בחיי.. איפה האלוקים בחיי? מקורות: רש"י במדבר יג כ היש בה עץ. אִם יֵשׁ בָּהֶם אָדָם כָּשֵׁר שֶׁיָּגֵן עֲלֵיהֶם בִּזְכוּתוֹ ספר הזהר, שלח לך ו לה במדבר יג כ הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְגוֹ', רִבִּי חִיָּיא אָמַר, וְכִי לָא הֲוָה יָדַע מֹשֶׁה דְּאִית בָּהּ כַּמָה אִילָנִין מְשַׁנְיָין דָּא מִן דָּא, וְהָא הוּא שִׁבַּח לָהּ לְיִשְׂרָאֵל בְּכַמָּה זִמְנִין, וְהוּא אִסְתָּפַּק בְּדָא. וְהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָאָמַר לֵיהּ לְמֹשֶׁה בְּקַדְמִיתָא, דְּהִיא אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ. פענח רזא, שלח י״ג היש בה עץ אם אין, וכי יש לך ארץ או מלכות בלא עץ? מזרחי, במדבר י״ג:כ׳:א׳ היש בה עץ אם יש בה אדם כשר שיגן עליה' בזכותו. דאל"כ היש בה עץ ל"ל הרי כבר אמר השמנה היא אם רזה ומסתמא אם היא שמנה יש בה אילנות? משכיל לדוד, במדבר יג כ:היש בה עץ וכו׳. דאל״כ מאי נ״מ לידע אם יש בה עץ נטוע והלא אם הארץ שמנה אפילו לא יהיה בה שום עץ מה בכך הם יטעו כל מיני מגדים כשיכנסו בה כלי יקר על במדבר י״ג:כ׳:א׳ היש בה עץ אם אין.. על דרך הנסתר אמר היש בה עץ אם אין, דומה למה שאמרו ישראל היש ה' בקרבנו אם אין. כי לא היו ישראל מסופקים במציאת השי"ת כי לא נאמר היש ה' אם אין אלא יודעים היו שיש ה' אבל היו מסופקים אם הוא בקרבם ומשגיח עליהם או אם מסרם תחת ממשלת המערכה כך רצה משה לחקור אם הארץ ההיא יושבת בצל שדי וארץ אשר עיני ה' דורש אותה תמיד. או אם היא תחת המערכה כשאר ארצות, ורמז במילת עץ לצל שדי, ושם של ארבע רמוז במלת עץ. כיצד, י"ה, י' פעמים ה' ה' פעמים י' הרי ק'. ו"ה, ו' פעמים ה' ה' פעמים ו' הרי ס'. סך הכל ק"ס כמספר עץ.. רמב"ן על במדבר יג כז רשעם במלת "אפס", שהיא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם שאי אפשר בשום עניין, כלשון "האפס לנצח חסדו" (תהלים ע"ז ט'), "ואין עוד אפס אלוהים" (ישעיה מ"ה י"ד). העמק דבר במדבר יג ב והנה בעמדם בחורב ובתחלת נסיעתם משם היה באמת בדעתם ליכנס בזה האופן לא״י. וא״צ לשליחות כלל. אבל בהליכה שלש מסעות הללו ראו והתבוננו כי קשה עליהם לעמוד בזה האופן. באשר עפ״י גלוי שכינה שבקרבם כל מה שמדברים שלא כהוגן הוא באזני ה׳ כמו שמדברים בפלטין של מלך. ותומ״י בא מלאכי מות ומשכלת. ואינם יכולים לעמוד בזהירות יתירה כזו. ולא מצאו עצמם מוכשרים לעמוד בהיכל מלך מלכי המלכים הקב״ה. ע״כ בחרו לעמוד בחוץ והשכינה תהי׳ בקרבם במדת מלכות. וכמו שביארנו בספר דברים בפסוק פנים בפנים דבר ה׳ עמכם. דמשמעו דבפנים שהאדם מישראל מתנהג עם עבודתו לפני ה׳ באותו פנים הקב״ה והשגחתו עליו. ע״כ הסכימו לשלח מרגלים ותהי׳ הכניסה בדרך הטבע. סוטה לה אִיּוֹב נָח נַפְשֵׁיהּ, וְאִטְּרִידוּ כּוּלֵּי עָלְמָא בְּהֶסְפֵּידָא רשי סוטה לה שכיב איוב - שלא תגין זכותו עליהם והיינו דקאמר כלב סר צלם מעליהם: בבא בתרא טו רָבָא אָמַר: אִיּוֹב בִּימֵי מְרַגְּלִים הָיָה - כְּתִיב הָכָא: ״אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ, אִיּוֹב שְׁמוֹ״, וּכְתִיב הָתָם: ״הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ״. מִי דָּמֵי?! הָכָא ״עוּץ״, הָתָם ״עֵץ״! הָכִי קָאָמַר לְהוּ מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: יֶשְׁנוֹ לְאוֹתוֹ אָדָם שֶׁשְּׁנוֹתָיו אֲרוּכּוֹת כְּעֵץ, וּמֵגֵין עַל דּוֹרוֹ כְּעֵץ? בראשית רבה נ״ז אִיּוֹב אֵימָתַי הָיָה, רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא אָמַר בִּימֵי אַבְרָהָם הָיָה. רמבן שער הגמול וזה המאמר יורה כי איוב היה חושב מתחלה כי מצד גריעות האדם אצל הבורא ישים אותו תחת ממשלות המקרים כפי מערכת המזלות ומשטרי הארצות יאמין באדם כמו שנאמין אנחנו בנמלים או בשרצי הארץ והבהמות כי אין השגחה עליונה רק לקיים המין אבל ליחיד מהם אין עמו עונש ושכר ולא נאמר בהם שחטאו כשישחטו ולא זכו כשהאריכו ימים והיו מזונותם מצויין להם כזאת הייתה סברתו תחלה כפי עניין מענהו הראשון.. ואז נתעורר איוב לצדק עצמו (איוב ט י) ושב אל טענותיו הראשונות וחזק דבריו ובאר אותם כי הבורא יתברך לרוב מעלתו לא ישגיח בפרטים ואפילו יענהו לא יאמין איוב… כי יאזין קולו אשר בבוא השערה בנוהג שבעולם על הכל ישופהו האל יתברך וירבה פצעיו עם הכלל בחינם ולא על חטאו ואמר "תם אני" ולא חטאתי מיום שנבראתי רק "לא אדע נפשי" אם מצד בריאתה יבאו עליה המקרים… כי איוב חזר בו ועשה תשובה והם לא נזדרזו להתודות על חטאם כמו שאמר הוא "לשמע אזן שמעתיך" והייתי טועה בידיעתך ועתה כיון שראתה עיני כבודך והשגתי ממך השגה אמיתית אמאס ונחמתי על עפר ואפר איוב ב י וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֗יהָ כְּדַבֵּ֞ר אַחַ֤ת הַנְּבָלוֹת֙ תְּדַבֵּ֔רִי גַּ֣ם אֶת־הַטּ֗וֹב נְקַבֵּל֙ מֵאֵ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים וְאֶת־הָרָ֖ע לֹ֣א נְקַבֵּ֑ל בְּכׇל־זֹ֛את לֹא־חָטָ֥א אִיּ֖וֹב בִּשְׂפָתָֽיו׃ כלי יקר שם.. היש בה עץ אם אין, דרז"ל (ב"ב טו) אם יש שם אדם כשר שיגין עליהם כעץ זה העושה צל ומגין על כל המסתופף בצלו, ועל זה נאמר סר צלם מעליהם שכבר מת איוב, רמז לדבר צלם עולה למספר עץ. רמי קידר כתב אפי נצר הלחין בין יתר הביצועים.. אברהם פריד, היכל התרבות 2010. הָיוּ יָמִים חַמִּים יְמֵי בַּצֹּרֶת פָּנַי יָבְשׁוּ כְּסֶדֶק אֲדָמָה שָׂדִי קָמַל וְלֹא נוֹתַר לִקְצֹר אֶת שָׁאַלְתִּי, לָחַשְׁתִּי, בִּשְׁבִיל מָה? הַחֹרֶף שׁוּב הִכָּה בִּי קֹר כְּחֶרֶב וְהַמַּבָּט כֹּה סַגְרִירִי בִּשְׁתֵּי עֵינַי וּמִסִּדְקֵי קִירוֹת נִבָּט הָעֶצֶב שָׁאַלְתִּי, לָחַשְׁתִּי, עַד מָתַי? אַךְ לְעֵת עֶרֶב עִם רוּחַ עֶרֶב עָלֶה נוֹשֵׁר לוֹ עַל גַּג בֵּיתִי, אֲנִי יוֹדַעַת אֲנִי שׁוֹמַעַת מִישֶׁהוּ הוֹלֵךְ תָּמִיד אִתִּי. אֲנִי זוֹכֶרֶת בְּדִידוּתִי זוֹעֶקֶת אָלִיט פָּנַי בִּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדִי אֶת צַעֲרִי חִלַּקְתִּי עִם פַּת לֶחֶם שָׁאַלְתִּי, הָאָמְנָם וְאִם כְּדַאי אֶת תְּפִלָּתִי אֶשָּׂא כָּךְ הָלְאָה הָלְאָה עוֹד לוֹחֲשׁוֹת שְׂפָתַי מִתּוֹךְ עוֹנִי אֲנִי יוֹדַעַת מִישֶׁהוּ לְמַעְלָה רוֹאֶה אוֹר עֲשָׁשִׁית בְּחַלּוֹנִי
