ד"ר אונגר, שוב תודה לך ולכל מי שאיפשר להעלות את ההרצאה הזאת בשבילנו. בקשה אולי חצופה, אבל אולי תוכל להתייחס בהמשך ההרצאות שנותרו לאובדן (הגירוש) שמתבטא גם בשפה של השירה, באופן למשל שבו הלדרלין נגע בו בשירה שלו (בפרשנות העכשווית) , בפנומנולוגיה של היידיגר, בלאנשו וכו' בהתייחסות שלהם לשפה ובגבול היכולת שלה לייצג, ובאופן שהיא פועלת. הכוונה היא להתייחסות והטיפול בשפה לאחר הפרדיגמות הנאורתיות, אשמח לשמוע את פרשנותך. ברכות.
עמיר יקירי, לא התאפשרו מסגרת וקהל שיתמכו בנושאים אלו. כללית, התנזרתי ברוב הזמנים הן מדיון בשירה (כי המעשה מחייב העמקה סטיליסטית שתבוא על חשבון יצירות אחרות - והא ראייה, הדיון הבסיסי ב"ארץ הישימון" שהוצרך לשש הרצאות) והן - מדיון בגרמנים הגדולים (ביניהם, כמובן, רילקה, הופמנשטאל, גאורגה - לרבות בפילוסופים מהמחנה הפוסט הגליאני או ההרמנאוטי, כי הדבר היה מצריך הכנה עם פיכטה, שלינג וכדומה). אמנם, אני חופשי ברוב המקרים לנווט נושאי לכל מוקד שאחפוץ, אך עדיין יש מסגרות (האוניברסיטה, קולבורציות עם גופים אקדמיים) שמגבילות את הבחירה מתוך התחשבות בקהל הצופים.
רק זה, אורטור בחסד ? ומה עם ההשכלה הרחבה והאינסופית, חובקת עולם ומלואו, בקולנוע, אומנות, ספרות, היסטוריה, פילוסופיה. איש רנסנס במלוא מובן המילה. תודה עמוקה לפרופ' הנרי אונגר, שאותו גיליתי רק לפני כחודש, ומיד המלצתי עליו לכל ידידי ומכרי (איזה מזל ...).
ניסיון להסביר: כתוב והייתם כאלוהים ולא והייתם לאלוהים, יש כף לפני אלוהים , שזה אומר כמו אלוהים, כלומר רק מהבחינה הזו של חיי נצח הם יהיו דומים לאלוהים .
הרצאה מצויינת כמו כל הרצאותיך . אוסיף בעניין היעדר השימוע לנחש : הנחש לא קיבל שימוע כי לאלוהים היה ברור שמשמעות השימוע תהה חייבת להיות לפי כל כללי הצדק ביטול פסק הדין וגזר הדין כלפי הנחש . שהרי לא ניתן היה לשער שאלוהים ציפה מהנחש שיבין ש״מות תמותו״ מתייחס לאחרי גירוש מגן העדן . זאת ועוד , הרי מפני הגירוש לא הוזהרו אדם וחווה מראש , זה סותר את כללי היסוד המשפטיים הנהוגים בכל שיטה משפטית נאורה , לפיה העונש אמור להיות ידוע מראש על כל עבירה : פה קיבלו גירוש וגם מוות בהמשכו שזה כפל ענישה .... כלומר יש פה דמות אלוהים הקוצבת עונש כפול ממה שאמרה בתחילה שיקבלו . יש פה שיקול דעת שיפוטי מוחלט למרות שנאמר שהעונש יהיה מוות בלבד ... ועוד : היעדר שימוע לנחש סותר גם את שני כללי הצדק הטבעי . הראשון ״ אי משוא פנים ״ .... שכן פה הועדפו אדם וחווה בעניין עצם קבלת השימוע על פני הנחש . השני : ״ ישמע הצד השני״ ... כלומר צריך היה לשמוע את הנחש בטרם גזירת דינו ... לסיכום : מההיבט המשפטי אלוהים נהג פה בשרירות כלפי הנחש .... ולכן נראה לי שהעונש שהטיל , לנוע על גחונו , לא תמיד מתקיים .... כי לפחות לי מוכרים נחשים לא מועטים בימינו ההולכים על שתיים .... 😇
יפה! הגנה למופת! אולם, ובכל מקרה, אלוהים מעולם לא ניסה להיות צודק, ויש מקום לחשוב (טיעון אפלטונאי שהשפיע על ניטשה) כי הוא הוא הצדק, כך שלא ניתן להאשימו בכלום. במלים אחרות, במערכת אבסולוטיסטית (ליתר דיוק אפודיקטית) למושגים אנטרופומורפיים כמו זה האחד - אין כל משמעות.
