עד 120 בריא ושלם! לעבוד בעבודה שווה כבר שנים מדברים על זה שבקרוב נאבד מקומות עבודה לטובת הטכנולוגיה, דבר שאכן הולך ומתממש. הטכנולוגיה לוקחת על עצמה יותר ויותר משימות שמילאו בעבר דמויות אנושיות. ממילא גם המוטיבציה האנושית צונחת וגם מקורות הטבע הולכים ואוזלים, כך שלא יהיה ממה להמשיך לייצר ומרבית התעשייה תיעצר. אני חושב שעכשיו כשהווליום המחריש של המציאות המודרנית ירד, תימצא לנו שעה יפה לחשוב עליה בשקט. המציאות שיצרנו לעצמנו, שבה העבודה היא עיקר החיים והציר המרכזי סביבו אנחנו נעים, היא חדשה יחסית. אם נסתכל בחברות שהיו קיימות לפני חמש מאות שנה ואחורה, לא נמצא בה אנשים שראשם ורובם משוקע בעבודה, כמו בזמנינו שיוצאים ההורים בבוקר מהבית, מכניסים את הילדים למכונית, מפזרים אותם בבתי ספר וגנים, משם לעבודה שתופסת נפח גדול מהיום, שוב לפקקים, לאסוף את הילדים, וחוזר חלילה. צורת חיים כזו מוצצת את כל המיצים, שואבת את כל הכוחות. זאת אומרת אנחנו לא ממש חיים אלא משרתים את מקום העבודה שלנו, עבדים לחידושים, לצעקה האחרונה. אבל קשה להבין את זה, כי כשנמצאים בתוך הקלחת אין הבחנות אם היא טובה או רעה לנו. כדי לקבל תובנות צריך להרים ממנה את העיניים ולראות איפה אנחנו נמצאים במרחב. תסתכלו בעמים שהקִדמה עוד לא כבשה אותם, ותבינו איך פחות או יותר נראו חיינו לפני עידן הטכנולוגיה. פיזית הם עובדים קשה יותר מאיתנו, אבל הם מורגלים בזה, עובדים כמה שעות ואז נחים בצל, בערב יושבים סביב המדורה. יש לי חברים ממדינות אפריקה, הם מספרים לי שהם עובדים כמה שצריך כדי שיהיה להם משהו לאכול, בגד ללבוש, ושאר היום נמצאים בחיק השבט, הראש פנוי, אין לחץ. זאת אומרת, הם החופשיים, אנחנו העבדים. מי דואג לתפעל את העבדות הזו אם ברור שאף אחד לא שמח ופורח בה? אותם עשרה אחוזים עשירים, שאומנם גם הם בכלל לא מאושרים, אבל נדחפים להעביד אותנו עבור ההרגשה שהם יכולים להרשות לעצמם לעשות כביכול כל מה שבא להם. אז אנחנו צריכים להרים את הראש ולחשוב טוב. לראות איפה היינו פעם, מה נעשה איתנו היום, ולשאול מה יהיה עלינו הלאה? כי מעבר לזה שאנחנו הורגים את עצמנו, אנחנו גם ממיתים את שאר חלקי הטבע ומשאביו, מייצרים מהם המוני דברים שדקה אחר כך נזרוק. באורח החיים הזה שנכנסנו אליו טמון היסוד לקץ האנושות. הבראה של מציאות חיינו קשורה בשינוי מדדים. בחינוך עצמנו למדוד אדם בתרומתו לחברה ולא בכמות הכסף שהוא עושה. בללמוד לתת לכל אדם הרגשה שדרך העבודה שהוא עושה הוא נקשר לחברה ונעשה חלק מהחבורה, וכולם שותפים בהפקת תוצרת חברתית לאומית. אומנם כל אדם יקבל שכר כספי על עבודתו, אבל את תחושת המילוי הוא לא יקבל מהכסף אלא מהתרומה שלו, מהחלק שהוא מושקע בו בחיי הכלל. אחד יכול לייצר שרוכי נעליים, שני לאפות עוגות ולחם, שלישי לבנות בתים או תוכנות. אם אדם מעריך את העבודה שהוא עושה כי הוא יודע שהחברה נהנית מיגיע כפיו, העבודה שלו שווה המון בשבילו, ובשביל כולם.
כולנו רודפים אחרי הטוב, אבל הוא כל הזמן בורח. אם נבין למה, נצליח לתפוס אותו סוף סוף. מה שמניע אותנו זה הרצון שלנו ליהנות. מתעורר בנו רצון למשהו, ואנו פועלים כדי להשיגו. בגדול, אפשר לחלק את הרצונות שלנו לשישה רצונות עיקריים, רצון לאוכל, למין, למשפחה, לכסף, לכבוד ולידע. אצל כל אחד הרצונות האלה מופיעים בשילוב ייחודי, שגם הוא כל הזמן נתון לשינויים. אתה רואה פרסומת למשהו מסוים, מתעורר בך רצון אליו. ראית שלשכן יש משהו חדש, אתה רוצה גם. מישהו בעבודה סיפר על נופש מדהים, עשה לך חשק. וכשיש לך רצון חזק למשהו, אתה פועל כדי להשיגו. הצלחת, מה טוב. לא, אתה עצוב. כך בנויים חיינו, מרגעים של אור ומהרבה חושך. אבל את זה אתם יודעים לבד. מה שחדש הוא שאפשר להפוך את עצמך לספק של אור. כלומר, לא להיות תלוי בדבר מה שהשגת או לא, שיאיר לך את החיים או שיחשיך אותם, אלא לבנות את עצמך כספק של אור, בלי קשר לשום דבר חיצון. ואז תמיד יאיר לך, תמיד תשרה בטוב. איך? זה קשור לאותו מנוע פנימי שלנו, הרצון ליהנות. חכמת הקבלה מלמדת כיצד אפשר לפתח בתוכך רצון לגרום הנאה למישהו אחר. לא באופן אגואיסטי, כלומר כדי שזה יעשה לך טוב, או כדי שלא תרגיש אחר כך ייסורי מצפון מזה שלא נתת. אלא לתת באמת. מתוך אהבה טהורה. בלי שום פנייה עצמית. מדובר במשהו על-טבעי. מנוגד לחלוטין לטבע המקורי שלנו - הרצון להתמלא בהנאה בעצמנו. אבל כשמצליחים לפתח בקרבנו רצון שכזה, נקרא לו רצון להשפיע (מלשון להעניק שפע למישהו אחר), אז אתה בעצמך הופך להיות מקור של אור. ופתאום, יש לך מה לתת לכולם. בשפע. מתגלה לך מקור עליון של אור ושל שפע, כוח הטוב הכללי שבטבע. הוא ממלא אותך עוד ועוד, כמעיין המתגבר. נפתחים לך מאגרים בלתי מוגבלים של כוחות טובים. אתה מגלה שאתה עצמך רק צינור, האור זורם דרכך לכולם וחיים חדשים מתחילים. שנזכה להאיר אחד לשני.
חבר כזה אני רוצה בחיים אפס אינטרסנטיות תשמעו תשיר של רביד פלוטניק עגל הזהב ותבינו למה אתם צריכים חברים כאלה ולא משנה בני כמה אתם ולצערינו אין המשך לדור כזה ולא יהיו עוד אנשים כאלה
אני חייב לומר שהפתעת אותי אדון גד הורביץ. מרגע לרגע במהלך הסירטון אני מתרשם יותר ויותר - מהמוסר עבודה הגבוה שמתבטא במסירות ואחריות בעבודה, והמון דוגמא אישית. ורמה בריאותית ופיזית מדהימה (בדומה לבחורים צעירים כמו שאמרת) אבל הגיע משפט בסוף הסירטון שהחריד אותי והרס את כל הרושם הטוב שיצרת : "יש רק ערבים או תאילנדים, אין יהודים". אני לא חושב שאתה אומר מתוך צביעות מרושעת אבל בהחלט מתוך בלבול עמוק. הסיבה שכסף החליף את האידואולוגיה זה בגלל איבוד הזהות הלאומית, אז אין מה להתלונן על משהו שאתה בעצמך מצדיק
