו כאלה: אנחנו רוצים לבנות בינינו יחסים מיוחדים, להרגיש שאנחנו קשורים זה לזה כמו חלקים שונים במנגנון אחד, עוזרים לכל אדם לממש את עצמו בצורה הכי טובה לטובת הארגון, הולכים יחד קדימה בכל הכוח, וכל הצלחה של מישהו שייכת לכולם. כמו ילדים שמשחקים כקבוצה מגובשת, כמו שמרגישים במסיבה טובה: ההנאה משותפת, וזה הכי כיף בעולם. לאורך כל הדרך נצטרך לדבר על תהליך החיבור שאנחנו עוברים, לבדוק איך אנחנו מתקדמים משבוע לשבוע, מה קרה בינינו וכיצד הגבנו, מה אפשר עוד לשפר ולדייק כדי להעמיק את החיבור בינינו ולצמוח כל הזמן. חשוב שנזכיר זה לזה שהבריאות שלנו תלויה יותר מכל ביחסים הטובים שנבנה בינינו. בהצלחה!
האם גברים חלשים יותר מנשים? בשנים האחרונות מתחזק השיח על התעוררות הגבריות החדשה והמודרנית אל מול שקיעתה של הגבריות הישנה והמסורתית. את הגבר הקלאסי אפיינה דמות קשוחה ומאופקת, שולטת ברגשות ומפגינה עוצמה ותחרותיות. אך החברה והתרבות כיום מעצבות את הדמות הגברית מחדש כרגיש ופגיע, המבקש לבטא את רגשותיו, לא מהסס להודות בפצעיו ולפנות לטיפול כשצריך. לעיתים הגבר של ימינו נדרש ויכול לתפקד גם על תקן הורה במשרה מלאה ואף לטפח את עצמו. הגברים בגופם בנויים חזקים יותר מאשר נשים, הם מסוגלים להילחם בכוחניות ולכבוש יעדים, אבל מאחורי החזות המחוספסת הגברים חלשים יותר מנשים. הנשים בריאות יותר גופנית ובכל הנוגע לסדרי החיים, הרבה יותר חזקות מגברים. ההיריון והלידה, ההנקה והטיפול בילדים הם אתגרים שמלמדים את הנשים לשרוד ולהתמודד עם אתגרי החיים. החברה דורשת ותובעת מהגבר הישגים רבים יותר ממה שהיא דורשת ומצפה מהאישה. אך במה הגבר חזק ומסוגל להתמודד יותר מהאישה? נשים רבות בימינו עולות לקדמת הבמה ומייצגות את מי שהן באמת, מובילות, פעילות, מנהלות, נשיאות ועוד. יש להן את היכולת לארגן מערכות חברתיות, להפוך אותן לבית חם ולתא משפחתי עגול ומתחשב, כי הן ניחנו בגישה בריאה לסדר את כל פרטי החיים באופן מעשי, וקל להן לעשות זאת הרבה יותר מגברים. אין תחליף לתפקוד הנשים בחברה ובזכותן החברה מתקיימת. גבר אינו מסוגל להתקיים ללא טיפול נשי. האישה דואגת לו לבית במשמעות העמוקה של בית ובכך היא מאפשרת לו לשרוד. הגבר בתוך עצמו נשאר תמיד ילד וזקוק לדמות אם שתטפל בו וקשה לו לצלוח את החיים ללא תמיכה נשית. גברים שנשארים לבד נוטים לרוב לפנות למותרות, להתמכרויות ולעיסוקים שמזיקים להם. האישה מחוברת יותר לקרקע ולסביבה החברתית. מצד הטבע אישה מחויבת ללדת את הדור הבא והיא בתגובת שרשרת דוחפת את הגבר לשתף עימה פעולה לצורך השגת המטרה. חכמת הקבלה מלמדת אותנו איך ליצור חברה מתוקנת יותר, שוויונית יותר, עגולה יותר, ששמה את ערך אהבת הזולת בראש סדר העדיפויות. גבר שמיישם זאת יכול ללמוד איך להתעלות מעל שברון הלב שפוקד אותו לעיתים, להתחזק ולהתגבר מעל המצבים השונים שהוא חווה, להבין מהו תפקידו והיכן הוא יכול לתרום בכל רמות החיים - החל מהקשר הזוגי ועד לקשר החברתי. המילה "גבר" היא מלשון התגברות. ברגע שמניין גברים לומדים להתגבר על האגו ולהתחבר יחד, מתגלה בקשרים ההדדיים ביניהם כוח חיבור חזק שנותן מענה לחולשה הטבעית, מורגשת בהם משמעות לחיים. אז יש לגבר יכולת למשוך אחריו את כל הסובבים אותו, חברים ובני משפחה, לטבע חדש ונעלה של אהבה ונתינה. זו למעשה תכלית הגבר החדש: הגבר המשפיע. במצב מתוקן כזה כולנו נרוויח: הגברים יהיו פתוחים יותר, בעלי יכולת הבעה רגשית טובה יותר, מלאי הבנה וחום. הם יהיו פחות סגורים, פחות ירצו לקבוע דברים בכוח, או לשלוט בקשר. נשים מעצם טבען יעדיפו גברים כאלה ויפרחו לידם.
אין ספק שהיא תותחית, אבל עושה רושם שהיא בורחת מעצמה, לא נותנת זמן לחשוב על מה היא מדברת. היה יותר נעים אילו היתה מדברת יותר לאט, נותנת לדברים לחדור... אולי זו הסיבה שהדברים שהיא אומרת מאוד כלליים, לא עוסקים ברבדים העמוקים של הנפש, לא משאירים תשוקה של עוד... וחבל...
רציתי לשתף שנכדתי בת 12 ולכבוד שנת הבת מצוה למדנו על נשים פורצות דרך ומובילות . בעולם, בתנך,בבניית הארץ ,בחברה הישראלית .... בחברה הישראלית בחרנו להכיר את אליס מילר ולהיכרות מעמיקה יותר צפינו בהרצאה☝
השוטרים של הטבע תארו לכם שבחברה שלנו הכול היה אפשרי, הכול מותר. כולם מלכלכים, שורפים, גונבים, הורגים. אחר כך מגיעה המשטרה, עושה סדר, מפעילה לחץ על כולם, אוכפת חוקים כבדים מאוד ונעשה שקט, רוגע, שלום ושלווה. אז המשטרה עוזבת. עכשיו השאלה, האם אנחנו חוזרים לאותו מצב נורא שהיינו בו לפני שהגיעה המשטרה, או שאנחנו שומרים על הסדר והיחס הטוב בינינו כאילו המשטרה עדיין בשטח? במציאות הכאוטית של ימינו, הטבע הוא כמו שוטר. מגיע לעשות בינינו סדר, להשליט עלינו את החוקים שלו, והוא לא יעזוב אותנו עד שנשתנה. חוקי הטבע כוללים חיבור יפה בין שונים, אחדות וערבות הדדית. תראו איזו חברה בנינו, הפוכה לגמרי: התחרות וההצלחה האישית מתירים לדרוס ולזלזל, לשנוא ולשקר. האנוכיות שלנו תומכת בשאיבה מכדור הארץ בלי חשבון, בזיהום העולם בלי מחשבה. לכן מופעלים עלינו לחצים מתגברים מצד הטבע, כמו השוטרים שמְמַשטרים אותנו כדי שנירגע ונתחיל לחיות כמו בני אדם. פתאום מגיע גל בדמות מגפה או מכת טבע, והאדם מתחיל לתהות: "אולי באמת משהו לא בסדר? אולי אנחנו צריכים להתחשב יותר באחרים?". ברגע שהאדם מתחיל לחשוב בקו חיובי התואם לחוקי הטבע האינטגרליים ומחליט להשתנות במקצת, אז מגיעה הקלה, הרפיית מתח. השרפה דועכת, השיטפון נעצר, המגפה נשלטת - כמו שהיה כשהמשטרה עזבה. ואז שוב האדם שוכח הכול כאילו לא היה אתמול. רץ לקנות, לטוס, לצעוק, לעמוד בפקקים שעות נוספות, לקלל את כל מי ומה שעומד בדרכו, להפיק את טיפת ההנאה שנדמה לו שהוא יכול עוד לסחוט מהעולם הזה. ושוב מגיע הלחץ, והמשטרה חזרה בקול סירנה. ושוב האדם מוכן להשתנות, לחשוב יותר על מה שהוא עושה, לתת דין וחשבון על מעשיו בפני החברה וכדור הארץ. פחות לחטוף לעצמו, יותר לפתוח את הלב. אז האדם מסכים לצאת במקצת מעצמו ולהרגיש את הזולת. ושוב הלחץ פוחת, השוטרים של הטבע מסתלקים, והאדם חוזר לסורו. כך חוזר חלילה - מכה, הסכמה, הקלה, שכחה - עד מתי? עד שנצליח להחזיק את עצמנו בצורה נכונה גם כשאין לחץ. ברגע שנשמור על החוקים גם בלי השוטרים, אז לא נצטרך יותר לחצים חיצוניים. כבר בתחילת המגפה התרעתי שהיא תבוא בגלים. למה בגלים? כדי לאפשר לנו להגיע בעצמנו להחלטה שאין לנו יותר לאן לחזור. שנסכים לעזוב את המצב החברתי ההרוס שהגענו אליו, ונפסיק להסתכל בגעגוע לאחור. אחרי כמה גלים שבהם עזבנו את "חוקי המשטרה", את חוקי הטבע, וחזרנו להשתולל בשגרה, מתחילה להתעורר בנו תובנה חדשה שבאמת כדאי שנתחיל להשתנות. ולא בגלל הפחד מהמשטרה שתגיע, מהחשש מפני עוד מכת טבע שתכה בנו חזק. לא בגללה כדאי לנו לשנות את היחס שלנו לחיים, אלא כי הטבע פועל לטובתנו, לבנות מאיתנו חברה יפה וטובה שפועלת בערבות ובאהבה.
עם חברים כמו ביידן ואובמה, מי צריך אויבים? סערת הבחירות באמריקה מכה גלים גם בישראל ומעוררת תהיות ושאלות כמו מי יותר טוב לישראל - טראמפ או ביידן? קשה לענות מי עדיף. מצד אחד טראמפ היה טוב ליהודים, כמו גם לכלכלה העולמית. מצד שני, אובמה - שונא מובהק של ישראל שעומד מאחורי ביידן - אולי יקדם אותנו מהר יותר להתעורר, ובכך יהיה "טוב" להתפתחות היהודים. אנחנו עם קשה עורף, ישראלים שמתפנקים על היחס הלבבי שאנחנו זוכים לו מאמריקה של טראמפ, אבל ישראל כנראה לא יכולה להתפתח אם לא מופעלים עליה לחצים. לכן בראייה רחבה לא הייתי ממהר להכתיר את טראמפ כטוב ביותר לישראל ולהתפתחות העם היהודי. גם בתלמוד כתוב: "הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושים תשובה ומחזיר אותם למוטב". כלומר, אם ישראל לא הולכים לקראת ייעודם כאומה מאוחדת שמקרינה אור לגויים, אומה שנותנת דוגמה לאחדות לעולם המפולג, אז כוחות הטבע לוחצים עלינו בדרכם עד שנחזור לתלם. או בלשונו של המן הרשע שהכריז כי "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים", רגע לפני שהתחיל לרדוף את היהודים עד שנאלצו להתאחד, להתקהל וכך הצילו את נפשם. אין כאן מקריות. זה חוק טבע וחוקי הטבע לא משתנים, הם תמיד פועלים במתכונת דומה. כשהיהודים מפורדים ומפולגים - קם נגדם כוח שגורם להם להתאחד. אם להתחקות אחרי החוקיות של הטבע, אז מה יעזור לאחד את הקרע בישראל, בין הדתיים לחילוניים, בין הדתיים לבין עצמם ובין החילוניים לבין עצמם? מה יימנע מהמפלגות להמשיך להתרבות? מה יעצור את הסכסוכים ואת חילוקי הדעות? כל עוד ישראל מתרחקים מתפקידם ההיסטורי להיות אומה של חיבור ומופת לגויים, כמו שמתארים המקורות, הם לא עם והם מזמינים על עצמם כוחות ששומרים עליהם "מאוחדים", לפחות למראית עין, עד שיתחברו פנימית ויהיו לעם אחד. כמובן שאני לא מאחל לנו רע, אפילו לא ברמז. אלא שאם לא נלחץ על עצמנו להתחבר מעל הפערים בינינו כאיש אחד, אז יבואו לחצים חיצוניים שידחפו אותנו לזה, וכדאי שניערך לקראת הבאות.
מרגש אחת ויחידה . איזה כף שיש אנשים כמוך . חבל שמעטים . ונושא התקשורת חבל שהעם ניזון מהפחדות של אנשי השלטון במדינה . בהצלחה אין מילים בפי . הלב התרחב מלשמוע אותך שעות אני יכול להאזין לך תודה
