מקורות: שו"ע או"ח תקנ"ט ד: אין אומרים תחנון (ולא סליחות) בתשעה באב, ואין נופלים על פניהם משום דמקרי מועד. דברים כח, מז: תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר לֹא־עָבַ֨דְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְט֣וּב לֵבָ֑ב מֵרֹ֖ב כֹּֽל׃ חגיגה ה: וְהָאָמַר רַב פָּפָּא: אֵין עֲצִיבוּת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עוֹז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמוֹ״ פסחים קיז. ״מִזְמוֹר לְדָוִד״ - מְלַמֵּד שֶׁאָמַר שִׁירָה וְאַחַר כָּךְ שָׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה. לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה, לֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרִים בְּטֵלִים, אֶלָּא מִתּוֹךְ דְּבַר שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה. רבי חיים ויטאל בשער הקדושה: "העצבות גורמת מניעת העבודה מקיום המצוות ובטול עסק התורה וכוונת התפלה ומבטל מחשבה טובה לעבוד את ה', והוא שער גירוי הסתת היצר הרע" תניא חלק א כו: ברם, כגון דא צריך לאודעי כלל גדול. כי: כמו שנצחון לנצח דבר גשמי, כגון שני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה, הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל ויפול גם אם הוא גבור יותר מחבירו, ככה ממש בנצחון היצר, אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות, הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן, כי אם בזריזות, הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם. בבא מציעא פה. דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו, אמרו נביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, שנאמר: "ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם. איכה א טו: קרא עלי מועד לשבור בחוריי יומא ט: מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן מִפְּנֵי מָה חָרַב - מִפְּנֵי שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁהָיוּ בּוֹ: עֲבוֹדָה זָרָה, וְגִלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם רבי יצחק עראמה עקידת יצחק מהדורת דעת עמוד 117: מיאוס הארץ ההיא… הוא העניין אשר עמד עלינו לכלותינו בכל הדורות, ובעבורו גלינו מעל ארצנו, ונתרחקנו מעל אדמתינו, והיינו חרפה לשכנינו, ולעג וקלס לסביבותינו, ואין שום מבוא לשוב אל שלמותנו - כי אם בשובה אלינו” ההחסיד יעבץ: והיא בעיני הסיבה היותר גלויה וחזקה לכל השמדות המופלגות הגדולות והמבהילות אשר מצאנו בגלות בכל מקומות פזורינו, על צווארינו נרדפנו ולא הונח לנו, לפי שיצא האבל הלז מליבנו, בהיותינו שוקטים בארץ [העמים], שכחנו את ירושלים, על כן כמת מלב נשכחנו´. שפת אמת, כי תבוא, תרנ"ג: שכל השמחה הוא מבית המקדש 'שהשמחה במעונו'. ובזמן המקדש השמחה היתה בשלימות. ועתה זוכין אל השמחה ע"י האבילות של בית המקדש … ואמרו חז"ל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמת ירושלים". מורה נבוכים ח"ג סוף פרק מא: כי לאבלים נחת בבכייתם ועוררות אבלם עד כלות כוחותיהם הגופניים, מלסבול אותו המאורע הנפשיי, כמו שיש לבעלי השמחה נחת במיני השחוק. ולפיכך חננתה התורה (לשבויה היפת תואר) ואיפשרה לה זאת עד שתלאה מן הבכי והאבל ברכות לב: "דרש רבי אלעזר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, שנאמר: (איכה ג, ח) 'גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי' ואע"פ ששערי תפלה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו שנאמר: (תהלים לט, יג) 'שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש'" בבא מציעא נ"ט. כל השערים ננעלו ונסגרו, ושערי דמעות לא ננעלו" תניא חלק א כו: ומה שכתוב (משלי יד כג): "בכל עצב יהיה מותר", פירוש, שיהיה איזה יתרון ומעלה מזה - הנה, אדרבה, מלשון זה משמע, שהעצב מצד עצמו אין בו מעלה, רק שיגיע ויבא ממנו איזה יתרון. והיינו השמחה האמיתית בה' אלהיו, הבאה אחר העצב האמיתי לעתים מזומנים על עונותיו במר נפשו ולב נשבר. סנהדרין קד: אמר רבא (רבה), אמר ר' יוחנן: בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן? בשביל מרגלים, שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם. משלי יד כג: "בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר. זכריה ח יט: ”כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.
כשרב חשוב ( הרב שלום כהן) אומר שהתקווה הוא שיר מטומטם וכיפה סרוגה זה עמלק. ורב חשוב אחר (האב עובדיה יוסף) אומר שהמורים מטומטמים כי הם מלמדים את תלמידי ישראל לימודי חול. ועוד התבטאויות רבות כאלה ואחרות.. זה גורם לשינאת חינם בעם אאכ יש לך תירוץ מתפתל להסביר את עומק הנסתר בדיברי הרב
שמעתי את ח"כ גפני צועק לפני שנה, בטלוויזיה! "אלף לצבא ואלף לתורה...! אבל בזמן מלחמה - זה מצב אחר!" אז - כולם מתגייסים!! אז הגיע זמן מלחמה. נו??? ומה קרה???
רמב"ם (הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה א): "בשלשה כתרים נכתרו ישראל, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, כתר כהונה זכה בו אהרן שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם, כתר מלכות זכה בו דוד שנאמר זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי, כתר תורה הרי מונח ועומד ומוכן לכל ישראל, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, כל מי שירצה יבא ויטול". נראה שהבן אליעזר היה ממשיך דרכו של משה רבינו. מובא במדרש בסוף הוא המשיך את דרכו (במדבר רבה, פרשה יט): "רב אחא בשם ר' חנינא אמר: בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה שיושב ועוסק בפרשת פרה אדומה ואומר הלכה בשם אומרה ר' אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים אמר לפניו רבון העולמים יהי רצון שיהא מחלצי אמר לו חייך שהוא מחלציך הה"ד (שמות יח) ושם האחד אליעזר שם אותו המיוחד". הפסוק היחיד בתורה שמשה תובע משהו. הוא רוצה בנים ממשיכים. הוא לא מקבל. מי שמקבל הוא זה שהתאמץ לא המקושר. בניו לא למדו תורה כל כך כיהושוע התורה לא מספרת דבר עליהם ללמדנו שתורה איננה ירושה אלא תוצאה של עבודה. המילים הכמעט-אחרונות בנבואתו של אחרון נביאינו, מלאכי, הן אלו החוזות כי עוד יוּשַב "לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג, כד). המתרחקים והמתנכרים עוד ישובו לחיקנו באמונה ובאהבה. בני בניו של עלי חזרו בתשובה
מקורות: 1. במדבר רבה כ״א:י״ד בָּנֶיךָ יָשְׁבוּ לָהֶם וְלֹא עָסְקוּ בַּתּוֹרָה, יְהוֹשֻׁעַ הַרְבֵּה שֵׁרֶתְךָ וְהַרְבֵּה חָלַק לְךָ כָּבוֹד. שופטים יח, ל וַיָּקִ֧ימוּ לָהֶ֛ם בְּנֵי־דָ֖ן אֶת־הַפָּ֑סֶל וִ֠יהוֹנָתָן בֶּן־גֵּרְשֹׁ֨ם בֶּן־מְנַשֶּׁ֜ה ה֣וּא וּבָנָ֗יו הָי֤וּ כֹהֲנִים֙ לְשֵׁ֣בֶט הַדָּנִ֔י עַד־י֖וֹם גְּל֥וֹת הָאָֽרֶץ׃ ילקוט שמעוני, שופטים עב יהונתן בן גרשום בן מנשה הוא ובניו היו כוהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ, וכי בן מנשה הוא והלא בן משה הוא, דכתיב ובני משה גרשום ואליעזר, אלא מתוך שעשה מעשה מנשה תלאו הכתוב במנשה. במדבר כז טו -טז: וידבר משה אל ה' לאמר: יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה. קיצור בעל הטורים שם"וידבר משה אל ה' לאמר אין פסוק אחר כזה בתורה" אור החיים במדבר כז טו למה אמר הכתוב וידבר משה לפני ה' שאין זה מהמוסר בעלי ברית אברם, פנחס י׳ זקנו של החיד"א יש לשאול מה טעם יפקוד ה׳ אלהי הרוחית וגו׳ כי הוא ית׳ יודע מה שיועיל יותר ממשה……. תורת משה - אלשיך, במדבר כז טו ולמה עשה עצמו כבלתי יודע ומייעץ לפני קונו יפקוד איש על העדה וגם מציאות אומרו יפקוד וכו' כמו זר נחשב שיראה כמו יעץ למלכו של עולם חלילה. 2. רש"י במדבר כז טז אָמַר הִגִּיעַ שָׁעָה שֶׁאֶתְבַּע צָרְכִּי - שֶׁיִּירְשׁוּ בָּנַי אֶת גְּדֻלָּתִי. במדבר רבה כ״א:י״ד אָמַר משֶׁה הֲרֵי הַשָּׁעָה שֶׁאֶתְבַּע בָּהּ צָרְכִּי, אִם הַבָּנוֹת יוֹרְשׁוֹת בְּדִין הוּא שֶׁיִּרְשׁוּ בָּנַי אֶת כְּבוֹדִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (משלי כז, יח): נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ, בָּנֶיךָ יָשְׁבוּ לָהֶם וְלֹא עָסְקוּ בַּתּוֹרָה, יְהוֹשֻׁעַ הַרְבֵּה שֵׁרֶתְךָ וְהַרְבֵּה חָלַק לְךָ כָּבוֹד, וְהוּא הָיָה מַשְׁכִּים וּמַעֲרִיב בְּבֵית הַוַּעַד שֶׁלְּךָ, הוּא הָיָה מְסַדֵּר אֶת הַסַּפְסָלִים, וְהוּא פּוֹרֵס אֶת הַמַּחְצְלָאוֹת, הוֹאִיל וְהוּא שֵׁרֶתְךָ בְּכָל כֹּחוֹ, כְּדַאי הוּא שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד שְׂכָרוֹ, (במדבר כז, יח): קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ. חתם סופר על התורה במדבר יח בני משה שהי' תולדותיו ממש והיו בחיים ולא הוזכרו בשמותם כלל כי לא הגיעו לזאת המדרגה והטעם בזה כי הי' עול ישראל על משה רבינו ע"ה עד שלא השגיח על בניו וכתיב והי' כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד ומי שלא ביקש לא יצא ובניו לא היו מהמבקשים מעצמם והוא מטרדתו בציבור לא היו יכול למושכם ופירש"י בפ' יתרו מן ההר אל העם שלא נפנה לביתו אלא מן ההר אל העם וא"כ ביום דיבר ה' את משה בהר סיני נעשו אלו תולדותיו ובניו לא נעשו כאלו הם תולדותיו והכל גרם יום אשר דיבר ה' את משה בהר סיני: 3. גור אריה על במדבר כ״ז:ט״ו:א׳ לאמר השיבני וכו'. דאם לא כן, "לאמר" למה לי, אלא שהיתה בקשתו שיודיע לו הקדוש ברוך הוא תשובה, וזהו "לאמר". שהיה מצטער על דבר זה מאד, לכך היה מבקש שישיב לו אם יעשה בקשתו. רש"י על במדבר כז כג ויסמך את ידיו. בְּעַיִן יָפָה, יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִּצְטַוָּה, שֶׁהַקָּבָּ"ה אָמַר לוֹ "וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ", וְהוּא עָשָׂה בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וַעֲשָׂאוֹ כִכְלִי מָלֵא וְגָדוּשׁ, וּמִלְּאוֹ חָכְמָתוֹ בְּעַיִן יָפָה (שם): בבא בתרא קי. כֵּיוָן שֶׁרָאָה דָּוִד שֶׁמָּמוֹן חָבִיב עָלָיו בְּיוֹתֵר, מִינָּהוּ עַל הָאוֹצָרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁבֻאֵל בֶּן גֵּרְשׁוֹם בֶּן מְנַשֶּׁה נָגִיד עַל הָאֹצָרוֹת״. וְכִי שְׁבוּאֵל שְׁמוֹ? וַהֲלֹא יְהוֹנָתָן שְׁמוֹ! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁשָּׁב לָאֵל בְּכׇל לִבּוֹ. במדבר רבה, פרשה יט "רב אחא בשם ר' חנינא אמר: בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה שיושב ועוסק בפרשת פרה אדומה ואומר הלכה בשם אומרה ר' אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים אמר לפניו רבון העולמים יהי רצון שיהא מחלצי אמר לו חייך שהוא מחלציך הה"ד (שמות יח) ושם האחד אליעזר שם אותו המיוחד". מלאכי ג כב זִכְר֕וּ תּוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֑י אֲשֶׁר֩ צִוִּ֨יתִי אוֹת֤וֹ בְחֹרֵב֙ עַל־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֔ל חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִֽים׃ הִנֵּ֤ה אָנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם יְהֹוָ֔ה הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא׃ וְהֵשִׁ֤יב לֵב־אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וְלֵ֥ב בָּנִ֖ים עַל־אֲבוֹתָ֑ם פֶּן־אָב֕וֹא וְהִכֵּיתִ֥י אֶת־הָאָ֖רֶץ חֵֽרֶם׃ זוכר אני סיםור שאין לי מושג מהיכן על האיש שלא היה מוכן לתת לצילדו המלצה. נדרים פא. וּמִפְּנֵי מָה אֵין מְצוּיִין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לָצֵאת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִבְּנֵיהֶן? אָמַר רַב יוֹסֵף, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: תּוֹרָה יְרוּשָּׁה הִיא לָהֶם משנה אבות ב יב רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יְהִי מָמוֹן חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלְּךָ; וְהַתְקֵן עַצְמְךָ לִלְמֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לְךָ; וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם: אבות דרבי נתן י״ז התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך כיצד בשעה שראה משה רבינו [את בניו] שאין בהן (תורה) שיעמדו בנשיאות אחריו נתעטף ועמד בתפלה אמר לפניו רבש״ע הודיעני (את) מי יכנס את מי יצא בראש כל העם הזה שנאמר (במדבר כ״ז:ט״ו-ט״ז) וידבר משה אל ה׳ לאמר יפקד ה׳ אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם. פני דוד, במדבר, בהעלותך ד׳ ויָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה: וירץ הנער. בגימטריא גרשום היה המגיד בדקדוק כמו שפירש"י ז"ל: מובא ברש"י (שמות פרק א פסוק כ) "וייטב אלוקים למילדת - מהו הטובה ויעש להם בתים - בתי כהונה ולויה ומלכות שקרויין בתים. ויבן את בית ה' ואת בית המלך (מלכים א' ט א). כהונה ולויה מיוכבד, ומלכות ממרים, כדאיתא במסכת סוטה (סוטה יא ב)". ולכאורה תמוה, מדוע לא הזכיר את הכתוב את משה רבינו בנה של יכבד, כשכר למסירות נפשה של יוכבד, ואינו נכלל באותם "בתים" שהבטיח לה? והרי משה רבינו היה אדון הנביאים ומוסר התורה, ולא היה גדול כמותו בישראל? אלא שממשה רבינו לא יצאו "בתים", היינו, שהוא לא העביר את קניניו הרוחניים בירושה.
נכתב עם ענין גדול מאוד לציבור! #5 הנה משהו ששווה גילוי באמת. לא טיזר, לא פרסומת. מידע אמיתי וחשוב שצריך שיכירו אותו כל מי שגורלה של מדינת ישראל חשוב לו, שזה בעצם כל אזרח וכל יהודי, נער, זקן גבר או אשה. משהו רע, אפילו רע מאוד מתחולל כבר זמן רב בתוככי השב״כ הגוף שעל פי שמו והגדרת מטרותיו ותפקידו היה אמור להיות ממוקד בלספק בטחון ושקט לאזרחי המדינה. בעוד אלפים רבים מעובדיו אכן פועלים כנגד מטרות אויב ואיומים בטחוניים ממשיים, פועלת בו כבר מספר שנים רב, במקביל ובחשאי מעין מחלקת גסטפו יהודי- יישות פנימית שמונה בטופ, כמה מאות בודדות אבל זורעת סבל, עינוי וטרור בקרב אזרחים במדינה, ללא שום קשר לשום אלמנט בטחוני. המערכת הזו מפעילה מגוון אמצעים טכנולוגיים סופר מתקדמים, פרי של מחקר ופיתוח ארוך שנים, כך שיש פה בהחלט מניעים כלכליים כבדים למדי, אבל גם אידאולוגיה של שליטה ו/או עבודת השטן גרידא. והבעיה היא לא רונן בר או ראש שב״כ ספציפי. וגם מעקבים והאזנות זה כבר לא ממש הסיפור הגדול. בעולם היום זה הפך להיות כל כך פשוט וזמין שאין מה להתרגש יותר מידי. הבעיה זה יותר המורשת של תפיסת העולם האדנותית והכל יכולה, שמאפשרת למערכת ולעומדים בראשה לדורותם, להשקיע זמן ומשאבי עתק, בתהליכים ובתכנים שאין להם ולא כלום עם התפקידים והמטרות הלאומיות והממלכתיות של המערכת. מערכת שלאורך שנים, נמצאת בהלך חשיבה כזה, די ברור שבשעת מבחן, בזמן אמת, לא תוכל לתת מענה לאיומים אמיתיים. כמו שאכן קרה. אז במה דברים אמורים? ובכן, זה ידועהומובן שלשב״כ יש ענין בטכנולוגיה בכלל וענין מיוחד במזעור טכנולוגיות. שרות הבטחון הכללי של מדינת ישראל מפתח ומפעיל מספר אמצעים טכנולוגיים מאוד מתקדמים, חלקם בחזית הטכנולוגיה ממש. הבעיה הגדולה יותר, והיא בעיקר הבעיה שלנו, אזרחי המדינה, היא שהאמצעים הללו הם כבר מזמן לא רק אמצעים פסיביים, כאלה שרק אוספים מידע, מקליטים או מצלמים ותו לא. הבעיה היא שהם מזמן הורחבו לאמצעים אקטיביים, כאלה שפועלים בסביבה ויוצרים אפקט והשפעה סביבם. אמצעים אלו נחשבים לטופ סקרט מבחינת הרמה הטכנולוגית שלהם והשימוש בהם נשמר אף הוא בחשאיות מירבית, עד כה. תחת מעטה סודיות זה, לאורך שנים, האמצעים הללו הלכו והתפתחו והוכנסו בהדרגה לשימוש נרחב ומופעלים במגזר היהודי על קהל יעד אזרחי, כאמור, ללא שום קשר לשיקולי בטחון, תוך הפרה בוטה וגסה של כל חוק אזרחי או פלילי, רמיסה סיטונית של זכויות האזרח והפרט וחילול של כללי יסוד מוסריים בין בני אדם. בתמצית, מדובר במתקני שיגור וריסוס ממוזערים מאוד ומוסתרים היטב, שמבוססים על מזעור ברמה של ננוטכנולוגיה וננו-רובוטיקה ושאותם המערכת יודעת להתקין ולהסליק כמעט בכל מקום- מבנה, חדר, משרד, רכב וגם במרחב הציבורי. המייחד את האמצעים הללו כאמור הוא שהם לא רק פסיביים ואוספים מידע, אלא הם ממש משמשים להפצת חומרים פעילים, בגודל ממוזער כזה שקטן מזוית הראייה של עין אנושית. זהו בעצם העניין המרכזי והמיוחדות של האמצעים האלה. המזעור והגודל או הקוטן, הבלתי נתפס בחושים אנושיים רגילים. כל האמצעים הללו ניתנים לשליטה ובקרה מרחוק. השליטה יכולה להתבצע מחמ״ל מרוחק או מלפטופ בדירה בבנין סמוך. כאמור, ניתן היה לצפות ולהעריך שהאמצעים האלה ישמשו כנגד אויבי המדינה הגרועים ביותר ולמטרות הגנה על הביטחון, אבל זה לא כך. הם מופעלים על אזרחים ישראלים באופן שרירותי ושגרתי ולמטרות שעליהן יש לדון בהרחבה, אבל דבר אחד ברור, אין להם שום קשר לנושאי בטחון. שניים מתוך מגוון האמצעים האלה מתוארים כאן: 1. שיגור וריסוס ממוקד לאזור הראש, הפה והאף, של חלקיקים של חומרים מסממים. חומרים אלה ברגע שנקלטים בגוף דרך דרכי הנשימה, האף והפה, ולפעמים גם במגע עם העור, יוצרים בנפגע אימפקט וטווח משתנה של סוגי השפעה, בהתאם לסוג החומר המרוסס. אופי ההשפעה יכול להתבטא בתופעות של חולשה, הרדמות, כאבי ראש, והשפעה כללית מחלישת תפקוד, או להיפך עוררות ומניעת יכולת שינה. למעשה, זו פלטפורמת שיגור ממוזערת שניתן לחמש את המשגרים-דיספנסרים האלה בכל סוג חומר, לאחר שעבר התאמה באמצעות ננוניזציה- קרי הפיכתו לחלקיק ממוזער בגודל שאינו נראה לעין בלתי מזוינת. 2. התקנת אנטנות ממוזערות (אנטנות שידור) שבאמצעותם ניתן לשגר לעבר הקורבן פולס אלקטרו-מגנטי בתדר מסוים שפגיעתו בגוף האנושי מכאיבה מאוד. את ההשפעה ורמת הכאב על הגוף אפשר לדמות פחות או יותר, לפגיעת אבן קטנה, בינונית או גדולה, תלוי בעוצמת הפולס ובמרחק של האנטנה מהגוף. בקיצור, תחושה מאוד כואבת ולא נעימה. דוגמא אחרת להשפעת הפולס, אם הוא חזק מספיק וממוקד לעבר בית החזה, זה יכול די בקלות לחדור את המעטפת של בית החזה, לפגוע ישירות בשריר הלב ולגרום לכאב בחזה ולהאצה מיידית של הדופק לזמן ממושך ובכלל לדמות את הענין לאירוע לבבי מסוג כלשהו. יש עוד אמצעים, אבל אלה הבולטים והמסוכנים יותר. הידע והיכולות הנרחבות שהמערכת קנתה לה במימד הזה של הננוטכנולוגיה, הם אכן ברמה גבוהה מאוד ומנוצלות במלואן כדי להשיג לה שליטה על אינדיבידואלים ועל חייהם. הרבה פעמים בלא שהנפגע עצמו מודע למי או מה עומד מאחרי הדברים. אם מביאים בחשבון את הרמה הפסיכית של הטכנולוגיה היום, ואת קצב ההתפתחות העתידי שלה, אזי המחשבה על איזה עוד אמצעים ימציאו ומה עוד יהיו מסוגלים לעולל איתם, צריכה להדיר שינה מעיני כל אזרח. אבל כבר כיום, זו תופעה מסוכנת מאוד, פלילית ופוגענית ודאי, וגם מאוד קשה לאיתור ולהתמודדות. והחמור מכל שנראה שאין על הגוף השטני הזה שום בקרה או פיקוח. הם פועלים כדרכו של שב״כ בחשאי, בבטחון עצמי מופרז, לכאורה ללא שום חשש מחשיפה. משהו בסגנון מי יכול לעצור אותנו?! ולמרבה האימה זה אכן נראה כך. כמו שזה נראה כיום, מבחינתם, יש להם את כל הסיבות להאמין שאין מי שיוכל לעצור אותם. המציאות ההסטורית מוכיחה שלרוע יש דרכים שונות ומשונות ליפול ולהתרסק. אבל עד אז, וכדי שזה יקרה, ראשית, זה חיוני מאוד שהנושא הזה ייכנס למודעות של כל אזרח שוחר דמוקרטיה בישראל. חשוב להפיץ את הפוסט, לשתף, לפרסם, לדבר על הנושא וולא להירתע משום דבר. בסופו של דבר הכח בידי העם והוא ינצח.
חרדים צריכים להתגייס לצבא מדין לא תעמוד על דם רעך. הטענות על חילון בצבא הן שקר מוחלט. חייל דתי בהחלט יכול לשמור על אורח חיים דתי גם בצבא. מצווה יקרה וחשובה להיות חייל בצבא ישראל הנלחם את מלחמות ישראל
למה הרבנים לא מציגים את מדיניות התורה בנושאים כמו מהו מוסר מלחמה עפ"י התורה? מה עושים אם יש שבויים מעם ישראל במלחמה? איך צריך לנהוג עם ערביי ארץ ישראל עפ"י התורה? מה אמורה להיות מדיניות החוץ של עם ישראל עפ"י התורה? וכו' וכו' ופועלים לקידום המדיניות הזו? במקום זה רק שומעים מהם על זה שאסור להתגייס, אסור לעלות להר הבית, ואולי עוד כמה ששכחתי. זה פשוט כי הם גדולי התורה בנושאים הדתיים של התורה אבל לא בנושאים הלאומיים של התורה, כי הם למדו מהרבנים שלהם שהיו חיים בגלות בלי מדינה ובלי צבא וכו' ולכן הם ממשיכים במסורת. אז כדי לקבל עצה מהרב האם ללכת לישיבה פלונית או ישיבה אלמונית זה סבבה להתייעץ עם רב סטנדרטי, אבל בנושאים שקשורים לגאולה ולעם צריך לחפש רב שלומד את הסוגיות האלה ומחובר לתנ"ך ולהיסטוריה היהודית מלפני הגלות ורק אותו לשאול, כי אחרת זה כמו לשאול רופא באיזה צד בחדר להתקין את המזגן.
עוד מה שקרה לפני- יומיים לפני היה בארץ פסטיבל בלאק מטאל (מוזיקת מטאל של כת השטן) עם להקות שהגיעו מחו"ל. ובבוקר ה7.10 הם ביקרו בעיר העתיקה באתרים דתיים וחיללו אותם... לא שמעתי אף אחד מדבר על זה עד עכשיו
מה זכה בלק שדוד המלך יצא ממנו? מקורות: רשי במדבר כב ד בעת ההוא. לֹא הָיָה רָאוּי לְמַלְכוּת, מִנְּסִיכֵי מִדְיָן הָיָה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּת סִיחוֹן מִנּוּהוּ עֲלֵיהֶם לְצֹרֶךְ שָׁעָה נזיר כג: + הוריות י: + סנהדרין קה: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסוֹק אָדָם בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן בָּא לִשְׁמָן. שֶׁבִּשְׂכַר אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם קׇרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב בָּלָק הָרָשָׁע - זָכָה וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ רוּת. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: (סנהדרין - א"ר יוסי בר הונא) רוּת, בַּת בְּנוֹ שֶׁל עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב הָיְתָה. גיטין מז. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: בִּשְׁבִיל אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם קׇרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב הוּבְקְעוּ מִיִּשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם יְלָדִים. מלכים ב ב כא -כד וַיֵּצֵא֙ אֶל־מוֹצָ֣א הַמַּ֔יִם וַיַּשְׁלֶךְ־שָׁ֖ם מֶ֑לַח וַיֹּ֜אמֶר כֹּה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה רִפִּ֙אתִי֙ לַמַּ֣יִם הָאֵ֔לֶּה לֹא־יִהְיֶ֥ה מִשָּׁ֛ם ע֖וֹד מָ֥וֶת וּמְשַׁכָּֽלֶת… וַיַּ֥עַל מִשָּׁ֖ם בֵּֽית־אֵ֑ל וְה֣וּא ׀ עֹלֶ֣ה בַדֶּ֗רֶךְ וּנְעָרִ֤ים קְטַנִּים֙ יָצְא֣וּ מִן־הָעִ֔יר וַיִּתְקַלְּסוּ־בוֹ֙ וַיֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ עֲלֵ֥ה קֵרֵ֖חַ עֲלֵ֥ה קֵרֵֽחַ׃ וַיִּ֤פֶן אַֽחֲרָיו֙ וַיִּרְאֵ֔ם וַֽיְקַלְלֵ֖ם בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה וַתֵּצֶ֜אנָה שְׁתַּ֤יִם דֻּבִּים֙ מִן־הַיַּ֔עַר וַתְּבַקַּ֣עְנָה מֵהֶ֔ם אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁנֵ֖י יְלָדִֽים׃ 2. נזיר כג: א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: מנין שאין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה? דאילו בכירה דקריתיה מואב, א"ל רחמנא: "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה", מלחמה הוא דלא אבל צעורי צערינן. ואילו צעירה דקריתיה בן עמי, אמר ליה: "אל תצורם ואל תתגר בם", אפילו צעורי לא תצערינן כלל. א"ר חייא בר אבין א"ר יהושע בן קרחה: לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה - זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל למלכות. תוספות נזיר כג דיבור המתחיל ארבעים ושתים קרבנות שעשה בג' המקומות ז' מזבחות ובכל מזבח ומזבח הקריב פר ואיל הרי מ"ב קרבנות והיינו שלא לשמה דהקריבן כדי לקלל ישראל: רות רבה ב א"ר יודן: קל וחומר הדברים, עגלון היה בנו של בלק, ובזכות שבעה מזבחות שבנה לְרָעָה, זכה ויצאה ממנו רות. הבונה מזבח לטובה, על אחת כמה וכמה" 3. שופטים ג כ וְאֵה֣וּד ׀ בָּ֣א אֵלָ֗יו וְהֽוּא־יֹ֠שֵׁ֠ב בַּעֲלִיַּ֨ת הַמְּקֵרָ֤ה אֲשֶׁר־לוֹ֙ לְבַדּ֔וֹ וַיֹּ֣אמֶר אֵה֔וּד דְּבַר־אֱלֹהִ֥ים לִ֖י אֵלֶ֑יךָ וַיָּ֖קׇם מֵעַ֥ל הַכִּסֵּֽא׃ רש"י שם ויקם מעל הכסא. לכך זכה ויצאה ממנו רות: שפת אמת במדבר, קרח ג ועל פי פשוטו יש ללמוד דרך איש הישר בעבודת הבורא כל שעולה מדריגה יותר. יודע חשיבות כל דבר קטן. הרב רודרמן שיחות עבודת לוי קג יא והנה גם מזקנו של רות וערפה יש ללמוד יסוד זה, שחז"ל גילו לנו שרות וערפה היו צאצאי עגלון מלך מואב ומצינו בעגלון שעמד מכסאו לכבוד הקב"ה ואיתא ברות רבה "אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה עמדת מכסאך לכבודי, חייך הריני מעמיד ממך בן יושב על כסא ה'", דהיינו שעגלון זכה שדוד המלך יצא ממנו בשביל שעמד לכבוד השם. הרי שגם מזה מוכח שתוצאות גדולות יכולות לבוא ממעשים הנראים לנו כקטנים. מכתב מאליהו״ עמוד 108 שבדברים גדולים אינה נכרת המדרגה האמתית של פנימיות האדם, שכן הרבה התלהבות חיצונית עושה. אבל בדברים קטנים שלכאורה אין להם ערך וחשיבות ־ דווקא בהם מתגלה פנימיותו של האדם והיא מדרגתו האמיתית… 4. שמות רבה ב ב בָּדַק לְדָוִד בַּצֹּאן וּמְצָאוֹ רוֹעֶה יָפֶה....אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לִרְעוֹת הַצֹּאן אִישׁ לְפִי כֹחוֹ, יָבֹא וְיִרְעֶה בְּעַמִּי. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, כְּשֶׁהָיָה משֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם רוֹעֶה צֹאנוֹ שֶׁל יִתְרוֹ בַּמִּדְבָּר, בָּרַח מִמֶּנּוּ גְּדִי, וְרָץ אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לַחֲסִית, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַחֲסִית, נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּרֵכָה שֶׁל מַיִם, וְעָמַד הַגְּדִי לִשְׁתּוֹת, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ משֶׁה אֶצְלוֹ, אָמַר אֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁרָץ הָיִיתָ מִפְּנֵי צָמָא, עָיֵף אַתָּה, הִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יֵשׁ לְךָ רַחֲמִים לִנְהֹג צֹאנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם כָּךְ חַיֶּיךָ אַתָּה תִרְעֶה צֹאנִי יִשְׂרָאֵל.
האמת מה שקרה זה בגלל עינוי דין מבתי משפט מעוולים. אני ביום שישי קיבלתי החלטה מתיק שתפרו לי. מענים אותי בבית משפט ועוד רבים מבעלי הדין. "אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים" עינוי דין מביא לחרב. וזריזות הדין מביאה לנקיות כפים
הנביא זכריה חי בתקופה שהלוח העברי היה לוח צדוקי. זה היה לוח ששמר על האחדות זה היה לוח שביטא צדק חברתי וצדק חלוקתי. זה היה לוח שביטא את הקשר לאלוהינו. עד שלא נחזיר את הלוח המקורי ונכבד את אחינו שהתאסלמו אבל הם תמיד יהיו יהודים. ולכן עלינו ןהשיב להם את אדמתם. עד אז השם יירחק מאיתנו. ראו הוזהרתם. גזל אדמה מיהודי בארץ הקודש זה חטא כבד שרובץ לפתחנו. ואהבת לרעך כמוך.
